ליהי שחר ברמן

התאמנתי על עצירת הנשימה

הטריגר

"כסטודנטית בטכניון, גרתי במעונות, עם נוף לתעשיות המפרץ. כל ערב, כשהייתי חוזרת הביתה, הרגשתי כאילו אני מתגוררת בתחנת דלק. בכל האזור היו ריחות חריפים של תעשיית נפט, שהגוף מגיב אליהם בדחייה, בידיעה שהחומרים הללו פוגעים בריאותית. התאמנתי על עצירת הנשימה לכמה שיותר זמן. לנשום באופן שטחי ולא עמוק. במהרה הצטרפתי למגמה ירוקה שפעלה ופועלת נגד המפעלים".

המהלך האפקטיבי

"לחץ ציבורי חזק ועקבי, שהתבטא באינספור פעילויות ציבוריות, אייטמים בתקשורת, פגישות עם מקבלי החלטות והתגייסות ציבורית, הביא לתוכנית לפינוי המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה.
"התחבורה עוברת לחשמל, העולם מסמן את הפלסטיק, אחד מהתוצרים של בתי הזיקוק, כבעיה סביבתית חמורה. התעשייה עוברת לגז טבעי ומפעל בזן מאבד את הלגיטימציה להמשיך ולפגוע בבריאות תושבי מפרץ חיפה".
נקודת המשבר. "כשאושרה התוכנית להרחבת בתי הזיקוק, האכזבה האדירה הצטברה לאנרגיות זעם שבאו לידי ביטוי ברחוב. הפגנות של מאות תושבים, משמרות מחאה מול ביתם של נבחרי ציבור ופעולות מול ראש הממשלה ושרים. עברנו ממגננה למתקפה".