ניצן וגרסטל/ צילום: תמר מצפי
1. שי ניצן - האיש במרכז בעל כורחו
ידיו של פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, הן תמיד עמוסות בעבודה, אבל בזמן האחרון הן עמוסות בעבודה לעייפה. ניצן מתמודד עם שורה של תיקי חקירה מורכבים, וכמעט חסרי תקדים ככול שמדובר בזהות החשודים והנאשמים, שצריך לקבל בהן החלטות הרות גורל.
התיקים החשובים מכולם הם כמובן אלה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ניצן הוא החבר השני הכי בכיר, אחרי היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, בצוות שיושב ומנתח את תוצרי חקירות נתניהו בדרכו להכרעה האם לזמן את נתניהו לשימוע לפני העמדה לדין פלילי בתיקים 1000, 2000 ו-4000. הצוות יושב שלוש פעמים בשבוע במשך רוב שעות היום. רק המשימה הזאת יכולה הייתה לפרנס משרה מלאה של משפטן בכיר.
מרגע שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, פסל את עצמו מלעסוק בתיקי יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, בשל הידידות ביניהם, ניצן הוא האיש שגם ניהול-העל של התיקים הללו מונח על כתפיו.
ניצן מתנהל כאן בטריטוריה לא מוכרת לו. הוא מתמודד לא רק עם חקירה רגישה, שמלווה בלחצים מעצם טבעה, אלא גם עם נאשם (בפרשת הברחת הגבולות) וחשוד (בפרשה החדשה), שתוקף אותו חזיתית ואישית ומאשים אותו כי הוא פועל ממניעים לא ענייניים. בראיון ל"עובדה" אפי נוה טען שהוא עומד בדרכו של ניצן ליעד הבא שלו - בית המשפט העליון ולכן ניצן מנסה להביא לסילוקו מעמדות ההשפעה שלו בוועדה לבחירת שופטים ובלשכה.
ניצן דוחה כמובן את הטענות של נוה בתוקף. "מדובר בטענות תמוהות וחסרות הגיון... הטענה לניגוד עניינים כביכול היא מופרכת לחלוטין", הוא מסר. יתרה מכך, ניצן ציין כי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נוה התקבלה על פי המלצת פרקליטת מחוז מרכז והמשנה לפרקליט המדינה ופרקליט מחוז נוסף.
"הטענה לפיה פרקליט המדינה בירר כביכול מה סיכוייו להתמנות לעליון היא שקר גס. פרקליט המדינה לא פנה לאיש - לא לשופט עליון ולא לאיש אחר כלשהו - בנושא מינוי עתידי כלשהו", הוסיף ואמר ניצן.
וכך, נוצר מצב מוזר שבו היועץ המשפטי לממשלה מגדיר את עצמו כקרוב לחשוד בפלילים במידה כזו שצריכה למנוע ממנו מלעסוק בעניינו. ולעומת זאת, פרקליט המדינה, השני בדרג הבכירות, הופך, אולי בעל כורחו, לאויבו של אותו חשוד. מי מהשניים יכול לטפל בתיקי נוה בצורה אובייקטיבית יותר? לא לגמרי ברור.
2. שקד חייבת להקפיד יותר בבחירת חברים
בוועידת "גלובס" (19 בדצמבר 2018) הזהירה שרת המשפטים, איילת שקד, מפני שימוש בחקירה הפלילית נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ככלי לחיסולו הפוליטי של נתניהו.
דברים דומים, וביתר שאת, חושבת היום שקד על הביקורת שמופנית אליה על רקע חקירת יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, החשוד כי בקבלת שוחד מיני מאשה בתמורה לתמיכה שלו במינויה לשופטת ובניסיון לקדם שופט בימ"ש השלום לביהמ"ש המחוזי באופן בלתי כשר.
