חיילי צה"ל חושפים את מנהרות החיזבאללה בגבול הצפון / צילום: רויטרס Ronen Zvulun
בנאום מסכם כהונה, שנשא בחודש שעבר הרמטכ"ל גדי איזנקוט במרכז הבינתחומי הרצליה, הוא המשיל את האתגר הביטחוני שעימו מתמודד צה"ל ל"קרחון ענק שחלקו ניכר לעין הציבורית והתקשורתית, וחלקו הגדול נסתר מהעין". בחלק הנסתר של הקרחון נמצא המאבק הישראלי המתמשך בלוחמת המנהרות, שנחשף לאחרונה לציבור, עם הוצאתו לדרך של מבצע "מגן צפוני ", שמטרתו להרוס מנהרות חוצות-גבול שחפר חיזבאללה.
ללוחמת המנהרות היסטוריה של מאות שנים, והיא ממשיכה להוות אתגר גם בשדה הקרב המודרני. כאשר פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, מעקבים ומודיעין מסוגלים לזהות כמעט כל תנועת אדם וכלי-רכב מעל הקרקע, יתרון התת-קרקע רק גדל. ההסלמה בעזה וגילוי חמש מנהרות חוצות בגבול לבנון, הם דוגמה למורכבות האיומים התת-קרקעיים ולאתגרים של מציאת פתרונות עבורם.
אין פתרון מהיר לשימוש בטקטיקות תת-קרקעיות התקפיות מצד שחקנים כמו חמאס, חיזבאללה, אל-קאעידה במגרב האסלאמי ודאע"ש . חזרת הלוחמה התת-קרקעית לשדה הקרב היום מחייבת תגובה חזקה ומרובת חזיתות, המשלבת פתרונות טכנולוגיים, מוכנות צבאית ואורך רוח, כפי שהפגינה ישראל בניטור חיזבאללה, קודם למבצע "מגן צפוני".
בעקבות העימות מול חמאס ב-2014, שבו איום המנהרות היה מרכזי, פיתח צה"ל שיטות מתוחכמות למיפוי, איתור ולוחמה במנהרות, שכללו נשק סודי לכאורה להשמדת מנהרות ולחפירת מחסום תת-קרקעי המצויד בחיישנים. ברוח ה"סטארט-אפ ניישן", הקים צה"ל יחידת מנהרות מיוחדת, "המעבדה", שבה כישרונות מעולם האלגוריתמים חוברים למומחים צבאיים מנוסים בלוחמה התת-קרקעית.
הסתמכות בלעדית על טכנולוגיה אינה מספיקה. הגיאולוגיה והתכונות של כל מנהרה משתנים באופן שלא מאפשר פיתוח שיטה אחידה לזיהוין ולנטרולן. מבחינת ישראל, איתור מנהרות חיזבאללה היה כרוך בהמון השקעה שונה מבעזה. מבצע "מגן צפוני" מוכיח שבניית מחסומים תת-קרקעיים ופיתוח טכנולוגיית זיהוי מתוחכמת משתלמים כשהם חלק מאסטרטגיה כוללת, המערבת הקמת יחידות מתמחות, היכרות השטח, הכשרה, נוהלי מבצע ואיסוף מודיעין.
הפעלת אמצעים לנטרול מנהרות בהיעדר אסטרטגיה עלולה להיות מסוכנת ועם השפעה קצרת מועד. ארה"ב איבדה אלפי חיילים באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, כשנלחמה בכוחות היפניים שהתבססו שם; וכך גם בווייטנאם, כשלושה עשורים מאוחר יותר. הצבא הצרפתי הוכה בהלם ב-2011 מהקושי לאתר ולפנות מערות בעמק אמטטאי שבמאלי, שם התבססה תנועת AQIM. מנהרות חושפות את גבולות יכולת הלוחמה המודרנית המדויקת, ומחייבות אמצעים הרסניים עם פוטנציאל לנזק נלווה גבוה: מפציצי B-52 בווייטנאם; שימוש מאסיבי בפצצות ה-GBU-43/B מהאוויר (MOAB, "אם כל הפצצות") באפגניסטן; הצפה במי שופכין במצרים; הפגזות ארטילריות במאלי; ובולדוזרים ותקיפות אוויריות בישראל.
מבצע "מגן צפוני" שתוכנן חודשים בקפידה, נראה שונה; ונקווה שישיג את מטרותיו לטווח הארוך, עם פחות הרס ועם תמיכה בינלאומית רחבה.
אבל ייתכן שעדיין מוקדם להכריז על ניצחון במערכה שמנהלת ישראל נגד לוחמת המנהרות. ראשית, ישראל הצהירה על איתור חמש מנהרות; ייתכן שיש עוד רבות ואין ודאות שכולן ייחשפו. ייתכן גם שחיזבאללה יעשו שימוש במנהרה שלא אותרה כדי להפתיע אותנו במהלך המבצע או בעקבותיו.
שנית, עד כה ישראל מלכדה מנהרות או שפכה בטון לתוכן. רק מנהרה אחת פוצצה. ישנן מגבלות הכרוכות באי-רצוננו להיכנס לשטח לבנון, ובשל קרבת המנהרות לאזורי אוכלוסייה אזרחית. אם הניסיון האמריקאי באפגניסטן ובווייטנאם מלמד משהו, הרי שהמנהרות נותרות איום כל עוד לא הושמדו, ואין די בבידודן, במלכודן ובניטורן.
בשדה הקרב המודרני, יש צורך חיוני בהכרה במורכבות האיום התת-קרקעי ובהקצאת המשאבים הדרושים למאבק בו. ניצחון בלוחמה זו פירושו פיתוח אסטרטגיות ארוכות טווח, הכנת הכוחות הצבאיים למבצעים בתת-קרקע, רתימת הטכנולוגיה לאיתור הנסתר מהעין וליכולות מעקב מודרניות. כפי שישראל למדה בדרך הקשה בעזה, מדיניות עם תגובתיות גבוהה צפויה להשיג פחות תוצאות מאשר גישה סבלנית וכוללת, שננקטה בגבול הלבנוני.
הכותבת מרצה בבית הספר לממשל וחוקרת במכון למדיניות נגד טרור בבינתחומי הרצליה; ספרה Underground Warfare פורסם בהוצאת אוקספורד