מני ויצמן / איור: גיל ג'יבלי
עד לפני 20 שנה בלבד, מני ויצמן היה בכלל עסקן הסתדרותי בדרג בינוני, ומי שמעורב בפוליטיקה העירונית של נס ציונה המנומנמת. הוא היה חבר מועצה, כיהן כסגן ראש העיר, ואף התמודד על ראשות העיר. כל קשר בינו ובין עסקים, ודאי בסדר הגודל שבהם הוא מעורב כיום, היה ממנו והלאה. למען האמת, גם אם תפגשו בו היום, ייתכן שהדבר הראשון שיקפוץ לעיניכם יהיה דווקא חוסר הרשמיות שלו, או במילה אחרת, "שלומפריות". שום דבר שמסגיר את העובדה שמי שעומד לפניכם חולש, יחד עם בניו, במישרין או בעקיפין, על קבוצה בת 120 בתי מלון באירופה, שורה של בתי מלון טרנדיים בתל אביב, ועל כמה מהמסעדות המובילות באמסטרדם. כעת, כפי שמדווח בשבועות האחרונים, הוא חושק להוסיף לפורטפוליו שלו - דרך קבוצת בראון שנמצאת בבעלות בנו ניר, ובני הזוג ליאון אביגד וניצן פרי - גם את חברת התעופה והתיירות ישראייר.
"התדמית שלו מאוד מטעה", אומר אחד מחבריו. "הוא נראה איש קל דעת, לא רציני, אבל יש לו חושים של חתול ואינטואיציה. הוא איש מאוד רציני". ומכר אחר מוסיף: "הוא לא איש של מספרים ולא איש של נדל"ן, אבל הוא יודע לזהות הזדמנויות, ועוד יותר מזה - הוא יודע לזהות אנשים מוכשרים ולעשות חיבורים. למעשה, זאת הגדולה שלו - מערכות יחסים עם אנשים".
הקבוצה הבינלאומית של ויצמן מחולקת כאמור בין בניו. לירן מנהל את העסקים באירופה, בעוד ניר מנהל את העסקים בישראל דרך קבוצת מלונות בראון שבה הוא שותף עם אביגד ופרי. הקבוצה, שמחזיקה כמה בתי מלון בתל אביב, עלתה לאחרונה לכותרות בשני הקשרים. הראשון, כאשר לפני כמה חודשים ניסתה בחוסר הצלחה להנפיק בבורסה של תל אביב. השני, כעת, עם ההצעה לרכישת ישראייר מקבוצת אי.די.בי תמורת 70 מיליון דולר. הצעת רכישה שמהווה דוגמה לא רעה לאופן שבו מתנהל מני ויצמן.
בעוד שבחזית העסקה ניצבת קבוצת מלונות בראון, בפועל, הרוח החיה בה הוא האב, איש הצללים שפועל מאחורי הקלעים. הוא זורק מילה אצל הבנקאים, מקיים פגישות עם בעל השליטה באי.די.בי אדוארדו אלשטיין, ומשיא עצה טובה. לצורך ניהול המו"מ על העסקה הוא אף עזב לכמה ימים את אמסטרדם, שם הוא מתגורר עם בת זוגו ושני ילדיהם הקטנים, והגיע לארץ.
כמו במקרה של ישראייר, גם בשאר הפעילויות, בישראל ובאירופה, ברוב המקרים קשה לקבוע איפה מסתיים מני ואיפה מתחיל חלקם של ילדיו. מה שברור הוא שהם מצידם, תמיד שמחים לקבל עצה מאבא וגם להיעזר בו כשצריך לפתוח דלתות. אחרי הכול, לא לכל אחד יש דלת פתוחה אצל כל-כך הרבה בכירים במשק הישראלי.
נכנס לברלין לפני כולם
"טיימינג, הכול בחיים זה טיימינג", אומר חיים רמון כשהוא נשאל איך הפך איש ההסתדרות שהכיר לאיל הון. "הוא הגיע לאירופה, לברלין, וקנה שם נכסים בזמן שהמחיר היה 300-200 אירו למ"ר (כיום, המחיר עומד על כ-9,000 אירו למ"ר). הוא ידע להשיג לזה מימון, ומעבר לזה, מני הוא גאון ביחסי אנוש וביחסי ציבור, ועם הרבה חלומות נועזים. הפגישה בין חוש היזמות שלו לעיתוי המוצלח הולידה את הכסף ואת ההצלחה".