שקד רואה בביקורת הקושרת בינה לבין מעשיו של נוה כמנותקת מהמציאות. היא לא מבינה מה רוצים מהחיים שלה. גם היום, מבחינתה של שקד, הברית שאליה היא הגיעה עם נוה, שסייעה לה לקדם את האג'נדה שלה ולמנות שופטים שמרנים לבית המשפט העליון, הייתה לגיטימית לחלוטין.
ואכן, שקד לא נושאת באחריות כלשהי למעשים שביצע לכאורה נוה ושנחקרים היום. אבל שקד לא יכולה להתעלם מכך שהברית שלה עם נוה, הייתה הסולם שעל שלביו הוא טיפס ועלה וצבר עוצמה וכוח ועשה בהם שימוש לרעה. שקד לא אחראית להתנהלות האישית הקלוקלת של אפי נוה, אבל כדאי לה לבחור בקפידה יתרה את שותפיה הפוליטיים בעתיד. לא תמיד המטרה מקדשת את האמצעים.
3. התנסחות מוזרה כלפי גרסטל ומעצרים קלים
הפרסומים על חקירת פרשת השחיתות לכאורה במערכת המשפט ב"כיכובו" של אפי נוה, ראש לשכת עוה"ד, שעברה לשלב הגלוי שלה בתרועה רמה, כמעט השכיחו את העובדה שבאותו שבוע באה לסיום בקול ענות חלושה, פרשה קודמת שבתחילת דרכה התייחסו אליה כאל "פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מערכת המשפט".
וזה חבל, כי לרבים, לפרקליטות, למשטרה, לנו, התקשורת, יש מה ללמוד מהאופן שבו טופלה נחקרה, ונסגרה, אותה פרשה שבמסגרתה נחקר החשד (שהופרך) כאילו ניר חפץ הציע להילה גרסטל באמצעות אלי קמיר תמיכה בהתמודדות לתפקיד היועמ"ש, בתמורה לכך שגרסטל תסגור את תיק החקירה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו.
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע כי החליט לגנוז באופן סופי את תיק החקירה 1270 שעניינו בפרשת התמודדות השופטת גרסטל למשרת היועמ"ש. מנדלבליט אימץ בכך את עמדת כל הגורמים שתחתיו: ראש אגף חקירות במשטרה, פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) ועמדת פרקליט המדינה, שי ניצן.
התיק אומנם נסגר, כצפוי, אבל הודעת הסגירה של היועמ"ש כללה ביקורת נוקבת למדי על התנהלותה של גרסטל. משום מה, מי שניסח את הודעת הסגירה שמנדלבליט היה חתום עליה, החליט כמעט להאשים את גרסטל גם בעצם קיומה של החקירה וגם בסגירת התיק בנימוק שהיא שינתה את גרסתה במהלך החקירה.
לפי ההודעה היועמ"ש, בתחילה גרסטל תיארה במשטרה את ההצעה של קמיר ככזו שגרמה לה "זעזוע עמוק" והגדירה אותה כ"הצעה קרימינלית, חד-משמעית". עוד לפי ההודעה, כשהיא נחקרה שוב כעבור כמה חודשים הבהירה גרסטל כי קמיר לא הציג בפניה "הצעה על השולחן", מפי חפץ. כן ביקשה להבהיר שלא הובאה בפניה הצעה קונקרטית, כפי שתוארה בגרסתה הראשונה, שהשיח היה ערטילאי, שאין לה ידיעה על תוכן השיחה האמיתי בין חפץ לקמיר, ושהזעזוע הכבד שחשה נבע מעצם השיח.
"משום השינויים בגרסאותיה של השופטת בדימוס גרסטל והעובדה שלא נמצאו תימוכין לתוכן גרסתה הראשונה, נמצא כי התשתית הראייתית שהתגבשה במהלך החקירה אינה מספיקה להעמדה לדין של מאן דהוא, ועל כן החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד אלי קמיר", נאמר בהודעה.
