הליכוד / צילום: אלון רון
היה לי הכבוד להיות בין קומץ הצעירים שהקימו ב-1973 את תא הסטודנטים הראשון של הליכוד - עוד לפני שנוסד הליכוד עצמו. אריאל שרון הבין כבר אז, שכדי להחליף את שלטונו המסואב של המערך, ששלט אז 25 שנה ברציפות - היה צורך באיחוד כל הכוחות האלטרנטיביים.
דן מרידור, אהוד אולמרט, עקיבא נוף, זלמן שובל, דרור זיגרמן ועוד כמה צעירים, ואני בתוכם, בילינו לילות ארוכים בדירות סטודנטים בירושלים ואז נולד הליכוד. וכמו שהתבטא מאיר הרניק ב"קול ישראל" - הצעירים הקדימו את המבוגרים - חודשים אחדים אחר כך שילבו כמה מפלגות ידיים והקימו את תנועת הליכוד והעמידו בראשה את מנחם בגין.
ב-1977, לתרועות כולנו, נבחר בגין להיות ראש ממשלת ישראל - וההמשך כתוב בספרי ההיסטוריה. הליכוד היה שנים רבות תנועה רב-גונית, שבה פעלו כתף אל כתף גם אנשים בעלי דעות מתונות - יותר או פחות - אנשי ימין ומרכז. ברור שהיה גם בליכוד של שנות ה-70 וה-80 מכנה משותף של לאומיות המשולבת בליברליות - אך המינון השתנה על פי האישים והצורך. באותו ליכוד, שהכרתי מקרוב, הייתה תמיד נכונות לדיון מעשי בהסדרי שלום ולא שלטה בו מונוליטיות מדכאת.
עוד בטרם התחולל המהפך של 1977, וכמובן שגם אחריו בממשלתו של בגין - חי ופעל בליכוד מחנה גדול של תומכים בקידום שלום עם מצרים ואף לגיבוש הסדר עם הפלסטינים.
אישים כמו עזר ויצמן, דן מרידור, מיכאל איתן ודוד לוי הראו נכונות לשמוע ולפעול למען פתרונות מדיניים. מגמה זו הגיעה לשיאה הדרמטי דווקא מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-2000, כאשר הבין אריאל שרון את הצורך בהפרדות מן הפלסטינים. הוא קידם מדיניות בכיוון זה כראש ממשלה וכמנהיג הליכוד, עד שנאלץ לפרוש מהתנועה שהקים בשנות ה-70 - ולהמשיך לעמוד בראשות הממשלה כמנהיג קדימה.
בליכוד נשארו אז בעיקר "המורדים", וכאשר רצו לבחירות בראשותו של בנימין נתניהו ספגו תבוסה וזכו ב-12 מנדטים בלבד. עובדה זו מוכיחה שהיסוד הלאומי-ליברלי, שנוטה יותר למרכז המפה, יכול לנצח את הסיעה הימנית הקיצונית יותר בליכוד - בתנאי שעומד בראשו מועמד פופולרי וחזק כמו אריאל שרון, ואחריו ממלא מקומו שהתמתן אף הוא - אהוד אולמרט.
שלטון הליכוד בעשורים קודמים הפגין נאמנות איתנה גם למערכת המשפט ואכיפת החוק. ולדברי שופטים באותן שנים, שר המשפטים דאז ותלמידו של בגין - דן מרידור - היה השר המוצלח ביותר בתפקיד זה מאז קום המדינה.
כאשר הקמנו, נציגי הסטודנטים מתוך המפלגות שהתאחדו במסגרת הליכוד, את תא הסטודנטים המשותף שלנו, לא העלינו על דעתנו ש-45 שנים מאוחר יותר יקבל חלק גדול של הליכוד את פרצופו הנוכחי - מסית ומחרחר מדון, שמנסה לפגע בשלטון החוק.
אין ספק ששלטון ממושך מדי ושכרון כוח משחיתים והורסים את תקוותינו. לא רק "סמולנים" משוועים לאלטרנטיבה - וכפי שחשנו בשנות ה-70 שישראל חייבת להחליף את השלטון - כך המצב שוב היום.
כמו אז - רק איחוד מיידי של הכוחות הרלוונטיים והעמדת אישים פופולריים בראשם - יוכל להצמיח מפלגה חדשה וגדולה שתחזיר את ישראל לעולם המערבי-דמוקרטי, שבו קיימת תמיד אלטרנטיבה המסוגלת להחליף את השלטון.
הכותב הוא משפטן ומנהל חברות