יו"ר הרשות אבו מאזן וראש הממשלה הפלסטינית ראמי חמדאללה / צילום: רויטרס: Mohamad Torokman
אדם כמו בנימין נתניהו יכול לעמוד בראש ממשלת ישראל מכיוון שהנושא העיקרי של הבחירות הוא הפלסטינים. כן שלום, לא שלום; החזרת שטחים האמנם וכמה, בקיצור: הפלסטינים קובעים גם את גבולות הימין והשמאל.
נניח שתיבחר מפלגה שוחרת שלום, עם מי היא תעשה אותו? אני לא רואה את הפלסטינים עושים איתנו שום דבר שהוא דומה לשלום. המלחמה בנו היא כבר חלק מחייהם.
מזיק ומיותר
העיסוק בפלסטינים לא רק חסר תוחלת אלא גם מזיק מאוד. הוא פותח דלת לרבנים לומר את דבריהם, בדרך כלל דעות פרימיטיביות שאבד עליהן הכלח. הנושא הפלסטיני הוא כר נרחב ונוח לססמאות לאומניות, לחקיקה הזויה ולבנייה נרחבת ומיותרת.
אנחנו זקוקים לאנשים טובים בהנהגה לא לכאלה שחושבים כך או אחרת על הנושא הפלסטיני. מעייף לשמוע ולקרוא אנשים שרוצים לדעת מה חושבת כל מפלגה חדשה על הנושא הפלסטיני - בעד ויתורים, נגד ויתורים וכיוצא בזה. מה שצריך לעניין אותנו זה האנשים המנהיגים את המפלגות. האם הם ישרים, אינטליגנטים, מנוסים. דעותיהם על הפלסטינים לא מעניינת כי אין נושא פלסטיני, מכל מקום לא עכשיו ולא בעתיד הנראה לעין.
האופי והאישיות
החלוקה של ימין לשמאל נעשית על נושא שאינו אקטואלי בשלב זה. מה שחשוב זו לא הגדה המערבית או המזרחית, אלא האונה הימנית והשמאלית במוחו של האדם - חוכמתו , דעותיו בנושאים אנושיים, מוסריים ומעשיים, בלי קשר לפלסטינים, שבלי לעשות כלום אנחנו הופכים אותם לגורם המשבש את חיינו.
נתניהו הוא כמובן דוגמה קלסית. הוא נבחר בעיקר בגלל הבטחתו להביא ביטחון. אלא מה? - זה לא תלוי בו. הפלסטינים מעיפים כמה בלונים ורקטות והלך הביטחון. נתניהו יודע את זה, אבל מה אכפת לו כל עוד "העם" לא יודע, ולא רוצה לדעת.
אם בבחירות היינו מתעניינים יותר באופיו ואישיותו של האדם, אולי היינו מקבלים מנהיג שלא מאכיל אותנו לוקשים בקול בריטון משכנע. אולי היינו מקבלים מנהיג שחושב עלינו קצת יותר מאשר על איך להישאר בשלטון, ומוכן לעשות כל מעשה נבלה כדי להשיג זאת.
בואו מפלגות יקרות, עזבו את הפלסטינים וטפלו בנושאים הרלוונטיים שנוגעים באמת בחיינו.