סדק בהילת הקדושה של השופטים

מי שמכיר את מערכת המשפט פחות הופתע מגילויי האנושיות של השופטים. יש לזכור שמותר לבקר גם אותם

בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו
בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו

התגובות הרווחות לפרשה האחרונה הנוגעת למערכת המשפט התייחסו אליה כאל "חילול קודש", ונראה שהן משקפות תחושות אותנטיות של ציבור רחב, אשר ממש נחרד לנוכח הגילויים האחרונים.

קל להבין את הזעזוע שפקד ציבור זה, אשר התרגל לראות בשופטים דמויות מורמות מעם, מעין יציר-כלאיים של מלאכים ובני אדם.

ואכן, כל מי שהזדמן לאולם בית משפט יודע כי באולם זה השופט הוא שליט עליון: השופט יושב על כס רם ונישא מעל לציבור המתדיינים, הכול נדרשים לעמוד כאשר השופט נכנס לאולם ויוצא ממנו, ודבריו של השופט באולם הם "דברי קודש", אשר אף אחד לא יעז להרהר או לערער אחריהם.

מעמדו המיוחד של השופט לא תחום אך ורק לאולם שבו הוא יושב, והוא מתקיים גם מחוצה לו. נראה כי בעיני הציבור, השופט מחזיק בידו במעין מטה קסמים, אשר הופך את הוראותיו ודבריו באופן מיידי לפעולות בעולם המעשה, גם מחוץ לבית המשפט.

כך יכול אדם להתהלך לו חופשי ומאושר, אך מרגע שהשופט הכריז כי ביצע עבירה ודינו מאסר, יתייצב אותו אדם - ותהא זו גברת כהן מחדרה, טייקון עסקי או נשיא המדינה - בשער בית הכלא ויתחיל לרצות את עונשו.

במצב עניינים זה, אין להתפלא על הפלצות שאחזה את הציבור, כשנחשף לגילויי אנושיות קשים כל-כך במערכת המשפטית.

באופן מפתיע, דווקא מי שנמצאים במגע יומיומי עם מערכת המשפט לא היו שותפים לתחושות הזעזוע, ובטנם לא התהפכה בשם אותו "חילול קודש" שנחשף בפרשה האחרונה.

נראה כי הדבר טמון בכך שאנו, עורכי הדין הליטיגטורים, אמנם רוחשים כבוד רב והערכה לשופטים שבפניהם אנו מופיעים מדי יום ביומו, אך בא בעת אנו יודעים כי מדובר באנשים בשר ודם, ולא בבני אלים, אשר עושים את כל שביכולתם כדי לדון כראוי בעניינים הבאים לפניהם, ולא במי שמשמשים במלאכת קודש.

את חלק מהשופטים הכרנו עוד כשהיו אנשים רגילים, וידענו כי מדובר באנשי מקצוע מהשורה הראשונה, חריפים ואינטליגנטיים, אך עדיין בני אדם.

חלק מאיתנו טוענים (אם כי רק בחדרי חדרים ובסודי סודות) שלשופטים יש אפילו יצרים וליבידו, ונראה כי משום כך לא הזדעזענו למשמע הטענות בדבר "היחסים האינטימיים", שעלו במסגרת הפרשה הנוכחית.

בכך אנחנו נבדלים ככל הנראה מהציבור הרחב, אשר באולם בית המשפט נחשף אך ורק לפלג גופו העליון של השופט, וסבור לפיכך שמדובר ביצורים שכל-כולם אינטלקט צרוף.

ואם שופטים - לפני שמונו לכס השיפוט ואפילו לאחר מכן - הם באמת בני אדם: עם לב, נפש ונשמה, ולא יצורים שפועלים אך ורק בשכלתנות ומתוך מחשבה קרה וצלולה, ניתן להעלות על הדעת שהם יתאהבו ויחשקו, פשוט כי זה מה שבני אדם עושים, ולא במסגרת עסקת תן וקח של "שוחד מיני", מתוכננת לפרטי-פרטים.

ייתכן כי הפרשה האחרונה תפגע בדימוי המיתי של מערכת המשפט והשופטים, וכפועל יוצא תוביל לכך שהציבור הרחב לא יקבל את דברי השופטים כתורה מסיני ויראה עצמו חופשי לשאול שאלות, לבקר ואף לדון באפשרות שלעתים נופלות טעויות במלאכת השיפוט.

אלא שבשונה מאוד מהאופן בו מנסים גורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים לצייר את הדברים, הדבר לא יוביל לפגיעה במערכת המשפט.

בדמוקרטיה ליברלית חפצת חיים, אסור שאף גורם ואף מוסד יהיה אפוף בהילה של קדושה, אשר הופכת אותו לחסין לביקורת. ביקורת תוביל רק לשיפור המוסד המבוקר, ולכן יש לברך עליה ועל כל צעד ומהלך שמאפשר אותה.

השופט ברנדייס טבע את האמרה הידועה בדבר אור השמש שהוא המטהר הטוב ביותר. דברים אלה נכונים ויפים גם לכל התפכחות מתפיסות המקנות למוסדות שונים: יהיו אלה צבא ההגנה לישראל, האקדמיה ואפילו מערכת המשפט, מעמד מיתולוגי, אשר מונע את האפשרות לבדוק אותם, לבקר אותם ולנסות לשפר אותם.

הכותב הוא עורך דין במשרד כספי; היה יועץ משפטי במחלקת החקירות ברשות ניירות ערך. 

*** חזקת החפות: אפי נוה ויתר החשודים בפרשה הם בגדר חשודים בלבד במעשים המיוחסים להם. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי, נוה ויתר החשודים לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.