גל גבאי / צילום: יונתן בלום
חודשים הסתובבתי עם המילים של מהרי אמרה, צעיר נבון במיוחד שתיאר בפניי את חוויית החיים שלו כגבר שחור במרחב ישראלי לבן. הוא סיפר לי איך מגיל 14, כל צעיר אתיופי נלכד במסלול המהיר אל זרועות אכיפת החוק. "אנחנו לא יכולים לבחור. זה מסלול שיצרו במיוחד בשבילנו, ויש גדרות שלא מאפשרות להיחלץ. החלום שלי", הוא אמר, "הוא להיות כמו פינוקיו שהופך לילד אמיתי שעושה את הבחירות שלו בעצמו. אני רוצה לבחור".
מהרי מדבר על פרקטיקה גזענית המכונה "שיטור יתר" - פיקוח משטרתי אינטנסיבי על אוכלוסייה מסומנת, מתוך הנחה מוקדמת שהיא מועדת לפשיעה. לפי הנתונים, 90% מהתיקים הפליליים שנפתחו נגד יוצאי אתיופיה הם תוצאה של מפגש עם שוטרים - פי ארבעה יותר מבאוכלוסייה הכללית.
אותם שוטרים הם ביטוי לתפיסה החברתית: השוטר שבוי כמו כל אזרח סביר בתפיסות סטריאוטיפיות, והוא השיניים של הגזען הקטן החבוי בכולנו. כן, גם בי ובכם. כך נולדות פרקטיקות ממסדיות שמייצרות עוול בין דורי כמו שתיארו מהרי אמרה וחבריו בסרטי "החשוד המיידי".
והעיוות ממשיך גם בפרקליטות ובבתי המשפט. הטיה ברורה שמסיטה צעירים מוצלחים ממסלול של תקווה, למסלולי ייאוש ודיכוי. כששאלתי בסרט את מהרי מה בכל זאת עשה שהכתים אותו בפלילים, הוא ענה לי: "התנגדתי". התנגדות למנגנון עוול של מעצרים ורדיפה, היא הפשע שקיצר למהרי את האופק והעלים את החלומות. "אני חייב להאמין שאני פושע, אחרת מי הוא הפושע האמיתי?" הוא סיכם.
העדות של מהרי היא עדותם של צעירי העדה האתיופית. המילים שלו והסטטיסטיקה הבוטה לא נתנו לי מנוח. חשבתי שאנחנו כחברה חייבים להם תיקון דחוף ומלא, ושאני לא יכולה להסתפק בהדהוד המציאות. חשבתי שאנחנו חייבים להם הזדמנות שנייה. זה לא הכתם שלהם, זה הכתם שלנו. משהכתמנו אותם בפלילים בשל מנגנון שיטור דכאני שכל כולו ביטוי של התפיסה הרווחת שלנו, צודק ונכון שאנחנו כחברה נתקן.
הצעתי למנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, ליצור מנגנון חנינה לצעירים שהוכתמו בעבירות הנובעות ממגע מיותר ומופרז עם המשטרה ולא הוטל בגינן עונש של מאסר בפועל, ולמחוק את הרשעתם כדי שהם ואנחנו נוכל לפתוח דף חדש במערכת היחסים העגומה שבין האדם הלבן לאדם השחור. העוול התחיל בראש שלנו, וכך גם התיקון תלוי ביכולת שלנו להכיר בהטיה הגזענית, לקחת עליה אחריות ולוודא שאנחנו לא חלק מעוול.
למרות ספקנותם של משפטנים רבים, שאיתם בחנתי את הרעיון, מצאתי את פלמור שותפה שהפכה את הרעיון במלאכת מחשבת למציאות. זה תיקון, וזו גם החלטה היסטורית שהיא התחלה. מהרי אמרה. תזכרו את השם.