הבעיה עם האופן בו נוסחה ההודעה על סגירת תיק 1270 היא כפולה. ראשית, אני לא זוכר מקרים בעבר שבהם נמתחה ביקורת כה חריפה במסגרת הודעה על סגירה וגניזה של תיק חקירה, כלפי אדם שכלל לא היה חשוד, אלא בסך הכול עד. אם גרסטל הייתה חשודה מלכתחילה בעבירה פלילית, אז הביקורת מובנת, אבל הואיל והיא מעולם לא הייתה חשודה, מה היה טעם לפגוע בשמה הטוב במסגרת הודעה כזאת?
ובנוסף, מה שתואר בהודעת הסגירה כ"שינוי גרסאות" של גרסטל, דורש התייחסות אחרת. הרי כל הסיפור הזה היה עמום ואפור מלכתחילה. גרסטל לא יזמה את האירוע שנחקר, היא נגררה אליו על כורחה ולא ממש הבינה מה רוצים מחייה. היא נלחצה ויכול להיות גם שחלוף הזמן גרם לה להסתכל על הדברים בצורה שונה, אבל "שינתה גרסאות"?
וצריך לומר בעניין הזה דבר נוסף - עיקר הביקורת על גרסטל בהקשר לפרשה הזאת עד היום היה על כך שלאחר השיחה עם קמיר היא לא רצה למשטרה והתלוננה, אלא השתהתה ודיברה עליה עם נשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות. אבל היום אנחנו למדים שגם היועץ המשפטי לממשלה וכל הדרגים שמתחתיו סבורים שהאירוע הזה לא היה בעל אופי פלילי. אז אם אין כאן גוון פלילי, אולי גרסטל צדקה כשלא התלוננה במשטרה?
חשבון הנפש שצריך להיעשות לא מסתיים כאן. בראי מה שידוע היום, הפרקליטות צריכה לשאול את עצמה איך קרה שהחשוד המרכזי, קמיר, ישב ימים ארוכים במעצר. זה נכון שאין ברירה אלא להושיב לעתים חשודים במעצר כדי לברר עד תום את החשדות ולמנוע שיבוש חקירה, אבל המקרה הזה הוא חריג. הוא חריג במובן זה שהפרקליטות המלווה בעצמה, ולא רק המשטרה שאמונה על החקירה, התייצבה במהלך החקירה בבית המשפט ודרשה את הארכת המעצר של קמיר.
ב-20 בפברואר 2018, בעת ששימש כפרקליט המלווה בתיק הזה, הגיע עו"ד יהונתן תדמור, המשנה לפרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), באופן חריג לביהמ"ש כדי לבקש את הארכת המעצר של קמיר וטען שמדובר ב"תיק עם פוטנציאל השחתה של המשרות הגבוהות ביותר בשירות הציבורי. צריך לתת למשטרה זמן לחקור".
בית המשפט קיבל את הטענות והורה על הארכת מעצרו של קמיר בשישה ימים. "מדובר בחשד לקשירת קשר לפשע ושוחד.. אין חולק שקמיר נהנה מחזקת החפות, אך קיימת תשתית ראייתית המבססת חשד סביר לביצוע עבירות. אין צורך להכביר במילים בהשחתת השירות הציבורי במדינות חוק", נאמר בהחלטת המעצר שהיום מתברר שהיה מעצר מיותר.
כאמור, חשבון נפש במקרה הזה צריך להיעשות גם בתקשורת. ב-20 בפברואר 2018, כשפרצה הפרשה לאוויר העולם, הפרסומים, או לפחות רובם, התייחסו אליה כאל פרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה. זה היה אומנם טבעי, נוכח המידע הראשוני שהגיע לידינו. אבל היינו צריכים להיות זהירים יותר, מתונים יותר, להטיל יותר ספק ולרסן את היצר. לזכור שכמעט תמיד יש פער גדול בין המידע שמגיע מהמשטרה בתחילת חקירה, לבין היום שבו החקירה מסתיימת.