ד”ר ראויה אבו רביעה

החצר האחורית של המדינה

המאבק

"שוויון זכויות משפטי לנשים מוסלמיות בתחום דיני אישות. כ–30% ממשקי הבית בחברה הבדואית הם פוליגמיים, למרות האיסור הפלילי. המשטרה נמנעת מלהתערב, וכך נשים ממולכדות בתוך חיים ללא זכויות".

הטריגר

"קיבלתי חינוך פמיניסטי ודרך עבודתי כעו"ס, נחשפתי למצב העגום של נשים בחברה הבדואית. אחד המקרים שטלטלו אותי היה אישה שהגיעה להתייעץ לגבי בעלה שעומד לשאת אישה שנייה. הפניתי אותה למשטרה כדי להגיש תלונה, כדין. אבל היא ראתה איך כל הדלתות נסגרות בפניה. הצעתי לה להתגרש, כך לפחות היא תזכה לזכויות בסיסיות. היא ענתה שהיא ‘מעדיפה להיות צל של גבר ולא צל של קיר’. החלטתי שאני אהיה השופר לקול הנשים הללו.
"גודל התופעה והשלכותיה הפך לאחד הנושאים הבוערים ביותר עבורי, מה שגרם לי לפנות לתחום המשפט. מסע שהחל לפני כ–15 שנים, כאשר אף אחד לא העז לתווך את הנושא לתודעה הציבורית".

המהלך האפקטיבי

"אם בעבר השיח היה בגדר טאבו, היום יותר ויותר נשים משמיעות את קולן. אחד המהלכים היה קמפיין גדול וכנסים בנגב נגד תופעת הפוליגמיה. נשים בדואיות הגיעו להשמיע את מצוקתן".

נקודת המשבר

"בהרצאה שלי בכנס לביגמיה הדגשתי שיש להוסיף סעיף בהסכם הנישואין בחברה הבדואית, שמותר לאישה לתבוע גירושין במידה והבעל מתחתן עם יותר מאישה אחת.
נוצרה סערה גדולה סביב הייחוס והפירוש שנתתי לדינים ההלכתיים, וחטפתי איומים על חיי. הייתי צריכה לחסום את הפייסבוק שלי, אנשים הגיעו לאבי ודרשו ממנו ש'יקרא אותי לסדר'. הבנתי ביתר שאת שאם עוררתי כזו מחלוקת, כנראה שאני בדרך הנכונה. אני רואה שליחות להשמיע את קולן של הנשים בפריפריה, שנשארות בחצר האחורית של המדינה".