מיטש גולדהאר / צילום: שלומי יוסף
בימים האחרונים מתקיים מו"מ מתוקשר בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים סביב מכירת החלוץ איילון אלמוג. לפי הדיווחים מדבר הבעלים של בית"ר משה חוגג על רכישת 50% מהכרטיס של אלמוג עבור 1.5 מיליון אירו. במלים אחרות - שחקן די אלמוני בן 20, ששיחק בנוער של מכבי ת"א ומתבשל העונה בבית"ר רמלה מהלאומית, מתומחר לפי שווי עסקה של כ-12.5 מיליון שקל.
לפני שבוע הצליחה מכבי פ"ת לעשות אקזיט יוצא דופן על מנור סולומון, כישרון בן 19 שגדל במחלקת הנוער של המועדון, כשמכרה 85% מכרטיסו לשחטאר דונייצק האוקראינית עבור שישה מיליון אירו. במקרה הזה - עסקה שנעשתה לפי שווי שחקן של 30 מיליון שקל. העסקה הזאת לבדה נותנת למכבי פ"ת שקט ארוך טווח: אם המועדון ישתמש בכל שנה בתקציב השוטף בחמישה מיליון שקל מהמכירה של סולומון, יש לאבי לוזון שקט לחמש-שש שנים קדימה. אז בטח כבר יהיה עוד אקזיט. ככה נע המועדון, מאקזיט לאקזיט. בזמנו זה היה עומר דמארי שנתן חמצן לכמה שנים קדימה, ב-2017 לפי דוח רשם העמותות הכניסה מכבי פ"ת 8.13 מיליון שקל מסעיף השאלה ומכירת שחקנים. שליש מתקציב המועדון באותה שנה.
האקזיטים הללו יבטיחו לבעלים שלא יצטרכו לעולם להכניס יד לכיס ולממן את המועדון. סוג של מועדון שמממן את עצמו, ובעלים שמתפקדים כבעלי בית במובן של קבלת החלטות ולא של הזרמת כסף.
שתי העסקאות הללו - של מכירה חלקית ולא מלאה (85% במקרה של סולומון, 50% במו"מ על מכירת אלמוג) גם מבטיחות פוטנציאלית עוד כמה שקלים בעתיד במקרה של מכירת השחקן הלאה.
מנהל מחלקת נוער ב-885 אלף ש' בשנה
נעזוב לרגע את השורדים מפתח תקווה. כל מי שחשב שמיטש גולדהאר נמצא כאן על אדי דלק אחרונים או חושב בכיוון של צמצומים, שווה שייתן מבט להשקעה של הקנדי במחלקת הנוער. גולדהאר יוצק יסודות במיליוני שקלים. לפי דוח רשם העמותות הוא העמיד בשנת 2017 בקבוצת הנוער תקציב הוצאות של 21.2 מיליון שקל. מתוך זה ההשקעה ("תרומות") של גולדהאר מכיסו לנוער בלבד עמדה על 13.5 מיליון שקל. שוב, במחלקת הנוער. בשנה שלפני כן השקיע גולדהאר מכיסו 11 מיליון שקל בנוער. השכר השנתי ברוטו של המנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי ת"א הסתכם בשנת 2017 לפי הדוחות ב-885 אלף שקל. ובנוסף עלות רכב שנתית בסך 71 אלף שקל. כמה מאמני בוגרים בליגת העל השנה מרוויחים את הסכום הזה? שניים-שלושה?
להבדיל ממכבי פ"ת שמנהלת מחלקת נוער בתקווה שתפיק לה אקזיטים ששווים חמצן כדי לשרוד, ההשקעה של גודהאר בנוער אמורה לסייע לו להרחיב את השליטה בכדורגל הישראלי. אקזיט כמו זה של איילון אלמוג (אם ייצא לפועל) יסייע לגולדהאר לעמוד בתקנות הפייננשל-פייר-פליי איתן הוא נאבק בשנים האחרונות. לפי התקנות, תקרת ההוצאה המותרת של בעלים בכדורגל האירופי עומדת על 10 מיליון אירו בעונה ולא יותר מ-30 מיליון אירו בשלוש שנים. כדי להגיע לתקציב שנתי של 110-120 מיליון שקל שיבטיח לו שליטה בליגת העל, בשנה כמו זו שבה הקבוצה לא משחקת באירופה (הכנסה ששווה 25-30 מיליון שקל), הבעלים חייב למצוא מקורות הכנסה חד-פעמיים כמו מכירת שחקנים כדי להעמיד תקציב ללא תחרות ולהימנע מהפרת תקנות הפייננשל-פייר-פליי.
השנים הקריטיות הן עכשיו - עד שהמועדון ייכנס לבלומפילד ויוכל להרחיב באופן משמעותי את ההכנסות הטבעיות שלו ממכירת כרטיסים, מנויים והסכמי חסות שיגדלו מן הסתם בבלומפילד המחודש.
מחלקת נוער בתקציב שנתי של 20 מיליון שקל בעונה, שמדי פעם תניב שחקנים להרכב הפותח של הבוגרים ולעתים תניב אקזיט על עמידה בתקנות אופ"א - וגולדהאר יכול להסתכל צפונה לחיפה ודרומה לב"ש ולישון בשקט.
