מיטת אשפוז במסדרון בביה"ח רמב"ם / צילום: איל יצהר
מדינת ישראל לוקה בתכנון חסר בכל התחומים, הדבר חמור פי כמה כאשר מדובר בתכנון השירותי הרפואיים, ובמיוחד כאשר מדובר במרכיב העיקרי - מספר הרופאים, מספר המומחים ואיכות הכשרתם ומומחיותם.
לא הרבה יודעים שמי שקובע במדינת ישראל את מספר המומחים בתחומי הרפואה השונים, מי שאמון על מתן האישור למומחיות, מי שמחבר את הבחינות ובוחן המתמחים והרופאים שבדרך היא ארגון העובדים של הרופאים, הר"י ולא המדינה. דומה הדבר כאילו היינו נותנים לאגד לתת רישיונות הנהיגה לנהגיו, או שהסתדרות המורים תהיה אחראית על מתן תעודת הסמכה להוראה או תערוך ותנפיק את תעודת הבגרות לתלמידי בתי הספר.
הר"י מגלמת במטרותיה סתירה מובנית: מצד אחד קבעה את אחת ממטרות הארגון את פיתוח מדע הרפואה בארץ דרך המועצה המדעית של הר"י ומאידך מטרתה פרופסיונלית כארגון עובדים, האמור לפעול קודם כל לטובת חבריו.
מדובר בניגוד אינטרסים מובנה, כאשר המדינה, ובראשה משרד הבריאות, מתנערים מאחריותם לקביעת הקריטריונים המדעיים להכשרת הרופאים, כמו גם להסמכת מחלקות בתי החולים כשירות להוראה ולהכשרת מתמחים. הדבר נותן כח השפעה לארגון הרופאים, ולא למשרד הבריאות או לאגף התכנון במשרד האוצר או משרד ראש הממשלה, לתקנן מיטות ומספרי רופאים מומחים הנדרשים כיום או בעתיד למערכת הבריאות בארץ.
מי שקובע כמה רופאי אף אוזן גרון נדרשים למדינת ישראל בשנים הקרובות, זו ההסתדרות הרפואית ולא מדינת ישראל!
המעמד הכפול של הר"י כארגון עובדים מצד אחד וכסמכות סטטוטורית-רגולטורית מאידך באמצעות המועצה המדעית שקובע בפקודת הרופאים מ-1987, טומן בחובו ניגוד אינטרסים מובנה שהתבטא מספר פעמים בעבר ומתבטא גם בימים אלה.
זכורה התנגדותה הנחרצת של הר"י במשך עשרות שנים לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שהיה אינטרס ציבורי מובהק. הר"י תצהיר על תמיכתה בחיזוק הרפואה הציבורית כאינטרס הציבור מחד, אך תילחם עד חורמה לחיזוק והרחבת השר"פ, המחליש את הרפואה הציבורית מאידך ומזרז הקמת שתי מערכות בריאות בישראל - ציבורית לעניים ופרטיות למי שיכול להרשות לעצמו לשלם.
האינטרס הציבורי מחייב את הרחבת רפואת הקהילה ושהכשרת הרופאים שעיקר עבודתם תהיה בקהילה, גם הכשרתם תהיה בקהילה. אך בכובעה האחר כארגון עובדים, שמגן על כוח הרופאים בבתי החולים, המועצה המדעית מחייבת שרוב ההכשרה תהיה בבתי החולים, וכך יהיה כוח עבודה זול ויעיל במחלקות שיאפשר למומחים, המהווים את עיקרה של הר"י, להעביר מירב הנטל למתמחים הצעירים, שאת זכויותיהם הר"י משום מה מזניחה.
בניגוד למגמה בארץ ובעולם, הר"י עושה גם בימים אלה שימוש בכוחה המונופוליסטי והרגולטורי כדי לחייב כל הרופאים להיות חברים בארגון עובדים, גם בניגוד לרצונם. זהו שריד למאפיינים ההסתדרותיים מהעבר הרחוק, כאשר לא היית יכול לקבל שירותי בריאות מקופת חולים, אם לא היית חבר הסתדרות.
הגיעה העת להפריד בין כובעיה הכפולים של הר"י.
הר"י צריכה לשוב ולהיות ארגון העובדים של הרופאים, לדאוג לזכויותיהם, תנאי עבודתם, מעמדם ושכרם ולהותיר למדינה, אולי באמצעות רשות ממלכתית עצמאית, את תפקידי תכנון כ"א ,הכשרתו, רישוי ושמירה על רמת ואיכות הרופאים. תהליך תכנון כמות המתמחים למקצועותיהם השונים צריך להיות לפי צרכי המדינה ולא לפי צרכי ואינטרסים ארגון הרופאים.
תהליך הקבלה להתמחות והליך קבלת הרישיון והמומחיות צריכים להיות להיות שקופים ונתונים לביקורת שיפוטית ולבטח נטולת ניגודי אינטרסים, ויפה שעה אחת קודם.
הכותב מלמד באוניברסיטת אריאל, לשעבר מנכ"ל קופת חולים מאוחדת ומנהל בית החולים מאיר