היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
1.
עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של שאול אלוביץ בתיק 4000 ולשעבר פרקליטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פוצץ בכמה משפטים היום (ה') בגלי צה"ל את בועת הפסטיבל של גיבוי או הוספת צוות הפרקליטים לכאורה בתיקי נתניהו (עניין שנחשף על-ידי כתב "גלובס" חן מענית). ביומיים האחרונים הגיע פסטיבל המהומה על לא מאומה הזה לשיאו, אבל בסגנון של איומים מוסווים ובסגנון של להלך אימים על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. הכול תחת "מאמרים" כביכול אובייקטיביים שדואגים לשלטון החוק - אבל בפועל מדובר בהדלפות שבאות מתוך הפרקליטות, והמסר שלהן הוא אחד: דיר באלק, מנדלבליט, אנחנו עוקבים אחריך, אם לא תיישר קו עם מה שאנחנו כבר החלטנו זה מזמן, ואם בכוונתך לסטות ממה שהחלטנו ולהקל עם נתניהו בהקמת הצוותים הכביכול "חדשים" - אנחנו פה כדי לסמן לך את המטרה הנכונה, כי אנחנו כבר בדקנו, אנחנו כבר חקרנו, ואנחנו כבר החלטנו מי אשם. אנחנו, בית המשפט העליון של התקשורת, כבר תלה את העבריינים ושלחם אותם לבית הכלא.
2.
העובדות, כרגיל, הן אחרות לגמרי, והן אף פעם לא נותנות לבעלי האג'נדה לבלבל אותן. אין שום פרקטיקה חדשה של מנדלבליט, ומדובר בהליך שגרתי שנהוג משכבר הימים. לא היה יועץ משפטי לממשלה שבתיקים מאוד מאוד רגישים לא הרחיב את המעגל כדי לשמוע עוד ועוד דעות.
זה התחיל עוד מפרשת בראון-חברון שחשפה בזמנו אילה חסון. שם היה צוות נוסף שלא ליווה את התיק, לא טיפל בתיק, אבל היה צוות בכיר נוסף כיוון שהיועץ המשפטי דאז אליקים רובינשטיין, רצה לשמוע דעה נוספת בתיק ומינה את טליה ששון, משה לדור, שלימים מונה לפרקליט המדינה ואת יהושע רזניק - שיבחנו ויתנו חוות-דעת.
זה קרה גם בתיק האי היווני, שוב בכהונתו של רובינשטיין - שהקים צוות אלטרנטיבי, לצד הצוות הקיים של עדנה ארבל, נאווה בן-אור ויסכה ליבוביץ'. צוות נוסף, בראשות ערן שנדר, נתן חוות-דעת נוספת, ובסופו של דבר מני מזוז, שמונה ליועץ המשפטי אחרי רובינשטיין, סגר את התיק. הפרקטיקה הזו חזרה על עצמה גם בתיק ליברמן עם היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין.
כלומר, כל יועץ משפטי, בכל תיק רגיש, מרחיב את מעגל הפרקליטים כדי לשמוע עוד דעות, ואין בוודאי שום פסול בראייה רעננה ורחבה יותר (כי הרי העיתונאים בעצמם תומכים בריבוי דעות - ואני אומר, רק לכאורה), ובוודאי שאין פה שום חדש, כפי שמנסים להציג זאת בתקשורת.
3.
אלא שיש בכל זאת נקודה חדשה בכל הדיון על הממשק בין הפרקליטות למשטרה וצוות פרקליטים נוסף - ומדובר בליווי חקירות - שמספק עוד הוכחה לנחיצות של חשיבה אחרת ורעננה. מה זה בעצם ליווי חקירה? זה מתן סמכות לפרקליטים להיכנס לחדרי החקירות, ללוות את החקירה מקרוב, כשאין לצד זה שום אחריות כי הליווי לא מוסדר בחוק. החקירה היא של המשטרה, לא של הפרקליטות והפרקליטים נכנסים למעשה לתמונת החקירה על תקן של "יועצים".
זה כמובן לא דבר רע כשלעצמו, במיוחד בחקירות סבוכות עם שאלות משפטיות מורכבות, אבל תמיד יש את הסכנה של סימביוזה ואחידות המחשבה והדעות בין - שלא לומר קיבעון מחשבתי - בין המשטרה לפרקליטים. הרי התפקיד של המשטרה הוא לחקור. פרקליט אמור להעביר תחת ביקורת את ממצאי המשטרה, אבל מה קורה בפועל בתיקים עם פרופיל תקשורתי כה גבוה, שמעוררים עניין ציבורי עצום ועם כל כך הרבה לחצים חיצוניים (בעיקר לחצים פסולים של התקשורת)? מה שקורה הוא שאותו פרקליט, שישב בחדרי החקירות, "התמזג" בעגת שוק ההון, עם המשטרה, והיה לו קשה אחר-כך לבוא עם ראש פתוח לשימועים. לכן, לא רק שזה לא חדש עניין הפרקליטים הנוספים, זה נחוץ על אחת כמה וכמה, עם כל ליוויי החקירה. טוב תמיד שיש עוד דעות.
מי כמו העיתונאים יודעים איך זה ליישר קו עם רוח המפקד, איך נראית ראיית "מנהרה", איך נראית חשיבה קבוצתית. התקשורת במרבית חלקיה עובדת למרבה הצער בצורה כזו, ולמרות שהיא מטיפה למען ריבוי דעות ומחשבות, היא יוצאת נגד מי שמאתגר את התפיסות בעלות החשיבה הקבוצתית. אין סיבה לעשות זאת גם עם הפרקליטות. למעשה, חשיבה קבוצתית היא אנטי-דמוקרטית באופן מובהק, היא אנטי-חופש ביטוי ומסכנת את הדמוקרטיה.