רחלי גוטליב רושגולד

נשברתי ופרצתי בבכי

המאבק

"כאחות במחלקת נשים בבית חולים שערי צדק, נחשפתי להיקף העצום של התופעה שהשתיקה יפה לה. הפעילות של ארגון ‘לא תשתוק’, שהקמנו, מתמקדת בליווי, חינוך ומניעה, התרעה ואיתור פדופילים".

הטריגר

"נושא הפגיעות המיניות הוא מסע חיי. כנפגעת מינית בגיל 9, הבנתי שמשהו לא נכון קורה לי, אך לא היה לי מושג מה אני חווה. אף אחד מעולם לא דיבר על הנושא הזה איתי או עם אמי. נותרתי ללא מענה. המשבר פרץ בגיל 16, אחרי שנים של הדחקה. התיישבתי על המיטה ושאלתי את עצמי: 'איך אני מתקדמת מכאן', ואז הבנתי מה עברתי. הבנתי שאם זה קרה לי, זה בטח לא לחינם. מתוך הכאב שלי נולד החלום לעזור לכל ילד/ה או איש/ה שעוברים את המסע הנוראי הזה. זו הסיבה שבחרתי בלימודי סיעוד, מקצוע הנחשב כחריג ביותר בחברה החרדית.
"דרשתי לעבוד במחלקת נשים בבית חולים שערי צדק ונחשפתי לעוולות שחוות נשים במגזר החרדי והערבי; רב המשותף על הנפרד. זה הוביל אותי לפתוח את עמוד הפייסבוק ‘לא תשתוק’. זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברו באופן גלוי על התופעה. ואז התקבל מבול של פניות וקריאות לעזרה".

המהלך האפקטיבי

"הבת הקטנה שלי מבינה מהי מודעות של מוגנות. מבחינתי זוהי פריצת הדרך החשובה ביותר, והמשמעות לכל המאבק והמסירות".

נקודת המשבר

"כשליוויתי נפגעת למשטרה כדי לפתוח תלונה על פגיעה, השארתי את ילדיי בציפייה לחזור מהר הביתה, אבל בילינו שם שעות בחקירות נוקבות. כשחזרתי, הילדים כבר ישנו והרגשתי שאני אולי מפספסת אותם. נשברתי ופרצתי בבכי שהוביל אותי לכתוב להם מכתב אישי (שאותו כמובן שמרתי ולא נתתי), שבו כתבתי שהם חלק מתהליך מאוד גדול ושאני מקווה שברבות הימים יבינו שהם היו חלק מפריצת דרך משמעותית ביותר, שיש כאן משהו שהוא יותר גדול ממני ומהם".