המגדל המאוכלס ולצידו הקרקע עליה מתוכנן המגדל השני / צילום: יונתן מני
אלעד מגורים ישראל שבשליטת יצחק תשובה הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב עתירה מינהלית נגד עיריית תל-אביב, בטענה כי העירייה מסרבת להנפיק לחברה היתר בנייה להקמת המגדל השני בפרויקט פארק בבלי בעיר. לטענתם, העיכוב מסב להם נזק של עשרות מיליוני שקלים.
בתביעה, שכוללת גם בקשה לדיון דחוף, שהוגשה באמצעות עורכי הדין עופר צור, יצחק לזר ואלכס פלדשר ממשרד גורניצקי ושות’, נגד עיריית תל-אביב ומנהל אגף הנכסים בעירייה אלי לוי, מבקשות אלעד ישראל מגורים ושותפתה אמת"ש השקעות להורות לעיריית תל-אביב להנפיק לחברות היתר בנייה למגדל השני, שיוקם בצמוד למגדל הראשון שאוכלס לאחרונה.
גבעת עמל הפכה לבבלי-דקל
"מדובר בסיטואציה קפקאית נדירה ואבסורדית", טוענות החברות, "במרכזה של שכונת בבלי עומד לו מגרש ריק ומוכן לבנייה למגורים, שכל הליכי התכנון והבנייה לצורך קבלת היתר הסתיימו, והעירייה מונעת את מימוש הזכויות בו ואת הקמת המגדל, למרות שהיא עצמה אישרה את הבקשה להיתר בנייה".
בבסיס הסירוב של העירייה למתן היתר הבנייה, תוכנית "בבלי-דקל", הכוללת הקמת מגדלי מגורים בדרום שכונת בבלי - לשעבר גבעת עמל, כאשר אלעד מגורים ואמת"ש הן בין המחזיקות בקרקע, וכבר הקימו ואכלסו את המגדל הראשון. התוכנית כוללת תנאי לפינוי מחזיקים בקרקע והריסת המבנים הקיימים, טרם הקמת מגדלי המגורים.
במקביל, ביולי 2013 נחתם הסכם בין החברות לבין העירייה, המסדיר את מתן היתרי הבנייה בתוכנית ואת שלביות הליך הפינויים של המחזיקים בקרקע. לפיכך החברה מנהלת מזה שנים הליכי פינוי כנגד המחזיקים, וחלק מהמשפחות אף פונו בתמורה לתשלום פיצוי כספי.
בתביעה טוענות אלעד ואמת"ש כי במגרש למגדל השני אין מחזיק אחד, והתוכנית לא מחייבת פינוי מחזיקים לטובת קבלת היתר לשני המגדלים הראשונים. לדבריהם, אחרי הקמת המגדל הראשון, בנובמבר 2016 התקבל היתר חפירה ודיפון למגרש של המגדל השני, ועבודות החפירה והדיפון כבר הסתיימו.
לטענת החברות, ההסכם עם העירייה מחייב ביצוע "עיקר הפינויים" כתנאי לקבלת היתר למגדל השני, כאשר בפועל החברות השלימו הרבה מעבר להיקף זה וקיימו מצידן את כל התנאים לקבלת ההיתר". מנגד טוענים בעירייה כי החברה טרם השלימה את הפינויים, ולכן אין להנפיק היתר בנייה למגדל השני.
"שימוש לא ראוי בשיקול-הדעת"
לטענת החברות, במקום לשתף פעולה, כפי שהתחייבה העירייה לעשות, נציגיה מסכלים את השלמת התהליך ונמנעים מלהעביר את חלקם במימון הוצאות הפינוי, שהאמירו לסכומי-עתק.
טענה נוספת שמעלות החברות בתביעה היא שדרישת העירייה מהן, לפנות משפחות שמצויות על קרקע ציבורית, מנוגדת לפסק דין "דירות יוקרה" משנת 2011 שנתן בית המשפט העליון, כאשר אסר על רשויות מקומיות להטיל על יזמים ביצוע מטלות ציבוריות במקומן.
"לא יעלה על הדעת שהמשיבים יחזיקו בהיתר כבן-ערובה ויראו בעותרות כמעין קבלני ביצוע של העירייה כדי לטפל בפינויים של משפחות אשר יושבות על שטחי ציבור שבאחריות העירייה", נטען. "הרשות עושה שימוש לא ראוי בשיקול-הדעת שבידיה ומשתמשת בהיתר הבנייה למגדל השני כמנוף, אמצעי לחץ על העותרות".
מעיריית תל-אביב נמסר: "היזם טרם השלים את פינוי השטחים הציבוריים על-מנת לאפשר לו את המשך השלביות, וכאמור, חובת ביצוע הפינויים מהשטחים הציבוריים היא תנאי בל-יעבור בהסכם ובתב"ע. באשר לסוגיית התשלום - העירייה משלמת את חלקה באופן מסודר. שאר הטענות ייענו בבית המשפט".
מוועד הפעולה של גבעת עמל נמסר: "תושבי גבעת עמל מברכים על עמדתה הצודקת והתקיפה של עיריית תל-אביב לא לתת היתרי בנייה לתשובה עד שיעמוד בהסכם מולה לפנות בהסכמה את תושבי השכונה. יש לציין כי אי-עמידה בהסכמים של היזם אינו דבר חדש. ביוני 2018 קבע בית משפט השלום כי 'אם כבר צריך להוקיע התנהלות פסולה, יש לעשות זאת כלפי התובעות, אשר בפיהן כל העת דיבור פייסני על פשרה, אך בפועל מקשיחות עמדות כל פעם שסיכוי של ממש להסדר כאמור נראה באופק' (פסקה 25 לפסק הדין).
"עוד נקבע: 'טענת באי-כוח התובעות, לפיה הנתבעים (תושבי השכונה) סירבו ועודם מסרבים לפנות את המקרקעין, פשוט אינה נכונה. משכך בדין יסודה טענת ההגנה לפיה התובעים (החברה) הם אלה שעיכבו את פינויים' (פסקה 28 לפסק הדין); ועוד: 'גם לנתבעים יש זכויות, ואלה נרמסו במשך השנים תוך התעלמות לגמרי מתחינותיהם' (פסקה 25 לפסק הדין)".