התשובה של ב"ש: הסכם עם אתלטיקו
זה גם בדיוק ההבדל בין מכבי ת"א להפועל ב"ש. עד הקיץ האחרון אלונה ברקת ואלי ברקת ראו בעיקר את הקבוצה הבוגרת ופחות את הנוער. ההשקעה הכספית של ברקת הולכת לקבוצה הבוגרת. יש בזה משהו מן ההימור. במקרה של קריסת מערכות ספורטיבית כמו בשנה הזאת בבאר שבע - ללא עונה אירופית, ללא מאבק אליפות, ועכשיו גם בלי גביע - אין פלא שמדברים על שחרור של שחקנים בתקווה להפחית הוצאות.
הדרך לסגור את הפער הזה ביסודות נעשית מאז הקיץ האחרון בבאר שבע באמצעות קיצור דרך: הסכם שיתוף פעולה עם אתלטיקו מדריד שמתאפשר בזכות הכניסה של עידן עופר לבעלות באתלטיקו. זה קורה יותר ויותר באירופה - קבוצות מליגות חלשות שהופכות לקבוצות לוויין של קבוצות גדולות באמצעות שיתופי פעולה, דבר שאמור לסייע לשני הצדדים. אם באר שבע תרצה לעשות את קפיצת המדרגה התקציבית ולהיות במקומות שגולדהאר נמצא בהם, עם אצטדיון שמכיל קצת יותר ממחצית מתכולת בלומפילד החדש - זה חייב לבוא מאקזיטים שיוביל השת"פ הזה.
משיכת כסף החוצה מקבוצות? זה דווקא קורה
לאחרונה נחשפנו באמצעות דוח הפירוק של הפועל ת"א לשלל פעולות חשבונאיות מורכבות שנועדו, לכאורה, לסייע להוציא כסף מהמועדון. אין לטעות ולחשוב שהפועל ת"א יחידה בעניין הזה. תרגילים לשליפת כסף החוצה ממועדוני כדורגל בישראל נעשים לאורך השנים בשלל דרכים שנועדו לתמרן את האיסור של הגורף של הבקרה התקציבית על הוצאת כספים על ידי בעלים.
האיסור הזה מראה כמה בעלות על קבוצת כדורגל היא עסק בעייתי - מצד אחד בעלים משקיע ומשקיע, נדיר שהוא רואה רווחים. מצד שני מונח לפניו מנגנון שלא מאפשר לו להוציא כסף החוצה מהמועדון כל עוד אין כסף משמעותי בקופה - כזה שיכול מבחינת הרגולטור (הבקרה התקציבית) להראות כי הוצאת כסף תסכן את העתיד של המועדון.
אבל מתברר שפה ושם בכל זאת יש גמישות של הרגולטור. הפועל ב"ש למשל היא דוגמה לכך שפה ושם, ובניגוד למה שאנו נוטים לשמוע ולחשוב, בעלים מדי פעם יכולים למשוך החוצה כסף מהמועדון. לפי דוחות החברה (א.א. החברה לקידום הספורט ב"ש בע"מ) בשנה הקלנדרית 2017 נפרעו שטרי הון לזכות חברת אלי ברקת החזקות בע"מ בסכום של 4 מיליון שקל, ובשנת 2016 נפרעו שטרי הון בהיקף של 7.76 מיליון שקל. כלומר, משפחת ברקת משכה באישור הבקרה התקציבית מהמועדון החוצה 11.7 מיליון שקל במהלך אותן שנתיים. הבעלים אמנם דיווחו במקביל כי השקיעו באותן שנתיים 17.7 מיליון שקל באמצעות הנפקת שטרי הון חדשים. אבל בהתחשב בכסף שמשכו, הרי שעונות טובות ספורטיבית אפשרו להם להשקיע מכיסם באותן שנתיים 6 מיליון שקל בלבד.
משיכה החוצה של כספים מקבוצות כדורגל הן נדירות אבל מדי פעם מתרחשות. בבקרה התקציבית משתדלים להעניק גמישות לבעלים וכל עוד מצב הקבוצה כלכלית טוב, יש כסף בקופה, ואין חשש כי פרעון שטרי ההון יאיים על העתיד של הקבוצה - הבקרה מאשרת משיכה. לפני כמה שנים אושר לחזי מגן, אז בעלי בני יהודה, למשוך שטרי הו . על פי הערכות לוני הרציקוביץ' שקבר סכומי עתק בתקופתו כבעלי מכבי ת"א, פרע שטרי הון בעקבות ההופעה של מכבי ת"א בליגת האלופות (2004/05). ל"גלובס" נודע כי לאחרונה אושר לאשר אלון, בעלי הפועל רעננה, למשוך שטרי הון אחרי שהקבוצה נהנתה מסכום כסף נאה שנכנס אליה בזכות מכירת שחקן.
תגובת הפועל ב"ש: "כל התנועות הכספיות השגרתיות שמתנהלות בין חברת ההחזקות של אלונה ברקת שמממנת את המועדון, לבין הפועל תדיראן באר שבע נעשות באישור הבקרה התקציבית. בסך הכל לאורך השנים הזרימה אלונה לקבוצה כ-150 מיליון שקל".