שי באב"ד/ תצלום: ליאור מזרחי
זה היה ב-16 באוקטובר בשעת אחר הצהריים מאוחרת. מנכ"ל האוצר שי באב"ד היה ברכבו, בדרכו חזרה הביתה מעוד יום מילואים מפרך בקורס מג"דים בצה"ל, כשלפתע צלצל הנייד. על הקו היה שר האוצר משה כחלון. כמה דקות לפני כן חתמו כחלון וסגנו ח"כ יצחק כהן, על הסכם שהבטיח תוספות שכר לשוטרים, לסוהרים ולגמלאי המשטרה והשב"ס. למרות החשיבות וההיקף התקציב הייעודי, אף גורם מקצועי מהאוצר לא נכח באירוע שבו חולקו 22 מיליארד שקל על-פני 16 שנה.
באב"ד נאבק בהסכם במשך חודשים וכמעט הצליח. ראש הממשלה בנימין נתניהו נענה להפצרותיו והורה לכנס ישיבת הממשלה שתקדם החלטה שתמנע את תשלום התוספות. אלא שנתניהו נבהל מההתנגדות המאורגנת של נשות השוטרים וגמלאי המשטרה שכמה מהם אף פרצו בקלילות למשרד ראש הממשלה המבוצר, וחזר בו. יום לפני הטקס המוזר בנתניה, באב"ד עדיין האמין שיצליח לעצור את ההסכם הזה שאיים "לפרק את התקציב". הוא הבטיח שימצא פתרון שימנע קיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה. אבל זה לא קרה. ברגע האמת, ברגע הקריטי של חתימת הסכם שאיים לפרק את תקציב המדינה, ברגע שבו התנגשו הנאמנות שלו לכחלון עם המחויבות המוצהרת שלו למדיניות מקצועית ולא-פוליטית - באב"ד לא היה שם. הוא שוחרר לשירות מילואים פעיל, על-ידי הבוס, שר האוצר.
באוצר נותנים לבאב"ד קרדיט על מאבק הרואי שנכשל אבל מבקריו של המנכ"ל טוענים שההסכם הזה לא היה עובר אילו המנכ"ל לא היה מתעקש לקחת הכל על כתפיו, אילו לא היה הופך את עצמו לערוץ תקשורת בלעדי בין הדרג המקצועי במשרד לשר ומנפץ בכך מסורת בת 70 שנה.
ייתכן שההתנגשות בין המחויבות למקצועיות והמחויבות לכחלון היא בלתי נמנעת ואפילו די קרובה. ההאטה הנמשכת בהכנסות ממיסים, הגירעון התופח, הזינוק בהוצאות הממשלה - כל אלה מקרבים את המנכ"ל באב"ד לרגע שבו יידרש לבוא לשר האוצר ולומר לו שאין ברירה. שאחרי ארבע שנים שבהן התקציבים הוגדלו ומסים ירדו והיינו נחמדים לכולם, אנחנו חייבים לקבל החלטות כואבות ולא פופולריות. הבחירה, הוא ייאלץ להגיד, היא בין העלאת מסים לקיצוץ עמוק בהוצאות - כי אחרת הכלכלה שוקעת. עכשיו רק נשאלת השאלה האם הוא יעמוד בכך?
הסימנים בינתיים לא מעודדים. במקום לקדם מקורות להגדלת הכנסות או צמצום הוצאות, באב"ד מתמקד היום בשיפוץ נתוני התקציב והגירעון של 2018.
מאבקי שליטה
כשנכנס למשרד האוצר ביוני 2015 מצא באב"ד ראשי אגפים עצמאיים וחזקים שנהנים מדלת פתוחה לשר ולעתים גם לראש הממשלה. זו הייתה המציאות שאפיינה את האוצר מאז ומעולם. לדעת רבים זה היה גם סוד כוחו של המשרד. אבל המשרד שקיבל לידיו כחלון משר האוצר הקודם, יאיר לפיד, היה קרוב יותר למצב של אנרכיה: חוסר אמון בין ראשי האגפים, ומאבקים פנימיים שהגיעו לשיא בהתקוממות של החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, והממונה על השכר לשעבר, קובי אמסלם. השניים התנגדו להסכם רב שנתי לתקצוב מערכת הביטחון שעליו חתמו באב"ד והממונה על התקציבים באותם ימים, אמיר לוי, מבלי לשתף וליידע אותם. עבאדי-בויאנג'ו איימה במהלך ישיבה לילית מפורסמת להתלונן על לוי ליועץ המשפטי לממשלה. הצעקות שעלו מחדר הישיבות בקומה הראשונה הדהדו היטב ביתר קומות הבניין.
