משה ברקת ויתר על מניותיו באודם מימון לטובת שותפיו בראשות דודי זקן - ואלה דוממו את פעילותה

בינואר 2018 נכשלה אודם במכרז המוסדי של הנפקת אג"ח פיקדונות, שבו ביקשה לגייס עד 1.5 מיליארד שקל • הקושי של המנפיקים לקבל ציטוטי ריבית במרווחים אטרקטיביים מהבנקים

משה ברקת / צילום:תמר מצפי
משה ברקת / צילום:תמר מצפי

כשנה לאחר כישלונם של כמה פעילים בולטים בשוק ההון לגייס אג"ח שינותבו להשקעה בפיקדונות בנקאיים, באמצעות חברת אודם מימון, הם החליטו לוותר באופן סופי על הניסיון, והודיעו כי אין בכוונתם להנפיק. בהתאם, אודם מימון ביקשה מחברת מידרוג לסיים את הדירוג המותנה שקיבלה לקידום המהלך, ברמה של AAA באופק יציב.

הפעילים שאיגדו את אודם מימון, כוללים את דודו זקן, לשעבר המפקח על הבנקים, איציק בצלאל, לשעבר מנכ"ל מגדל חיתום, המשקיע צבי ברק, וכן את ד"ר משה ברקת, שמונה באוקטובר האחרון לממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. בעקבות מינויו לממונה על רשות שוק ההון, ברקת העביר את מניותיו באודם ללא תמורה לשלושת שותפיו, שהחליטו בהמשך לדומם את הפעילות בשל חוסר כדאיות כלכלית.

בינואר 2018 נכשלה אודם במכרז המוסדי של הנפקת אג"ח פיקדונות שקידמה, אשר בו ביקשה לגייס עד 1.5 מיליארד שקל. אודם נהנתה אמנם מביקושים גבוהים, שעברו רף של 1 מיליארד שקל, אבל ציטוטי הריבית שנלוו לביקושים בהנפקה היו גבוהים ברמה כזו, שלא איפשרו לחברה לסגור את ההנפקה ללא הפסד.

את התמורה בהנפקה תכננה אודם להפקיד בפיקדונות בנקאיים, באג"ח המונפקות באמצעות חברה ייעודית (SPC), המציעה למשקיעים חשיפה לבנקים המובילים בישראל בפרופיל סיכון נמוך, כך שרווחי החברה המנפיקה נגזרים מהמרווח בין הריבית שאותה התחייבה לשלם למחזיקי האג"ח, לבין הריבית הגבוהה יותר שאותה תהיה זכאית לקבל בגין הפיקדונות המופקדים בבנקים.

החברה שזיהתה את חלון ההזדמנויות

מי שזיהתה ראשונה את חלון ההזדמנויות לביצוע הנפקות מסוג זה הייתה חברת אלה פיקדונות של הבנקאי לשעבר שלומי פרידמן ובית ההשקעות אפסילון, שמאז אוגוסט 2017 ועד היום גייסה בדרך זו כ-5.6 מיליארד שקל. האחרון מגיוסיה הושלם בחודש שעבר (ימים ספורים לפני המפולת בשווקים) בהיקף של כ-635 מיליון שקל.

בעקבות הצלחת הגיוס הראשון של אלה פיקדונות, שנעשה כבר במהלך 2017, כמה פיננסיירים ופעילים בשוק ניסו לקדם הנפקות דומות, במה שנראה אז כתחילתו של גל הנפקות אג"ח, שינותבו להשקעה בפיקדונות בנקאיים בהיקף שהוערך במיליארדי שקלים רבים. ואולם, שינוי בתנאי השוק לא איפשר לאף אחד מהם להשלים מהלך דומה, וזאת בשל הקושי של המנפיקים לקבל ציטוטי ריבית במרווחים אטרקטיביים מהבנקים, שיבטיחו כי הריבית שתתקבל עבור הפקדת כספי ההנפקה תהיה גבוהה יותר מהריבית שבה מגויס החוב מהציבור.