המטפס רם לוין: "אני יכול לעשות מתח עם האצבע"

רם לוין, מטפס ספורטיבי, מקום שלישי בארץ בתחום הבולדרינג, מחזיק שיא ישראל בטיפוס ספיד ומייצג את ישראל בתחרויות בכל העולם • התמודד לאחרונה בתחרות הריאליטי נינג'ה ישראל והגיע לשלב הגמר

רם לוין / צילום: שלומי יוסף
רם לוין / צילום: שלומי יוסף

גיל: 19 | סטטוס: רווק | מגורים: נווה מונסון | בונה מסלולי טיפוס.

הישגים: "מגיל 6 התחריתי באליפות ישראל לגילי וניצחתי בכל התחרויות, כל שנה, עד גיל 12. בין לבין, ניצחתי גם בשתי אליפויות אירופה בקטגוריית הגיל שלי . כרגע אני במקום שלישי בארץ בבוגרים בבולדרינג, ובמקום 12 בעולם בקטגוריית נוער עד גיל 19".

חלום: "החלום הוא להתחרות באולימפיאדה בטוקיו, שישתתפו בה כ-20 המתחרים הטובים בעולם. יעד נוסף הוא להיות אלוף ישראל בכל המקצועות של הטיפוס. עוד חלום הוא לפתח את התחום בארץ. אין פה מסגרת של ‘אקדמיה לטיפוס’, ואני רוצה לאמן, כי יש פה אומנות, תורה שלמה".

איפה מתאמנים: "בארץ אני מתאמן בנתניה ובקריית אונו, וגם בבית, כדי לחסוך כסף, על לוחות עץ שאני נתלה עליהם. אבל מכיוון שאין קיר ספיד בארץ, אני מתאמן הרבה גם באינסברוק, אוסטריה, שנחשבת לבירת הטיפוס בעולם כרגע".

ההתחלה: "כשהייתי בן 5, אבא שלי ראה מודעה על חוג טיפוס. עד אז לא התחברתי לאף תחום בספורט. מרגע שנכנסתי לשם, למרות שהייתי קטן, מיד הגעתי לטופ. התחברתי לתחושת הסיפוק של סיום מסלול. די מהר צירפו אותי לנבחרת של קריית אונו, ששם היה ה-מרכז של הטיפוס בארץ - כמעט המקום היחיד לטפס בו בארץ".

בספורט הזה יש 3 תחומים נפרדים: רק תחרויות באולימפיאדה משלבות את שלושתם ("קומביין"). הובלה, שהיא יותר צעדים (עד 60) עם חבל, כשהמטרה היא להגיע למעלה ("לעשות טופ"). בולדרינג, הקטע הקשה יותר בהובלה. הקירות קצרים - עד 5 מטרים, עם מזרן למטה. פחות צעדים (עד 12), ברמה יותר קשה, בלי חבל, רק אחיזות, עם מזרן גיבוי למטה. ספיד, קיר של 15 מטר, בשיפוע של כ-10 מעלות".

עלויות: "העלויות גבוהות, ואין זמן לעבוד ולהרוויח את הכסף. אם אין לך משפחה שעומדת מאחוריך, או ספונסר, לא תוכל להגיע למספיק תחרויות ולמחנות אימונים. צריך לממן טיסות, לינה ואוכל, וזה עוד לפני הציוד. אין לי ספונסרים, כי בישראל אין הרבה מודעות לתחום בקרב היבואנים של מותגי הספורט הגדולים. אבא שלי עדיין תומך בי כלכלית".

אבא: "אבא שלי הוא המנטור שלי וההשראה שלי. הוא נכה צה"ל, שהתחרה גם באיירון מן, עובד כמהנדס. עד גיל 17 הוא ליווה אותי לרוב התחרויות. עכשיו אני כבר טס עם אחי בן ה-15, גבע לוין, שנכנס לזה בעקבותיי, עוד כשהיה בן שנתיים. הוא יותר מוכשר ממני. אבא שלי אימן אותי ואת אחי. הוא חי את זה איתנו".

תובענות (1): "האימון בטיפוס הוא מאוד מתוחכם. כל הגוף עובד, כי כל חלק נדרש בטיפוס - אצבעות, רגליים, גב, צוואר וכו’. יש אימון אצבעות, אימון כוח, אימון קור לבטן (כמו TRX), טיפוס ועוד. לכן טיפוס גם נחשב לתחום כל-כך תובעני ומשעבד - זה חייב להיות כל החיים שלך כדי שזה יצליח".