את המציאות הזו החליט באב"ד לשנות בכל מחיר. הניסיון הראשון שלו היה באמצעות הקמת ועדה ציבורית מכובדת שתבחן את התנהלות המשרד ותמליץ לבסוף על מבנה ארגוני חדש למשרד שיחזק את מעמד המנכ"ל - כלומר אותו. אלא שוועדת קוצ'יק, שכחלון מינה בלית ברירה ביוני שעבר, הפתיעה והמליצה להשאיר את מבנה האוצר ללא שינוי. הניסיון השני של באב"ד להשליט את מרותו במשרד כבר היה יותר מוצלח. באב"ד ניצל את אחת הסמכויות היחידות שהחוק מקנה לו כמנכ"ל, ניהול מכרזים, ודאג להיות הגורם הקובע כמעט בכל מינויי הבכירים שנעשו באוצר בשנתיים האחרונות. הוא דאג להבטיח שלתפקידים ימונו רק "אנשים שאפשר לעבוד איתם" ודאג להוציא ממרביתם התחייבויות שלא יפעלו באופן עצמאי ולא מתואם.
באב"ד הפך לגורם שמנווט את המשרד, מוביל כל מהלך כלכלי חשוב, ממלא תפקיד דומיננטי בהתנהלות התקציבית השוטפת ומייצג את הדרג המקצועי מול השר. התוצאה מבחינת באב"ד היא משרד אוצר שסוף-סוף אפשר לנהל. המבקרים טוענים שהרחקת הדרג המקצועי מהשר, מחלישה את אחד האיזונים והבלמים החשובים ביותר במדינה. אבל עובדה אחת אינה שנויה במחלוקת. באב"ד מחזיק בידיו את הגה הכלכלה, יותר מכל מנכ"ל אוצר לפניו אי-פעם.
מחוץ לקירות משרד האוצר, ההישג העיקרי של באב"ד בשנה החולפת היה ההסכם ההיסטורי לרפורמה בחברת החשמל, שנחתם למרות הסתייגות ראש הממשלה וחוסר ההתלהבות של שר האוצר. באב"ד הצליח במקום שבו נכשלו קודמיו במשך 22 שנה.
מעבר לשינויים מבניים באב"ד ניהל גם קרבות תקציביים רבים מספור מול שרים כמו חיים כץ ואורי אריאל; מול ראשי שלטון המקומי כמו ראש עיריית ירושלים לשעבר, ניר ברקת, ששפך זבל בכניסה לבניין משרד האוצר; וכן מול שורה ארוכה של קבוצות לחץ, כמו המכללות הפרטיות או קק"ל. יחד עם זאת כדאי לציין גורם אחד שבאב"ד לא התעמת עימו או ניהל קרב מולו - יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, חברו ושותפו של שר האוצר. בכל הקשור לניסנקורן הפך הלוחם האמיץ והכוחני לקצת יותר רגוע וכנוע. זכורה במיוחד שיחת הטלפון של ניסנקורן וכחלון מהדיון בבג"ץ בעתירת המדינה נגד עובדי חברת החשמל בדרישה "להרגיע את שי".
עתיד לא ברור
אחרי ארבע שנים בתפקיד, השיחות עם באב"ד נשמעות כמו שיחות סיכום. באב"ד משדר כי איננו מעוניין להישאר בתפקיד אחרי הבחירות, גם אם כחלון ימצא את עצמו מחזיק בתיק האוצר לקדנציה נוספת. באב"ד אומר שמבחינתו הוא השיג כל מה שרצה. הקדנציה שלו היא הארוכה ביותר ב-40 השנים האחרונות, הוא קידם יותר רפורמות ומהלכי שינוי מבני, הוביל יותר חוקי והסדרים, ועמד בראש יותר ועדות מינויים.
מה הלאה? בשיחות פרטיות באב"ד מבהיר כי פניו אינם לפוליטיקה. תפקיד של ח"כ מהשורה אינו קידום מבחינתו אחרי כהונה כל-כך משמעותית כמנכ"ל משרד, אבל אם כחלון יוכל להציע לו תיק ביצועי של שר - מי יודע?
מחוץ למגזר הציבורי, שבאב"ד נהנה כל-כך להתלונן עליו, מחכות לו אולי הצעות מפתות למשרות ניהול בשכר גבוה פי כמה. באב"ד לא צמח בסקטור הציבורי ובתפקידו האחרון במגזר העסקי לפני שהצטרף למשה כחלון ב"כולנו", שימש במשך שנים במגוון תפקידים בכירים בחברת צים של עידן עופר. אבל גם החזרה לחברה בסקטור העסקי, גדולה ככל שתהיה, לא תהיה קלה למי שניהל חלק משמעותי מהמדינה.
