תושבי העיר הירושימה גאים מאוד במסורת הסמוראית שלהם שנמשכת מאז המאה ה-16. אמנם הפצצה האוטומית החריבה כמעט לחלוטין את "מצודת הירושימה", הסמל ההיסטורי הבולט של אותה תקופה, וקרבות סמוראים הם כיום בעיקר אטרקציה תיירותית, אבל נראה שרוחם של אותם לוחמים עיקשים שרדה היטב במאזדה, הנציגה התעשייתית המוכרת ביותר של העיר הזו.
בשעה שכל יצרני הרכב בעולם כיום מתרוצצים ומנסים לפזר ייצור ברחבי הגלובוס ולפתח כלי רכב "מחושמלים" לעידן של מכונית ללא נהג, מאזדה לא זזה במילימטר. היא ממשיכה לפתח את ליין הדגמים המוכרים שלה, מפתחת שלדות רכב עבור נהגים אנינים ואפילו מנועי טורבו פופולריים כמעט לא באים בשעריה. כתחליף היא מפתחת מנועי בעירה בטכנולוגיה ייחודית.
ההיצמדות למסורת בולטת היטב גם במאזדה 6 המחודשת. מאזדה נשארה נאמנה לעיצוב המקורי של ה-6 בת ה-,7 ושדרגה אותו ברזולוציה גבוהה. באופן כללי, זו עדיין מכונית נאה ודינמית שעיצובה מקרין איכות ומצליח לשרוד את השנים, אבל אפילו מאזדולוגים ותיקים נדרשו ליותר ממבט אחד כדי לזהות שמדובר במודל 2019.
בתא הנוסעים השינויים בולטים יותר. מסך המולטימדיה הבולט והפחוס למד כמה טריקים חדשים, אם כי הוא כבר נראה מיושן בימינו, פיזית וגרפית. עמדת הפיקוד עוצבה מחדש, וכמעט כל אספקט של הגימור טיפס כמה מדרגות לעבר מחוזות הפרמיום. גרסת הסיגנצ'ר המהודרת שלנו הציגה דיפונים נאים ונעימים למגע בכל פינה גלויה כולל עמדת פיקוד עם דיפון תפור, עיטורי עץ ומתכת מרהיבים וריפוד עור דו-גווני ורך, שלא היה מבייש את לקסוס ושות'. הוסיפו לכך בידוד רעשים די מוחלט ואיכות גימור של מהנדסים עם הפרעת סדר וניקיון, וקיבלתם תחושת פרמיום שהיא לא רק סיסמה שיווקית.
התא עצמו מרווח כשהיה וגם נוסעים גבוהי קומה - לא רק במונחים יפנים - יכולים להתמקם בו בנוחות. מנגד תא מטען בנפח של 438 ליטר ברכב של כמעט 4.9 מ' הוא קצת מאכזב. כל הגרסאות מצוידות כעת במערך די מקיף של מערכות בטיחות, כולל בלימה אוטונומית ובקרת שיוט חכמה.
בניגוד ליצרנים רבים שמצניעים פומבית את שינויי השלדה בדגמי "מתיחת הפנים", מאזדה גאה בהם ומפרטת כל פרט - עד לרמת הבורג. תקצר הרשימה מלדווח כאן על השינויים ההנדסיים, אבל התוצאה היא קפיצת כיתה בנוחות. אפילו עם חשוקים מאסיביים וצמיגים נמוכי חתך הצליחה המכונית לבודד ביעילות את בורות החורף המצויים ואת רמפות ההרעדה העירונית.
התנהגות הכביש של מאזדה 6 תמיד ניצבה בקצה העליון של הפלח שלה, ומודל 19 מלטש עוד קצת את היכולות. היא עושה זאת עם היגוי מאוזן מדויק (לאחר ביטול מערכת הסיוע לשמירת נתיב), אחיזת כביש אימתנית ושליטה בתנודות הגוף על כבישים מפותלים ברמה, שמזכירה כי זו החברה שחתומה על ה"מיאטה" המיתולוגית.
מאזדה גם מדווחת על לא מעט שינויים טכניים במנועים האטמוספריים הוותיקים, אבל רובם נועדו לצרכי תקינה ופליטה. המומנט זמין כעת בסל"ד מעט יותר נמוך, אבל הוא לא מספק את גל הדחף המאסיבי בסל"ד אפסי אותו התרגלנו לקבל במנועי טורבו. ההספק של יחידת ה-2.5 ליטר, 195 כ"ס, נותר ללא שינוי ורתום למשקל עצמי של 1.67 טון. הזינוק מאפס ל-100 קמ"ש אורך 8.2 שניות וצריכת הדלק הריאלית עומדת על כ-11 קילומטרים לליטר. ב-2019 ניתן היה לצפות לשדרוג לתיבה אוטומטית בת 8 מהירויות. על סמך ניסיון העבר, סביר להניח שיחידת המנוע הזו, עם 6 מהירויות, תשרוד שנים ארוכות אחרי שהמנועים מתוחי הטורבו וחלק מהתיבות המשוכללות יפרשו לגימלאות.
טווח המחירים של מאזדה 6 החדשה, בגרסת ה-2.5 ליטר, נע בין כ-180 אלף ל-200 אלף שקל בגרסת הסיגנצ'ר הסופר-מאובזרת בה נסענו. למרות חוסר הנכונות להיכנע לטרנדים, ולמרות שרוב הפלח נדד למחוזות ה-SUV, ה-6 היא כיום, יותר מבעבר, מכונית פרמיום לכל דבר אמיתית במחיר של מכונית ציים ותוצר גאה של הקונספט MADE IN JAPAN.