למה מנסה אילן שילוח להרחיק עצמו תדמיתית מקריסת מטומי

אילן שילוח, הפרסומאי הכי חזק במדינה, הבין השבוע את כוחן של המילים. שילוח שלא בוחל ובצדק בביקורת נוקבת על אנשי עסקים ששומטים חובות או מגבשים הסדר חוב, עלול להצטייר כדומה להם. על המוקד: חברת הפרסום הדיגיטלי מטומי - מעין מתווך בין מי שרוצה לפרסם לבין מי שיש לו שטחי פרסום באינטרנט - שתיאלץ לגבש הסדר חוב אחרי שתשואות איגרות החוב שלה הידרדרו ושווייה כמעט התאפס.

לפני יותר מארבע שנים זה נראה אחרת. שילוח, הרוח החיה מאחורי החברה ובעל המניות הגדול ביותר שלה, הנפיק את החברה בלונדון לפי שווי של כ-350 מיליון דולר. זמן קצר לאחר ההנפקה מכרו שילוח ושאר חבריו בחברה את השליטה במטומי (25%) לענקית הפרסום הצרפתית פובליסיס, לפי המחיר שנקבע בהנפקה. שילוח מכר חלק ממניותיו והמשיך למכור עוד חלק - ונפגש בסכום יפה מאוד - עד 150 מיליון שקל, ועדיין נותר עם מניות בחברה.

למרבה הצער, החיים הבורסאיים לא עשו חסד עם מטומי ועסקיה. היא נאלצה לגייס אג"ח בתל אביב והנה הגענו עד הלום - על סף חדלות פירעון. שילוח טען השבוע בראיון ל"גלובס" שמנסים לגלגל את האחריות לפיתחו אף שהוא כבר שלוש שנים לא נושא בשום תפקיד בחברה, לאחר שהיה יו"ר החברה, הן פעיל והן בלתי-פעיל. "תמיד חשבתי שאיכות הניהול והמנהלים היא הגורם הקובע את ביצועי החברה, הצלחתה או כישלונה", הוא אמר. הוא הפנה אצבע מאשימה למנהליה של מטומי וכינה את צורת הניהול שלהם כ'מופקרת'.

שילוח צודק בהשתלשלות העניינים. הוא אכן לא נושא בתפקיד כלשהו בחברה כבר מזה כשלוש שנים - אבל הניסיון שלו לנקות לחלוטין את עצמו תדמיתית ממטומי הוא תמים, אף שאין לו אחריות משפטית לקריסה.

שילוח הוא איש עסקים מאוד ממולח, עם חושים מאוד חדים. להזכירו: מטומי ניסתה להנפיק בפעם הראשונה לפי שווי של 500 מיליון דולר ואף יותר ולא הצליחה, אלא רק לאחר שהתפשרה במחיר. הוא גם יודע שמטומי פעלה בשוק מאוד תחרותי ורווי. הוא אפילו יודע שכשהוא התנתק מהחברה מניותיה הספיקו לקרוס ב-60%, כך שבתקופת כהונתו התחילו לבצבץ הבעיות.

הוא יודע היטב שאחרי שג'וק (בעיה) אחד יוצא, באים אחריו עוד הרבה ג'וקים (בעיות). הוא גם ידע בזמנו שכל התעשייה שבה מטומי פעילה מאבדת גובה. ובכלל, אם הוא האמין מאוד בצמיחת החברה תחת ניהולו המשובח מדוע מיהר להיפטר ממרבית מניותיו זמן קצר יחסית אחרי ההנפקה? וכיצד קורה שחברה שהייתה לה תשתית ניהולית כה טובה, לטענת שילוח, מידרדרת במהירות בזמן קצר, לאחר שהתשתית הזו הלכה לדרכה. הבעיות בחברות לא צצות יש מאין, הן מתפתחות לאורך זמן ובסופו דבר מתפוצצות.

הגרסה האלטרנטיבית לגרסה של שילוח - שאפשר להגדיר אותה בתמצית 'זה לא אני, זה הם' - היא עוד סיפור שבעגת שוק ההון קרוי "השחלה". שילוח הצליח להשחיל את מטומי לשוק ההון הבריטי בזמן מאוד נוח לחברות מסוגה של מטומי, הוא הצליח להשחיל את פובליסיס, והוא הצליח בזמן מאוד קצר לצבור לעצמו עד 150 מיליון שקל. בקיצור, הוא עשה על הציבור סיבוב מאוד יפה בזמן מאוד קצר. הציבור זה גם שורה של גופים מוסדיים ישראליים, אף שההנפקה הייתה בלונדון. הציבור בעקיפין זה גם חברת לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות של בנק לאומי.

שילוח, באמצעות משרד הפרסום מקאן, הוא הפרסומאי של לאומי. הוא גם חלק ממעגל היועצים הקרוב של מנכ"לית הבנק רקפת רוסק-עמינח. לא אמרנו כלום, רק ציינו את הקשרים ואת החיבורים, כחלק מהמחובריזם והחבריזם הכה ידוע בישראל.