שמן זית / צילום: תמר מצפי
חקלאים סביב העולם מתאמצים להשביע את התיאבון העולמי העולה לשומנים שנתפסים כבריאים, במה שמוביל לשינויים ארוכי-טווח במחירי מוצרי המזון הללו. ממקסיקו עד נורבגיה וניו-זילנד, מגדלי אבוקדו, בעלי חוות דגים ויצרני חמאה מתאמצים להגדיל את התפוקה שלהם כדי לעמוד בביקוש הגואה, אבל מגבלות סביבתיות ואתגרים נוספים מגבילים את היבולים או את התוצרת שלהם.
הדבר הוביל לכך שהמחירים הממוצעים של אבוקדו, חמאה, שמן זית וסלמון עלו בשיעורים של עד 60% מאז 2013, אחרי מחיקה של דפוסי מחיר עונתיים והאפקט של תנאי מזג-אוויר חריגים. באותה התקופה מחירי התירס, פולי הסויה, הסוכר והחיטה ירדו או לא השתנו משמעותית.
ההבדלים הללו משקפים את מגמות הדיאטה החדשות בשנים האחרונות. צרכנים רבים עברו לאכילת מזונות שעשירים בשומנים טבעיים על פני מזונות עתירי פחמימות או נמוכים בשומן. זאת, במקביל למגמה מצד ממשלות ותזונאים שממליצים לאנשים להימנע משומנים תעשייתיים ומרגרינות, ולעבור לאכול יותר דגים, אגוזים ושמנים בריאים יותר.
לפי אגודת הלב האמריקאית AHA, השומנים שנחשבים לבריאים כוללים חומצות אומגה 3 שמצויות בשפע בדגים שמנים ועשויים להוריד את לחץ הדם ולהפחית את סיכוני מחלות הלב, וגם באגוזים, באבוקדו ובשמן זית שעשירים בשומן לא רווי שקשור להנמכת רמות הכולסטרול בדם.
במקביל, הביקוש הצרכני גובר גם למוצרי חמאה וחלב. לדברי סטפן יוברטוס גיי, אנליסט מדיניות חקלאית בארגון ה-OECD, הצרכנים חזרו לאכול שוב מוצרים שמכילים שומן. "היינו קצת מופתעים שזה קרה כה מהר", אמר כשהוא מתכוון לגידול החד בביקוש לשומנים.
גם בסין גילו את נפלאות האבוקדו
במבט היסטורי, הביקוש לסוגי מזונות כאלה הונע על-ידי מדינות מערביות ועשירות. אבל היום גם צרכנים בסין ובמדינות נוספות באסיה אוכלים יותר מזונות שומניים, במיוחד כאשר הכנסתם עולה וטעמיהם משתנים. כך, חואן קרלוס פארה, שהתחיל לייצא אבוקדו לסין מהמחוז מיצ'ואקן במקסיקו בערך לפני 3 שנים, נהנה מעלייה בביקוש שכן יבוא הפרי הזה על-ידי הסינים הוכפל ויותר בשנים האחרונות, ובערים הגדולות במדינה אף צצים בתי קפה שמוכרים טוסטים עם אבוקדו לצד שייק של הפרי.
פארה, שמחזיק חברה שנקראת "שנחאי ויוקאר יצוא ויבוא", אמר כי המחירים עלו כל-כך הרבה, שלפעמים קשה לו לקנות אבוקדו בזול כדי לייצא אותו לסין. מקסיקו, נציין, העלתה את תפוקתה, אבל רוב האבוקדו שלה נקנה על-ידי ארצות-הברית, שגם בה הביקוש עלה משמעותית.
גם הביקוש לשמן הזית נמצא במגמת עלייה. לפני יותר מ-200 שנה שתלו לראשונה מיסיונרים בקליפורניה עצי זית, אבל רק בעשור האחרון הגדילו החקלאים את תפוקת שמן הזית המקומי בזכות העלייה בביקוש. מאז 2012, מחירי שמן הזית באיטליה, אחת המפיקות הגדולות בעולם, כמעט שהוכפלו, כך לפי חברת נתוני השוק Mintec.