ההיכרות בין רמון לוויצמן הולכת שנים אחורה. כשרמון כיהן כיו"ר ההסתדרות ויצמן שימש ראש אגף ההסברה והתקשורת, וכשביקש לעזוב נוצר ביניהם סוג של עימות. "הוא התעקש שעל-פי החוק, מגיע לו לקבל גם את הפנסיה שלו עם העזיבה, אבל אני אמרתי לו ‘יכול להיות, אבל תצטרך לקבל את זה דרך בתי משפט ואני אדאג להשחיר את פניך'".
למה בעצם?
"כי חשבתי שזה מושחת שגוף פושט רגל (ההסתדרות הייתה אז בפשיטת רגל) ישלם פנסיה לאדם בן 40. אמרתי לו שהוא יקבל פיצויים ואני אוסיף לו 10%. אז הוא קיבל פיצויים, הלך לעשות עסקים, ועשה חיל בעסקיו. בעצם, כשחושבים על זה", מחייך רמון, "אני עשיתי אותו איש עשיר".
זה, כמובן, לא לגמרי מדויק: מקורו של ההון הראשוני של ויצמן הוא דווקא באשתו לשעבר, רחל. אביה, נפתלי סהר ז"ל, היה זה שביקש ממנו, עוד בהיותו שכיר, שייטול על עצמו את האחריות על עסקי המשפחה, שכללו קרקעות רבות שביניהן מאות דונמים ביישוב כרמי יוסף. באורח טרגי, שבועיים לאחר הבקשה נרצח האב בפיגוע איבה על-ידי פועל פלסטיני באחד הפרדסים שלו, סמוך לקיבוץ נען.
כשוויצמן עזב את ההסתדרות, הוא פנה לעסקי הנדל"ן בגרמניה, שם היה בתחילה שותף של אמנון ברזילי, ולמעשה היה בין הישראלים הראשונים לטרנד - וזה שהביא אחריו את רוב היזמים המקומיים האחרים. בעקבותיו הגיעו יקיר גבאי - שכיום עומד בראש חברת ענק בתחום הנדל"ן למגורים בגרמניה, גראנד סיטי פרופרטיז, שנסחרת בבורסה של פרנקפורט לפי שווי של קרוב ל-15 מיליארד שקל - וגם איל המלונאות דוד פתאל, טדי שגיא, משפחת שמלצר, עדי קייזמן וחיים גייר. גייר, שלפני שנה וחצי השתחרר מבית הכלא, שם ריצה חצי שנת מאסר בגין מתן שוחד לראש העיר רמת גן לשעבר צבי בר, החזיק במשותף עם גבאי ועם ויצמן את זיכיון דומינוס פיצה בגרמניה, ולימים אף מכרו אותו ברווח של 20 מיליון אירו.
בעסקי הנדל"ן בגרמניה השותפות בין גבאי לוויצמן הסתיימה, כשגבאי בחר לפנות לתחום המגורים בעוד ויצמן החליט להישאר במלונאות. יחד עם זאת, מכרים של השניים יודעים לספר כי גם כיום, מערכת היחסים ביניהם "קרובה ביותר". ויצמן, למשל, שימש כסנדק של ילדיו של גבאי.
בתחילת דרכו בגרמניה, ויצמן התרכז ברכישת בנייני משרדים שאותם הסב לבתי מלון. "זה היה בתקופה שאף אחד לא נכנס לברלין, שהייתה עיר מאוד מורכבת אחרי נפילת החומה", אומר גיורא עופר, לשעבר מנכ"ל בנק דיסקונט. עופר נחשף להיקף עסקיו של ויצמן בגרמניה הן כבנקאי בשעתו והן כשותף אפשרי. "הוא התחיל לעשות עסקאות שאף אחד לא עשה", הוא נזכר, "והחזיק בבתי מלון בעלות מאוד נמוכה".
