ירון לונדון / צילום: איל יצהר
ביום חמישי האחרון, רגע לפני שערוץ עשר מכבה את האור, ירדה סופית מהאוויר התוכנית "לונדון וקירשנבאום", אחרי 16 שנה בערוץ. עיתונאים מהשורה הראשונה התארחו בתוכנית הסיום ולא חסכו במילות פרידה חמות על ההשפעה שהייתה לתוכנית על חייהם ועל עיצוב תפישתם המקצועית.
לירון לונדון - שהופתע כמה שבועות לפני כן מהכוונה של ערוץ עשר להיפרד ממנו בדרך למיזוג עם רשת - הייתה זו הפתעה שהוא מכנה "לא בלתי נעימה", אם כי הוא לא משוכנע שפרץ הרגשות קשור אך ורק לפרידה ממנו.
"התגובות היו הפתעה", הוא אומר. "אין לי הסבר לזה. הבן שלי חושב שזאת פרידה לאו דווקא מאדם אלא מתקופה. עמיתיי חוו תקופה מעניינת, והסיום עצוב להם. אז אני ניקדתי את זה. הייתי הסמל של הסיום - ייתכן שזה העניין".
"שיעור הנשים שצופות בתוכנית הוא קטן מדי מכדי למשוך אותן. הנשים הן בעלות הארנק"
למרות שמהתבטאויות תקשורתיות קודמות של לונדון, ניכר כי הוא לא אהב את האופן התקשורתי בו בחרו להיפרד בערוץ מהתוכנית מבלי להודיע לו בצורה מסודרת, ונראה כי את הסיבות לכך הוא מבין - אפילו מקבל בצורה מאוד מפוכחת. "תקרת הזכוכית של התוכנית הזאת מוגדרת לי היטב. בשיאה זכינו ל-8% צפייה מכלל הצופים.
"מאז פיצול הערוצים, הרייטינג ירד ל-5%, וזה שיעור צופים קטן. נכון שאין תוכנית דומה לזו בשום ערוץ, אבל היא מגיעה לציבור צופים שיש לו יכולת ריכוז והקשבה וצורך בסוג כזה של מסרים ותכנים. זה לא הציבור כולו, זה מיעוט קטן. נכון שבמונחים של טלוויזיה גם מיעוט קטן כזה מהווה הרבה מאוד אנשים, כ-150 אלף איש צפו בתוכנית מדי ערב. אבל זה לא מיליון איש שצופים ב'הישרדות'.
"אני חושב שלערוץ כזה ולתוכנית מסוג זה השגנו נתונים יפים, אבל עובדה היא שהמפרסמים לא רוצים תוכנית כזאת. הן שיעור הצופים והן שיעור הנשים שצופות בתוכנית הוא קטן מדי מכדי למשוך אותם. הנשים הן בעלות הארנק.
"המומחים מסבירים לי שהמפרסמים מעוניינים בעיקר בציבור של נשים, ובנו הן צפו פחות. אני לא לגמרי יודע להסביר את זה. אולי שעת השידור איננה נוחה לצפייה של נשים, וייתכן שנשים מתעניינות בתכנים אחרים שקשורים במשק בית, יחסים אישיים... אלה השערות בלבד, אבל אין לי באמת הסבר".
הרייטינג הוא משהו שהזיז אותך, או שבשלב כלשהו אמרת "אני עושה את מה שאני אוהב"?
"מוטי קירשנבאום ואני תמיד שאלנו את עצמנו מה משפיע: מה ההבדל בין תוכנית שזוכה ליותר רייטינג ופחות. שיעורי הצפייה לא היו זהים מדי יום, והשינויים היו לעתים די קיצוניים. שאלנו עצמנו מה הסיבה לזה. אבל מספר המשתנים הוא כל-כך גדול, שקשה לדעת האם זה מזג-האוויר. די בכך שיהיה פקק תנועה או אירוע בידור גדול.
"הערוץ המתחרה מבטיח אטרקציה שאין לנו כדי לשנות את שיעורי הצפייה. ברגע שהבנתי שלא נוכל להתאים את התוכנית לטעמם של הצופים כדי להרחיב את שיעור הצופים, השלמתי עם העובדה שזה כנראה שיעור הצופים שאוהב תוכנית כזאת, וצריך לעשות את הטוב ביותר שאפשר. ידעתי שברגע שציבור הצופים יצנח לשיעור כזה שהמאסטר שלנו יאמר לנו ללכת הביתה, אז זאת צרה. אבל כל עוד לא קרה - זה לא ממש עניין אותי".