תובענות (2): "לכן זו הייתה התלבטות קשה כל-כך ביחס לגיוס לצה"ל. הצבא לא אישר לי מעמד של ספורטאי מצטיין, וידעתי שאם אלך לשירות רגיל, אצטרך לוותר סופית על הקריירה ועל החלום. זו הייתה החלטה מאוד קשה, והיא קשה ומעוררת התלבטויות גם עכשיו".

נפחים: "את רוב האימונים לא רואים עליי, כי הכול בגידים. אני יכול לעשות מתח עם האצבע. בתחום הטיפוס, מסת השריר מהווה חיסרון. ההתמקדות באימונים היא בגידים, וזה מה שיפה בספורט הזה: אתה יכול לראות מישהו שהוא הכי לא שרירי, נראה הכי חנון, אבל בעצם הוא פי כמה יותר חזק".

שגרת אמונים: "האימונים מתקיימים במחזוריות קבועה: יומיים אימון - יום מנוחה - יומיים אימון. כל יום אימון כולל חימום של שעה בבוקר, שעתיים אימון, מנוחה של כמה שעות, ואז אימון ערב. יום המנוחה נועד לשמור על האצבעות שלי ועל הגידים, אז ביום הזה אני רץ או מתאמן ב- TRX".

פציעות: "בטיפוס, פציעות זה שגרתי. תנועה אחת לא נכונה גורמת לפציעה. מגיל 17-14 הייתי בתקופת פציעות. שבר ביד, באצבע, פרקתי כתף. כל פציעה הרסה לי כמעט שנה של תחרויות. היו לי תוצאות פחות טובות, ובארץ, אם לא תוכיח את עצמך עד גיל 18, אתה בבעיה, כי אם אתה לא ספורטאי מצטיין בצבא, אין לך אפשרות להתאמן".

טיפ למטפס המתחיל: "נסה לדמיין שאין לך כוח ואתה צריך להגיע למעלה רק עם תנועה. ככה התחלתי כשהייתי צעיר, זזתי טוב עם הגוף, ורק אחר כך השגתי את הכוח. בגלל זה למשל יש הרבה נשים שמטפסות מצוין - האינטליגנציה שלהן לוקחת אותן למעלה, מין טכניקה אלגנטית כזו, שמאוד יפה לראות אותה".

תזונה: "זה הקושי הכי גדול שלי. אני צריך לשמור על שרירים חזקים, אבל אם אתה עולה במשקל, זה מעמיס על האצבעות, שהן הכלי הכי חשוב בטיפוס. נדרש איזון עדין מאוד בתזונה. מדי פעם אני עושה דיאטת קיטו - בלי פחמימות ויותר שומנים, אבל ביומיום אני פשוט מקפיד לאכול בריא, ואני מכור לקפה".

דיי ג’וב: "בקירות טיפוס מחליפים מסלולים בקיר כל שבוע, כי זה חלק מהפאן - לטפס מסלול שעוד לא טיפסת. אז אני בונה את המסלולים. זו עבודה שאני אוהב ונהנה ממנה, אבל אני בעיקר עובד בה כדי להרוויח כסף ולממן את התחרויות. אני די בטוח שתמיד אעשה את זה, גם אם זה לא יהיה בשביל הכסף".

אושיית אינסטגרם: "לפני כשנה התחלתי להתעניין באופן שבו המתחרים שלי בעולם מתאמנים ופתחתי עמוד באינסטגרם, כדי שגם אני אשתף את העולם באימונים שלי בדרך לאולימפיאדה ולשאר החלומות. לבזק יש פרויקט אינסטגרם מגניב שרץ תקופה ונקרא 'האנשים של האינטרנט', שמביא סיפורים של אנשים שחייהם השתנו באמצעות הרשת. לא הייתה לזה ממש מטרה ולא ידעתי לאן זה יתפתח, פשוט רציתי לשתף. עוד ועוד אנשים הצטרפו, וכך למעשה זה הפך לקהילה של אנשים שהטיפוס הוא דרך חיים עבורם.

"כיום העמוד כולל 20 אלף עוקבים שמשתפים לסירוגין סרטונים שלהם מתאמנים. לא כיוונתי להיות אושיית אינסטגרם ואני גם לא רואה את עצמי ככזה. א אולי התחלתי את זה, אבל זה לא צריך להיות סביבי. פשוט כיף לראות איך אנשים שמטפסים מקבלים השראה אחד מהשני".

נינג’ה ישראל: "האמת היא שפנו אליי באינסטגרם, אבל הייתי הולך לתחרות בכל מקרה. כולם שם חברים שלי עוד מקודם ואנחנו מתאמנים ביחד. בעקבות התוכנית, הטיפוס נהיה ספורט מאוד אטרקטיבי. הקירות בארץ מפוצצים, וזה טוב, כי רק לאחרונה התגבשה בארץ לראשונה נבחרת טיפוס".