"הזית נהנה מקצת רנסנס", מגלה גרג קלי, מנכ"ל יצרנית שמן זית מקליפורניה. אחד האתגרים של הענף הזה, לדבריו, הוא איתור שטחים חדשים לשתילת העצים שיכולים לגדול רק בתנאים מסוימים. בנוסף, תקופות בצורת בשנים האחרונות גרמו לבעיות עבור מגדלי זיתים בקליפורניה.
כמו הזיתים, גם הפקה מסחרית של אבוקדו ושקדים לוקחת שנים, משום שהעצים חייבים לצמוח בתנאי אקלים ספציפיים ולפחות כמה שנים לפני שהם מניבים את הפרי.
תחשיב מבני מחודש של מחירי החמאה
כמו בישראל, גם במקומות רבים בעולם אנשים משלמים כיום יותר על מוצרי חלב. כך, המחיר של חמאה מניו-זילנד, היצואנית הגדולה ביותר של המוצר, עלה בשנה שעברה ב-50% לעומת המחיר ב-2012; וב-5 השנים האחרונות עלתה צריכת החמאה העולמית ב-13%, כשמדינות כמו סין, דרום קוריאה ויפן הגדילו את יבוא החמאה שלהן.
במקביל, החקלאים בניו-זילנד ובאירופה הגדילו את כמות החלב שהם מפיקים מאז 2012, כך לפי משרד החקלאות האמריקאי. אבל מאחר שהפקת חמאה משאירה אחריה הרבה חלב דל-שומן שמחיריו נמוכים, התשואות היו פחות גבוהות בהשוואה לגבינות ולקצפת, ולכן יש מגבלה על כמות החמאה שהיצרנים מוכנים להפיק. שוחרי טבע וגורמים ממשלתיים בניו-זילנד העלו גם חששות מההשלכות של הרחבת משקי החלב על הנהרות ומקורות המים במדינה.
הביקוש לכמה סוגי חמאה "שובר את התקרה", אמר גרנט ווטסון, מנהל שירות המזון העולמי בקבוצת קואופרטיב פונטרה, היצואנית הגדולה ביותר של מוצרי חלב בעולם. זה מוביל למה הוא מכנה "תחשיב מבני מחודש של מחירי החמאה".
הצריכה עולה, אבל הגידול יורד
נושאים סביבתיים מגבילים גם את הרחבת דיג הסלמון וגידולו, מאירופה ועד לדרום אמריקה. בתוך עשור, בין 1998 ל-2008, עלתה תפוקת הסלמון העולמית בממוצע שנתי של 7.7%. אבל למרות שצריכת הדג עולה מדי שנה בכ-4.5%, הגידול שלו בזמן הזה פחת בחצי, כך לפי מצגת של חברת הנתונים הנורבגית Kontali Analyse מחודש אוקטובר האחרון. התוצאה היא שמאז שנת 2012 הוכפל מחירו של הסלמון.
התפוקה מוגבלת גם בשל קשיי גידול דגים ורגולציה נוקשה יותר על בריכות הגידול של הסלמון. צפיפות יתר בכמה חוות הובילה לבעיות עם תולעת ים, טפיל שחי בסלמון ויכול לפגוע באוכלוסייה שלו בריכוזים גבוהים, מה שהוביל לכך שממשלות נורבגיה וסקוטלנד הגבילו כתוצאה מכך הקמות של חוות דיג חדשות. "יש לנו כמה אתגרים ביולוגיים", אמר דובר של חברת MOWI ASA הנורבגית, שמפיקה קרוב לחמישית מסך הסלמון בחוות הגידול בעולם ומנסה לצמצם את ריכוזי תולעת הים.
בנוסף, הסלמון גם זקוק לאקלים ספציפי ולמים נקיים מאוד בריכוז נכון של חמצן, מה שמגביל את מקום אתרי הגידול. לפיכך משקיעה החברה הנורבגית בטכנולוגיות שיאפשרו לחוות הגידול להתמקם בים רחוק יותר מהחוף, אך המהלך עשוי לקחת שנים עד למימוש.