הוועדה לבחירת שופטים / צילום: רפי קוץ
עוד לפני מעצרו של יו"ר לשכת עורכי הדין המתפטר אפי נוה בגין חשדות הקשורים בתהליכי מינוי השופטים, החלו להישמע קולות לשנות את שיטת מינוי השופטים. עתה נשמעות הצעות מגוונות, ובהן שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כך שיהיה בה משקל מכריע לנבחרי הציבור; הוספת שימועים פומביים להליכים; ואף החלפת הוועדה בגוף אחר לגמרי, פוליטי יותר.
טרם ידועים כל הפרטים על הפרשה הזו. ייתכן שאם החשדות יתאמתו, יתחזקו הקולות שיקראו לבדוק את שיטת בחירת השופטים. למרות זאת, אין להיחפז ולהסיק בהכרח מסקנות מערכתיות לשינוי השיטה ממה שעלול להתברר ככשל נקודתי. ברור גם כי חלק מההצעות יגבירו ולא יקטינו את החשש לשחיתות ולמינויים לא ראויים.
כל מערכת, גם הטובה ביותר, חשופה לתקלות. עם זאת, ישנם יתרונות רבים לשיטת מינוי השופטים בישראל באמצעות הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה הזו משלבת שני נציגים מהרשות המבצעת, שניים מהרשות המחוקקת, שלושה מהרשות השופטת ושניים ממקצוע עריכת הדין.
הרכב זה של הוועדה מבטיח את העיקרון שהשופטים יתמנו בראש ובראשונה על בסיס שיקולים מקצועיים לא פוליטיים באופן שישמור על אי-תלותם. מעורבות נבחרי ציבור בהליך מקדמת את האינטרס שיישקלו גם שיקולים חברתיים רחבים יותר ומקנה לשופטים המתמנים לגיטימציה דמוקרטית. הוועדה הזו, בדיוק באותו הרכב, הצליחה למשל לשנות באופן משמעותי את חוסר הגיוון החברתי בהרכב בתי המשפט.
מחקר שערך לאחרונה אלון חספר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב הצביע על כך שבעשורים האחרונים השתנה ללא היכר הרכב בתי המשפט, מ-33% שופטות, 16.6% שופטים יהודים דתיים ו-2.9% שופטים ערבים בשנת 1992 - ל-51% נשים, 19.8% יהודים דתיים ו-8% ערבים בשנת 2017.
הוועדה לבחירת שופטים היא מוסד בעל מעמד חוקתי ותרבותי מיוחד בשיטת המשפט בישראל. דרך זו למינוי שופטים אומצה בשנת 1953 מתוך ראייה ממלכתית של מעמד השופטים, תוך הסכמה רחבה שיש לנטרל את השיקולים הפוליטיים שהשפיעו עד אז על תהליך המינוי. לא היה זה מהלך מובן מאליו באותן השנים, שכן הממשלה ויתרה על כוחה למנות שופטים. שיטת מינוי שופטים זו הייתה גורם מרכזי במשך עשורים רבים בהבטחת מקצועיותם ואי-תלותם של השופטים.
זהו הישג נכבד במיוחד על רקע חולשת ההגנות הקיימות בישראל על עצמאות הרשות השופטת, ובמיוחד היעדר שריון מעמדה בחוקה והיעדר עצמאותה בתחום המינהלי-תקציבי.
כל שינוי בשיטת מינוי השופטים צריך להישקל בזהירות רבה, ויש לאמצו רק אם ברור ההכרח בשינוי. לדעתי, אין צורך בתיקונים יסודיים בשיטה, שהוכיחה את עצמה במשך שנים רבות כמובילה למינוי שופטים איכותיים ועצמאיים.
אמנם דרושים תיקונים כדי לבצר את העקרונות שעליהם מבוססת השיטה, אך אלה היו ידועים גם לפני שהתפרצה הפרשה הנוכחית, כגון: (1) לשריין בחוק יסוד את הנוהג לפיו אחד מחברי הכנסת בוועדה הוא מהאופוזיציה (בעקבות הפרת הנוהג הזה בשנים האחרונות); (2) לתקן את האופן שבו נבחרים נציגי מקצוע עריכת הדין בוועדה כדי לחזק את אי-תלותם; (3) לחייב כל חבר ועדה להצהיר עם תחילת כהונתו על כך שהוא יצביע בוועדה על-פי שיקול-דעתו, בלא שהוא מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא בוועדה; (4) לשפר את שקיפות הכללים שלפיהם פועלת הוועדה לבחינת אפשרויות קידום ("ועדת השתיים").
על אף הסערה הנוכחית, אסור לקעקע את יסודות השיטה באופן שעלול להוביל לפוליטיזציה הרסנית של הרשות השופטת.
הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
*** חזקת החפות: בפרשת מינוי השופטים אפי נוה הוא בגדר חשוד בלבד. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי, נוה לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.