איך אתה רואה היום את הקבוצה שוויצמן הצליח להרים?
"זה סיפור של סלף-מייד-מאן ואני מיד מוריד את הכובע בפני אנשים כאלה. מני הוא אדם עם אינטואיציה חזקה מאוד, שיודע לשים סביבו אנשים טובים, והבנים שלו משלימים אותו כי הוא לא בנוי לניהול היומיומי".
מכר אחר, איש ידוע בתחום העסקי, מרחיב את ההסבר לגבי הגורמים להצלחה: "אני חושב שכשהאחרים חושבים ומהססים - מני מקבל החלטות. הוא רואה כמה מהלכים קדימה, והוא מקבל החלטות מהר. יש לו חושים מאוד בריאים ויש לו תעוזה רבה. כל מה שהוא עושה עם התיירות בישראל - אם זה בבראון ואם זה כעת עם ישראייר, זה כתוצאה מכך שהוא זיהה את הטרנד התיירותי בארץ לפני האחרים".
"הוא אף פעם לא ממש נמצא במקום שהוא נמצא", מיטיב לתאר זאת אדם שנחשף לעסקיו. "כשהוא סוגר עסקה, הוא תמיד כבר חושב על העסקה הבאה, על הצעד הבא".
הילדים מנהלים את האימפריה
הוא בן 66, נולד בנס ציונה כבן הצעיר אחרי שני אחים, וגדל בעיר. התחתן עם רחל, אמנית ממשפחת חקלאים מבוססת מכרמי יוסף, שהייתה גרושה ואם לילד, תמיר, ובהמשך נולדו לשניים שני בנים - לירן בן ה-43 וניר בן ה-40 - שהם אלה שכאמור עומדים כיום בחזית עסקיו.
לצד עבודתו בהסתדרות - שם שימש בתפקידים שונים, האחרון שבהם ראש אגף דוברות והסברה - הוא כיהן כיו"ר איגוד הכדוריד ועסק בפוליטיקה המקומית של נס ציונה. הוא היה חבר מועצה, כיהן כסגן ראש העיר, ואף התמודד כאמור על ראשות העיר, אך הפסיד ליוסי שבו, שכיהן כראש העיר עד לבחירות האחרונות. במהלך שנות ה-90 הוא גם שימש כחבר הוועד המנהל של רשות השידור.
בשנים האחרונות ויצמן הקים משפחה צעירה באמסטרדם. נישא שם לאנה, בעלת אזרחות פולנית שצעירה ממנו בכמה עשורים, ולשניים שני ילדים קטנים בני שלוש וחצי ושנתיים.
את האימפריה מנהלים כאמור הילדים הגדולים. לירן, שמתגורר גם הוא באמסטרדם, מרחק רחוב אחד מאביו, ונחשב לכוח עולה בסצנת העסקים בעיר, הוא מלונאי מוביל שזוכה בלא מעט פרסים. בין נכסיו, מסעדות מובילות באמסטרדם וביניהן "הדוכסית" (The Duches) - מסעדה שמתהדרת בכוכב מישלן וממוקמת במלון W באמסטרדם, אחד המלונות הייחודיים באירופה.
מלון W הוא בכלל סיפור ששווה אזכור: "זה היה בניין מצ'וקמק, הם קנו גם את המבנה שממול ששימש כבנק ושיפצו אותו כך שהמלון התפרס בשני צדי הרחוב", מספר גורם שבקיא בפרטים. "לא מזמן, המלון הזה נמכר תמורת לא פחות מ-120 מיליון אירו וכעת החברה אחראית רק על ניהולו".
חבר ילדות של הבן לירן מתאר אותו כ"אדם שהגשים את כל הפנטזיות שלו. בכל שנה הוא זוכה בפרסי עיצוב הכי יוקרתיים, הוא נשוי לאישה הולנדית מקסימה, ויש להם שלושה ילדים. הוא איש שאוהב את החיים הטובים, והוא ממש אושיה בתחום הלייף-סטייל באמסטרדם".