ההשכלה של הצופים לא מעניינת את המפרסמים
הקהל שלך נחשב לאינטליגנטי.
"אבל כנראה שזה לא מה שמעניין את המפרסמים. ההשכלה של הצופים או אפילו עושרם לא מעניינים אותם. את המפרסם מעניינת היכולת להניע צופים לקנות. זה מה שמעסיק את המעסיקים שלי בסופו של דבר. יש כמובן שאלות של יוקרה, אבל מה שמכריע זה באיזו מידה מפרסמים מוכנים לקנות את דקות הפרסום".
זה מקומם?
"לא. זאת המציאות. השוק הקפיטליסטי. אלה פניה של הטלוויזיה בכל מקום בעולם, ואין טעם להתמרמר על זה. צופים באים להתבדר. זה מכשיר לבידור, ולא להפצת השכלה להרחבת הדעת. ואם מצליחים להגניב קצת מזה, זה הישג. בטלוויזיה יש היום עיתונאים מצוינים, אבל גם הם חיים תחת אותם אילוצים שרוחב היריעה שהם יכולים לפרוש ומידת העומק שאפשר להגיע אליה הם די רדודים".
אתה צופה התפכחות מרדידות השיח?
"ברור שהניו-מדיה מחליפה את הטלוויזיה או לפחות דוחקת אותה. אני מניח שתהיה התפתחות דרוויניסטית שתגרום לאיזה ריאקציה מהדיקטטורה של גוגל ופייסבוק, אבל אני לא באמת יודע".
הרוח של ערוץ עשר תישאר במתכונת החדשה?
"זה לא יקרה, מפני שפה משחקים במשחק של גדולים, ואם הבעלים ייווכחו לדעת שגם במתכונת החדשה רשת-עשר מפסידים כסף, הם ימשכו את ההשקעות שלהם. הם לא משחקים. ינסו להתאים את אופי התוכניות לטעמו של הציבור הרחב. שום בעל הון לא יפרנס ערוץ מפסיד לאורך זמן".
על תאגיד השידור הציבורי, רייטינג מוגבל וטעם עממי
הפרידה מירון לונדון הזכירה אולי לרגע סיום של קריירה, אבל למעשה לונדון רחוק מלסגור את הספר: ירידת התוכנית היא אולי סגירת פרק-פסיק באמצע משפט. התחנה הבאה שלו היא בתאגיד השידור הציבורי "כאן", שם בחנו עמו בשבועות אחרונים מספר אפשרויות לשיתופי-פעולה. כרגע מסתמן כי לונדון יעלה תוכנית שבועית של פורמט בריטי המשלבת ידע כללי והשכלה רחבה עם הרבה הומור. התאגיד אמור בהגדרה להיות המקום שמשגר תוכן איכותי, אם כי לונדון סקפטי לגבי היכולת שלו לעשות זאת במספרים גדולים.
"הם יעשו את זה במידה מסיימת, אבל אני חושש שהם נידונים לשיעור צופים מוגבל. אם אין תכנים כמו 'כוכב נולד' או 'הישרדות', או שרוכשים מנטפליקס סדרות דרמות מותחות שגם הן דומות זו לזו במידה רבה - יש מעט מאוד תכנים שיספקו אנשים אניני-טעם. אך כך זה גם בספרות, בבידור פופולרי, במוזיקה. יש טעם עממי שבעיניי האינטליגנציה המושכלת הוא טעם נחוץ".
על המעבר לתאגיד השידור הוא אומר: "אני מרגיש טוב. אני אוהב את תקופות המעבר שבין לבין. כבר הייתי ברוב הפלטפורמות - אין כמעט עיתון, תחנת שידור או כלי תקשורת שלא עבדתי בהם, וכל חיי עברתי ממקום למקום - וזה היה הפרק הארוך ביותר.
"יש הבדל גדול בין תוכנית יומית לשבועית. מצד אחד תוכנית יומית זה יותר מחייב, אבל אפשר לפצות על תוכנית פחות טובה בתוכנית טובה יותר למחרת. התוכנית שנעשה היא מוקלטת. זה יותר נוח, וברגע זה בחיי נוח זה טוב".