בריחת מוחות היא דבר אמיתי - אין לאקדמאים מספיק מקומות עבודה

אנשים משכילים עוזבים את ישראל במספרים יותר גדולים מלא-אקדמאים

אקדמיה/צילום:shutterstock
אקדמיה/צילום:shutterstock

במידה מסוימת בריחת המוחות היא אכן אגדה אורבנית ("בריחת מוחות מישראל - אגדה אורבנית", ד"ר אדם רויטר, 18.122018, "גלובס") מאחר שהמונח המקובל היום בעולם הוא Brain Drain - זליגת מוחות. רויטר טוען כי אין בריחת מוחות מישראל שהרי בסופו של דבר מאזן ההגירה הוא חיובי. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאששים הטענה: מקום המדינה הגיעו לישראל 3.2 מיליון עולים ובמקביל 726 אלף ישראלים יצאו לחו"ל ולא חזרו, אם נפחית את אלו שנפטרו, האומדן של מספר הישראלים ששהו בחו"ל בסוף שנת 2016 הוא 560-596 אלף. אומדן זה אינו כולל ילדים שנולדו בחו"ל למהגרים ישראלים.

אם ישראל הייתה גוף עסקי, הרי שרואה החשבון היה מרוצה כי המאזן הוא חיובי: יותר נכנסו מאשר יצאו ובהיבט הציוני - בא לציון גואל. אך ההסתכלות צריכה להיות רחבה יותר, על התרומה בסופו של דבר לתמ"ג של מדינת ישראל.

אם נעמיק בנושא נגלה כי מאחורי המספרים מתרחש לנגד עינינו נזק כלכלי לישראל שיש לו השלכות לעתיד. משאבים כספיים רבים מושקעים היום לעידוד מצוינות מדעית-טכנולוגית ועידוד תלמידי תיכון ללמוד 5 יח"ל מתמטיקה. התוכניות הללו רושמות הצלחות אינספור והילדים המוכשרים הללו יצמחו באקדמיה, ילמדו תואר ראשון, שני ושלישי ויחלמו להמשיך בקריירה אקדמית בישראל.

לאחר התואר השלישי ייצאו לפוסט-דוקטורט בחו"ל (זו היום דרישת סף בישראל לקריירה אקדמית) וישתלמו אצל טובי המומחים בעולם. כעבור 3-5 שנים יבקשו לחזור לישראל ויגלו שאין מספיק תקנים באקדמיה לקלוט את כולם ואין להם את הניסיון הנדרש להיקלט בתעשייה הישראלית.

חשוב אם כן להדגיש את עלות ההשקעה של מדינת ישראל, באמצעות תקציבים שמימנו 12 שנות חינוך בבתי הספר הציבוריים, ועוד בין כ-5 ל-10 שנות לימוד באקדמיה, בסבסוד המדינה. לפי אומדן של "התוכנית הלאומית להשבת אקדמאים", המדינה משקיעה בהכשרה האקדמית של כל מדען/ית ישראלי/ת (תואר ראשון עד שלישי) כ-591 אלף שקל בממוצע (ממוצע הכשרה לתואר שלישי על פי נתוני התוכנית להכשרת אקדמאים (כולל המקצועות רפואה, מתמטיקה ומדמ"ח, מדעים פיזיקליים, ביולוגיים והנדסה).

לפי נתוני הלמ"ס ו"התוכנית הלאומית להשבת אקדמאים" אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה במיוחד בקרב מקבלי תואר שלישי, במיוחד בקרב מקבלי תארים בתחומי המדעים המדויקים וההנדסה.

11% ממסיימי תואר שלישי בישראל שוהים בחו"ל, 9.4% ממקבלי תואר שני ברפואה - מבין בוגרי תואר שלישי בישראל (מאז שנות ה-80) - 11% הם בחו"ל. זהו אחוז הרבה יותר גבוה מאחוז העוזבים הלא-אקדמאים.

בסופו של דבר כשעוסקים בעזיבה של אקדמאים ישראלים המאזן בין היוצאים החדשים לחו"ל (מ-2014 ואילך) לבין השבים הוא חיובי, וגדל לעומת שנה שעברה - כלומר ישנה זליגת מוחות.

מדינות רבות בעולם השכילו ופועלות להשבת המוחות על ידי השקעה כספית משמעותית בהשכלה הגבוהה, השקעה בתשתיות מחקר, מענקים והטבות למדענים חוזרים וטיפוח קהילה בינלאומית המחוברת למדינת המוצא. בין המדינות ניתן למנות את סין, רוסיה, הודו, סינגפור.

במחקר שערך ארגון סיינסאברוד עם נובה, במימון המרכז לקליטה במדע במשרד העלייה והקליטה, עלתה תמונה של אוכלוסייה איכותית בעלת זיקה חזקה לישראל, שנתקלת בחסמים שונים לחזרתה. החסם הראשי הוא קשיים במציאת משרות בארץ, ועל כן הצעד המשמעותי ביותר הוא יצירת משרות רלוונטיות וסיוע בהנגשת הזדמנויות קיימות (בדגש על משרות בתעשייה ומשרות המחברות בין האקדמיה לתעשייה).

הכותבת היא מנכל"ית ScienceAbroad, ארגון המדענים הישראלים בחו"ל