בחלק מהנכסים בעיר מחזיק לירן בשותפות עם דיוויד גילרמן, בנו של השגריר לשעבר באו"ם, דני גילרמן. "הוא בחור מדהים, איש עסקים מעולה ויזם בנשמה", אומר עליו גילרמן האב. "במסעדות שלו הוא יודע ליצור אווירה מיוחדת. למרות שהוא היום איש העולם הגדול, הוא מאוד שומר על הישראליות שלו וגם מעסיק ישראלים".
הבן הצעיר, ניר, מככב במדורי הרכילות בין היתר על רקע היותו נשוי לכוכבת הילדים "מיכל הקטנה". קבוצת מלונות בראון, שממוקדת בישראל ואותה הוא מוביל יחד עם שני שותפיו, מחזיקה כיום בארבעה מלונות בוטיק בתל אביב, שניים בירושלים וגם אחד בקרואטיה. בתי המלון של הקבוצה ממוקמים במרכזי הערים, והקבוצה נמצאת במגמת התרחבות: באחרונה היא רכשה נכס ברחוב אלנבי, וכן כמה קומות בבית גיבור, מול חוף הדולפינריום - לצורך הקמת בתי מלון.
תוכניות ההתרחבות של בראון לא נעצרות בישראל: החברה מתכננת להקים אופרציה של כאלף חדרים באזור אגן הים התיכון - בעיקר באתונה ובסלוניקי שביוון, אך גם בקפריסין וייתכן שגם ביעדים נוספים כמו בלגרד. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה ישראייר: הרעיון מאחורי הצעת הרכישה הוא שחברת התיירות שתירכש על-ידי בראון, תוכל לשווק דילים עם חדרי המלון שלה.
"חברות הנסיעות קונות חבילות", מסביר גורם בענף, "הן מחברות את הטיסה עם המלון וגוזרות קופון. אם בראון תרכוש את ישראייר, היא תוכל לתת מענה מהטיסה ועד המלון וזה יאפשר לה להגיע לרווחים טובים ולהקטין סיכונים. ישראייר היא כיום לא רק חברת תעופה אלא חברת תיירות ולא בכל יום יש חברה כזו על המדף".
בינתיים, עסקת הרכישה לא ממש הולכת חלק. כפי שפורסם באחרונה ב"גלובס", טייסי ישראייר מתנגדים למכירת החברה לבראון בשל מבנה העסקה, המבוסס על גיוס אג"ח לחברה הממוזגת, ולא על הבאת כסף מהבית. לטענתם, מתווה מן הסוג הזה עלול להעמיד בסיכון את החברה.
למרות זאת, ראשי אי.די.בי דווקא מעדיפים את ההצעה של בראון, שמגלמת את התמורה הגבוהה ביותר, אם כי מולה מתמודדות גם חברות כמו אלקו, קרן קדמה, יואב גולן בעל השליטה בקבוצת חמת, ועופר חודורוב שכבר רכש לאחרונה מישראייר 50% מחברת התיירות דיזנהאוז.
בסביבתו של ויצמן, בכל אופן, גורסים שגם הטייסים עצמם מעדיפים בעצם את הצעה שהוגשה על ידם, וההתנגדות שלהם, שמבוססת לכאורה על מבנה העסקה, קשורה בכלל לרצון שלהם להפעיל לחץ על אי.די.בי כדי שזו תעניק להם בונוס עם המכירה.
"הוא תמיד משלם יותר"
כשאין עסקה גדולה על הפרק, ויצמן לא מעורב בניהול היומיומי של מלונות בראון, אבל כשצריך, הוא בהחלט מסייע. "מני מביא את הידע והניסיון כדי לתרום להתפתחות של בראון", אומר ראובן אלקס, מנהל קבוצת מלונות בראון, ולשעבר מנכ"ל קבוצת פתאל. "אנשים מאוד אוהבים אותו ומאוד מעריכים אותו ויש לו המון ניסיון".
ויצמן, יודעים לספר מכריו, אוהב לארח את חבריו הרבים בחו"ל, להזמין אותם למשחקי כדורגל ולהופעות, לשכן אותם במלונות שלו ולהאכיל אותם במסעדות שלו. "אני לא בנוי להיות כמו הבן שלי, או כמו יקיר (גבאי)", הוא התבטא פעם. "אין להם חיים, הם כל היום עם העבודה. אני אוהב גם ספורט, זה חלק מהחיים שלי".
