בני גנץ
משעשע לראות איך השתיקה של בני גנץ משגעת את הפרשנים הפוליטיים, ואת העיתונאים בכלל. הם דורשים שהוא ידבר בטענה שהציבור צריך לדעת - מה? האם גנץ הגיע משום מקום? הרי בכל זאת הוא היה רמטכ"ל, ובתור שכזה הוא לא רק דיבר לרוב, אלא גם עשה לא מעט. אני חושב שזו תופעה מרעננת שמועמד לראשות הממשלה לא מברבר.
דברי תעמולה
אני מבקש להבין את אלה המפצירים ודורשים מגנץ לדבר: נניח שהוא ידבר, האם נדע עליו יותר? נתניהו לא מפסיק לדבר, הוא לא יכול לסבול מצב שבו ייפרד ליום אחד מהמצלמה ומהמיקרופון. אז מה? האם זה מלמד אותנו יותר על האיש? הרי רוב דבריו מתבררים כלא נכונים, כאינטרסנטיים. קחו את כל מה שנתניהו אמר לפני כל בחירות ובמהלכן, והשוו זאת למה שהוא עשה - הרי אין כמעט דמיון בין הנאמר והנעשה. וזה נכון לא רק לגבי נתניהו, אלא רוב הפוליטיקאים. הדברים שהם אומרים, הם תוצר של יועצים והם נועדו לסייע להם בבחירות. אלה לא דברים המאפשרים להכיר את האדם, את אופיו ואת מטרותיו האמיתיות. אלה, לא פעם, לא דברי אמת, אלא דברי תעמולה.
הצורך של העיתונאים
מה שצריך לעניין את הבוחר אלה לא הדברים שהמועמד אומר לצורכי הבחירות, אלא אישיותו ואופיו. מבחינה זו, אנחנו מכירים את גנץ לא רע מהתפקידים שמילא בצבא ובכלל. אני לא זקוק לעוד ראיונות איתו. מי שזקוק לראיונות הם העיתונאים, שזה מטה לחמם. אבל הם לא עושים טובה לאף אחד כשהם דוחקים בפוליטיקאים "לדבר". הם לא משרתים את זכות הציבור לדעת, ולפעמים להפך, גורמים לכך שהציבור יקבל מידע לא נכון ומטעה.
הדיבורים של גלנט כמשל
בסופו של דבר גנץ הרי ידבר. אבל לו אני יועצו, הייתי אומר לו שאין מה למהר. כאשר שומעים את הפוליטיקאים המדברים, מי צריך את זה? דוגמה טובה לכך היא איש צבא אחר, יואב גלנט. הוא היה אלוף בצבא, כמעט רמטכ"ל, ועכשיו כפוליטיקאי יוצאת מפיו טענה שמבקר המדינה והיועץ המשפטי לשעבר נסחטו כדי למנוע את מינויו לרמטכ"ל. אמירה שערורייתית - אבל איפה ההוכחות? גלנט עונה על שאלה זו ב"אני עובר הלאה, לא עוסק בעבר". מי צריך את האשפה הזאת? לא היה טוב יותר, לו ולנו, אם הוא היה שותק?
יודעים עליו מספיק
יש, לטעמי, משהו שקט, רגוע ונקי בשתיקתו של גנץ. אני מקווה שהוא יתמיד בשתיקתו ככל האפשר. אני לחלוטין לא זקוק לראיונות ולכתבות איתו כדי להחליט אם להצביע עבורו.