מהומות בנצרת / צילום: רויטרס
המספר 73 מסמל דברים שונים לישראלים שונים: גיל, שנת לידה, שנת נישואים, מלחמת יום כיפור, מבצע אביב נעורים ועוד. לצערי הרב מספר זה מסמל לי את מספר קורבנות טרור האלימות והפשיעה בחברה הערבית בשנת 2018. נתון זה מצטרף לנתונים מדאיגים אחרים, לפיהם 95% מאירועי הירי בישראל קשורים לחברה הערבית ושיותר מ-57% מהחשודים ברצח מגיעים מהחברה הערבית.
לנוכח המספרים האלה אי-אפשר לטמון את הראש בחול ולטעון שרק המשטרה אשמה במצב. היא בהחלט אשמה, אבל לא רק. הגיע הזמן לעשות בדק-בית בחברה הערבית. שכל הורה יעשה חשבון נפש וישאל את עצמו איך בנו הגיע למצב שמסתובב עם נשק לא חוקי? הרי הוא לא נולד עם נשק. יש כאן קודם כל כשל חינוכי, שהביא לא מעט אנשים לחשוב שאפשר לפתור בעיות אך ורק דרך האלימות
האלימות והפשיעה הפכו למראה די שכיח בלא מעט יישובים ערביים. תראו מה קרה בחלק קטן מהיישובים לאחר הבחירות המוניצפליות. האם אפשר להאשים את המשטרה באי היכולת לקבל תוצאות הבחירות? ז'קי סבג הפסיד את הבחירות בנהריה לאחר 30 שנה ושלמה בוחבוט הפסיד לאחר 42 שנה במעלות תרשיחא. לא ראיתי ירי לעבר בניין העירייה או המועצה המקומית. לא ראיתי מהומות במשך לא מעט ימים, לא ראיתי בניינים עולים באש. דברים אלה הם תוצר מובהק של כשל חינוכי, שמתחיל בבית ונגמר באי יכולת לכבד את דעתו של האחר והתפיסה של אלימות כפיתרון.
נניח ש-73 הקורבנות היו באים מקרב האוכלוסיה היהודית. האם השר לביטחון פנים גלעד ארדן היה נשאר בתפקידו? האם ראש הממשלה לא היה מקיים דיון על זה בממשלה? האם לא היתה מוקמת שום ועדת חקירה? האם הנושא היה יורד מסדר היום בתקשורת? האם המשטרה היתה מתרצת את כישלונה באי-שיתוף פעולה מצד תושבי המקום וכו'?
אני זוכר שהמשטרה הצליחה למגר את הפשיעה ביישובים כמו נתניה, נהריה ועוד, בלי לחפש תירוצים. טילי לאו נורו שם ובניינים עלו באש, אבל הצליחו לאכוף את החוק, להגיע לפושעים ולאסוף את הנשק הבלתי חוקי. למה זה לא קורה כשמדובר ביישוב ערבי?
לעומת זאת, כשרוצים להרוס בית ביישוב ערבי אני רואה שנתניהו וארדן מתגאים בזה ברשתות החברתיות, ומספרים שאין איפה ואיפה באכיפת החוק (נעזוב לרגע בצד את העובדה שנמנעים מלספק פתרון לבעיית הנד"ן ביישובים הערביים, שהפכו לקופסאות סרדין). אני רואה שהמשטרה שולחת עשרות ומאות שוטרים לאבטח את פעולת ההריסה. למה אנחנו לא רואים את זה כשיש רצח של אזרח ערבי?
כשנרצח אזרח יהודי, שרים וח"כים לא מפסיקים לצייץ ולדבר על זה בתקשורת ובכנסת. מתי ראיתם שראש הממשלה לקח את פודיום ההסתה שלו והלך לבקר בזירת רצח של אזרח ערבי? איך הגענו למצב שברור שרוצח של יהודי ייתפס בסופו של דבר, אבל רוב הסיכויים שרוצח של ערבי ימשיך להסתובב חופשי?
דוח מבקר המדינה מאוגוסט האחרון גילה לנו עד כמה רשויות אכיפת החוק נכשלו במילוי תפקידן! כישלון שגרם גם לאזרחים ערבים נורמטיביים לחפש דרכים לרכוש נשק, כי איבדו את האמון במערכת ובמדינה. החברה הערבית הפכה מזמן לסוג של החצר האחורית של המדינה ולסופר-מרקט לאמל"ח.
אנחנו עכשיו בלב מערכת בחירות. אני מציע לכם לעקוב אחרי דברי המועמדים ולראות עד כמה נושא זה לא מטריד אותם. יודעים למה? כי יש חינוך סמוי במדינה, שאזרח ערבי אינו אזרח מן המניין ושהוא אמור לשבור את הראש לבד ולפתור בעצמו את בעיותיו.
הכותב הוא הייטקיסט ופעיל חברתי