הדרך השלישית של הישארות בתפקיד לקדנציה נוספת עשויה להפוך בסוף לאופציה הראלית האחרונה. היחסים עם כחלון שרדו בהצלחה ארבע שנים של טלטלות וסערות. באב"ד נותן לכחלון נאמנות ו-deliverability ומקבל בתמורה גיבוי למהלכיו. כחלון רואה בבאב"ד יותר מאשר קבלן ביצוע. הוא חש כלפיו חוב מוסרי בגלל שהוא משוכנע שבאב"ד נשכב בשבילו על הגדר וסופג עבורו את האש שמכוונת אליו. באב"ד, מצדו, מבטיח שיעזוב ביום שירגיש שהמחויבות ההדדית הזאת נגמרה. ואם זה לא קרה עד היום, יש סיכוי לא רע שזה יחזיק עוד קדנציה מלאה.
ניהול אגרסיבי לגיטימי או שכרון כוח שעבר כל גבול?
נציב שירות המדינה החדש פרופ' דניאל הרשקוביץ' למד להכיר את באב"ד רק השנה וזו לא הייתה היכרות נעימה. באב"ד תבע מהנציבות לפתור עיכובים שנוצרו במינוי כלכלן ראשי ומשנה-למנכ"ל לאוצר אבל הנושא הבוער ביותר מבחינתו היה איוש תפקיד ראש הלשכה שלו, שהתפנה לאחר שראש הלשכה הקודמת טלי הרשקוביץ' הודיעה על עזיבה.
הרשקוביץ' (אין קשר לנציב שירות המדינה) הודיעה על עזיבה לאחר שהנציבות סרבה לאשר לה עבודה מהבית. בצעד בלתי שגרתי, באב"ד המתוסכל שלח תלונה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אביחי מנדלבליט על הנציבות. היועמ"ש הבהיר כי הוא אינו הכתובת הנכונה לתלונותיו. הרשקוביץ' לא נשאר חייב ושלח מכתב תגובה חריף לשר האוצר ובו הזהיר כי ייזום הליך משמעתי נגד באב"ד. במכתבו חשף הרשקוביץ' כי באב"ד איים על הנציבות כי יפסיק את התקצוב השוטף שלה, ואף ניסה לממש את איומו. באב"ד מיהר לשלוח מכתב פיוס ובו התנצל וביקש מהרשקוביץ' "לרדת מהעץ".
סגנונו הבוטה והכוחני כבר הפך מזמן לסימן ההיכר שלו. באחרונה זכה לתהודה סרטון שצולם בחדר ישיבות ועדת הכספים של הכנסת ובו חילופי דברים קולניים וחריפים בין באב"ד ליו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, שבסיומם הוא עזב בהפגנתיות את חדר הישיבות תוך שהוא חוזר ומאיים: "זה יהיה הדדי". לתקרית הקשה קדמו עימותים רווי גידופים עם ראש הסגל של משרד ראש הממשלה יואב הורביץ, עם יו"ר קק"ל דני עטר ועם שר הכלכלה אלי כהן. העימותים האלה פורסמו בתקשורת, אך בסביבתו של באב"ד לא מכחישים שישנן תקריות מילוליות רבות שלא פורסמו. אלא שלמרות המבוכה הקשה שגורמת התנהגותו של נושא משרה כה בכיר, נמנע עד כה שר האוצר משה כחלון מלהתערב באופן פומבי.
אבל האגרסיביות של באב"ד לא באה לידי ביטוי רק בקרבות שהוא מנהל בפומבי ובחדרי חדרים. לפני שנתיים נקלע לעימות קשה עם חשב משרד האוצר ועם החשבת הכללית דאז לאחר שאלה דחו את דרישותיו של נהגו האישי לקבל תנאים וזכויות של עובד מדינה. בפברואר השנה נחשפה פרשה אחרת שבמסגרתה הודה נהג אחר שלו בביצוע שורת עבירות תנועה ונחקר ביחידת להב 433 בחשד ששיקר לגבי זהות הנוהג ברכב. באב"ד, שלא נחקר בעצמו, מימן לנהג את הוצאותיו המשפטיות. תוך כדי העיסוק בפרשה התברר כי באב"ד קיבל ממשרד התחבורה אישורים ביטחוניים מיוחדים. האחד, להשתמש בצ'קלקה ברכבו "לצרכים מבצעיים" על-מנת לעקוף פקקים, והשני, להשתמש בלוחית זיהוי שקופה שמשמעותה שלא ניתן לרשום לרכב דוחות תנועה. גם לאחר הסבריו של באב"ד, לא ברור מדוע תפקיד מנכ"ל האוצר מצריך אישורים ביטחוניים חריגים כל-כך.