האם השליטה בשוק הבוררויות והגישורים של "המוסד הישראלי לבוררות עסקית" ו"המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים" עומדת להיגמר? ל"גלובס" נודע כי שלוש בוררות מבוקשות - השופטות בדימוס הילה גרסטל, אורנית אגסי ואסתר דודקביץ, פורשות מ"המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים" ופותחות עסק עצמאי לגישור ולבוררות. שם המיזם "אביב הבית לגישורים ולבוררויות" - על-שם בנה של אגסי, שהלך לעולמו אשתקד, ב-2017.
הילה גרסטל - המוכרת מבין השלוש, היא שופטת ותיקה ורבת-ניסיון, שכיהנה בעבר כשופטת מחוזית וכנשיאה הראשונה של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שאותו היא הקימה. אחרי פרישתה משיפוט, מונתה גרסטל לנציבה הראשונה של נציבות הביקורת על הפרקליטות. באותה תקופה עמדה גרסטל תחת לחצים כבדים וביקורת מצד גורמים בפרקליטות ומחוצה לה.
פרשה מתפקיד הנציבה
לאחר פרישתה מתפקיד הנציבה, חוקק חוק שביטל את סמכות הנציבות לערוך ביקורת מערכתית על הפרקליטות, והותיר רק את הסמכות לערוך ביקורת פרטנית בעקבות תלונות שמוגשות על פרקליטים מסוימים. הנציב שהחליף את גרסטל בתפקיד, הוא השופט המחוזי בתל-אביב לשעבר, דוד רוזן.
מאז שסיימה את תפקיד הנציבה עוסקת גרסטל בבוררות ובגישור. השנה, בפברואר 2018, נאלצה גרסטל להתמודד עם ביקורת חריפה לאחר שהתברר כי ערב התכנסות ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הקודם, פנה ניר חפץ באמצעות אלי קמיר לגרסטל, והעביר לה הצעה מושחתת. לפי החשד שנחקר נגד חפץ וקמיר, הציע חפץ לגרסטל להתמנות ליועצת- המשפטית לממשלה, בתמורה לסגירת "תיק המעונות" של שרה נתניהו.
גרסטל מצדה לא פנתה למשטרה או ליועמ"ש, אך סיפרה על כך לגורמים שונים ובהם לחברתה, נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. חיות גם היא לא עשתה עם המידע החלקי שקיבלה מגרסטל דבר, על אף שלדברי חיות היא ראתה כי גרסטל הייתה "מזועזעת" מדברי קמיר. בסופו של דבר, התיק הזה נסגר והסתיים בלא כלום.
למרות שגרסטל מעולם לא הייתה חשודה, היא יצאה מהסיפור הזה עם תחושה קשה, וכנראה מוצדקת לפחות בחלקה, שגורמים שונים ביקשו לנפח באופן מלאכותי את חלקה בפרשייה.
אורנית אגסי - שימשה במשך שנים כשופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לאחרונה שימשה אגסי כבודקת של פרשת הטענות להטרדות מיניות בחברת פוקס. לאחר שהעיתונאי- רביב דרוקר חשף בערוץ עשר, תלונות על הטרדה מינית שהגיעו מצד עובדות בפוקס. זאת, בין היתר נגד הבעלים והמנכ"ל, הראל ויזל, מינתה חברת פוקס את אגסי כבודקת.
בחודש שעבר, ב-15 באוקטובר, דיווחה פוקס למשקיעים כי "הבודקת (אגסי) מצאה כי לא היו אירועי הטרדה מינית בחברה על-ידי בכירי החברה ומנכ"ל החברה, כי החברה מתנהלת בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מינית באופן קפדני ויעיל; וכי לא נמצא פגם בהתנהלות החברה ומנהליה בהקשרים האמורים".
הדבר לא עבר בשקט. על פוקס ועל אגסי נמתחה ביקורת חריפה, בין היתר גם ב"גלובס", על כך שהליך הבדיקה נועד לנקות את ויזל מהחשדות, והיה פגום, שכן לא נגבתה עדות מהמתלוננות, והתלונות לא יכולות היו להתברר כראוי. לטובתה של אגסי נציין, כי היא טענה שניסתה לאתר את המתלוננות, אך הן סירבו להעיד. כאמור, מדובר בשופטת ותיקה שדנה בעשרות תיקים.
אסתר דודקביץ - השופטת השלישית שהצטרפה כשותפה עסקית של גרסטל ואגסי היא דודקביץ, שכיהנה במשך שנים כשופטת בערכאות השונות. תחילה כשופטת בבתי משפט השלום, ולאחר מכן כשופטת בית המשפט המחוזי מרכז. דודקביץ מתמחה בנזיקין-רשלנות רפואית.
עשרות שופטים בדימוס
בוררות היא שיטת שפיטה ואמצעי הכרעה בין צדדים מסוכסכים על-ידי אדם נייטרלי, שהצדדים בחרו בו, והסכימו לקבל את הכרעתו. גם ללא חוק המחייב פנייה לבוררות, תאגידים רבים וגם אנשים פרטיים, פונים מרצון להליכי בוררות, וסכסוכים משפטיים רבים מסתיימים בפסק בורר.
בחלק מהמקרים, הצדדים פונים לבוררות בהמלצת בית המשפט. במקרים רבים אחרים, הפנייה לבוררות נעשית טרם ההגעה לבית המשפט, בין היתר, על-סמך סעיפי בוררות שעוגנו מראש בהסכמים.
בישראל פועלים היום כמה מוסדות פרטיים שמתמחים בניהול הליכי בוררות וגישור, ובראשם "המוסד הישראלי לבוררות עסקית", ו"המשכן לבוררויות". המוסדות הללו מעסיקים עשרות שופטים בדימוס, משפטנים ועורכי דין בכירים, שמתפרנסים היטב גם בשנות הפנסיה שלהם, באמצעות הבוררויות שהם מנהלים.