לעיתים, מספרים המכרים, הנאמנות שלו גורמת לו לשלם בעסקאות יותר ממה שהיה אמור מלכתחילה. "בסוף, בפרידות, הוא תמיד משלם יותר, כדי לצאת בסדר", מספר חבר. "הוא איש שחשוב לו לקבל אהבה מאנשים ולפעמים אנשים אפילו מנצלים אותו".
"פעם", מספר רמון באותו הקשר, "נפגשתי עם שלמה אליהו (כיום בעלי חברת הביטוח מגדל) וסיפרתי לו על ההתנהלות העסקית של מני. שלמה אמר לי: ‘מה אתה מספר לי על איזה חבר מטומטם שעושה עסקים ולא לוקח תמורה על היזמויות?'. אז הסברתי לו שלמני נורא חשוב לצאת בסדר. אני לא מכיר אדם שהיה לו סכסוך עסקי איתו, הוא לא אוהב ריבים ולא אוהב להתעמת. אבל מעבר לזה, הוא חושב, ובצדק, שבסוף, ההפסד הכספי מתגמד מול הרווח ברפיוטיישן - זה אותו מוניטין שמביא הרבה מאוד אנשים לעשות איתו עסקים, גם כאלה שרמת הסיכון בהם גבוהה".
ועדיין, בכל הנוגע לפעילות בישראל, ויצמן, מתברר, לא לגמרי מרוצה. "הוא יודע למה הוא לא עשה עד עכשיו עסקים בישראל", אומר מקורב כשהוא מתייחס לתביעה בעניין הפועל תל אביב (ראו מסגרת) "בדיוק בגלל הדברים האלה. בגרמניה עשו לכבודו טקס על תרומתו לנוער בתחום הכדוריד. ופה? הוא מקבל תביעה".
ויצמן מתייחס לכך גם ישירות בהתבטאות נדירה בשיחה עם G: "באירופה, אם אתה מצליח - או שלא כותבים עליך, או שעושים עליך כתבה מפרגנת. ופה? רק מחפשים אותך. שר התיירות, יריב לוין, סיפר באיזה כנס שהוא נסע לארה"ב עם צמרת המשרד כדי לגייס אנשי עסקים יהודים שישקיעו בתיירות בישראל, והוא לא הצליח. אמרו לו שהם לא רוצים לבוא לישראל כי יש כאן אווירה של ציד. אנחנו באנו לישראל למרות הסיפור הזה שסיפר השר, ואני מקווה שלא נתאכזב".
"הקשר שלו להפועל ת"א זה משהו שאי אפשר להסביר באופן הגיוני" | האוהדים כועסים עליו, המפרקים כתבו נגדו דוח חמור, חבריו ממליצים לו לתרום במקום לבתי חולים, ורק ויצמן בטוח שהכול היה שווה ולו בשביל הנכד שלו
אם יש תחום אחד שבו ההתנהלות של ויצמן היא טוטאלית וחסרת מעצורים, הרי שמדובר באהדתו לקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, שהיא גם זאת שסיבכה אותו - לצד אחרים, הנושאים בתפקידים רשמיים בקבוצה - בדוח חמור שהגישו מפרקי הקבוצה, עו"ד שאול קוטלר ורו"ח חן ברדיצ'ב, ובתביעה לכיסוי חובות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. חבריו מתארים את הקשר שלו לקבוצה ככזה שחזק ממנו ומאפיל אצלו על כל מחשבה רציונלית.
"יום אחד הייתי איתו בנסיעת עסקים בלונדון", מספר חבר, "ובאמצע הכול הוא עוצר ומכריז ‘עכשיו שעתיים הפסקה', ויושב לצפות במשחק של הקבוצה. הוא מסוגל להיות במשחק של ליגת האלופות, ובמהלך המשחק לצפות במשחק של הפועל תל אביב בטלפון. בכל מה שנוגע להפועל, הפן הרגשי אצלו מבודד מהפן העסקי".
התחושות הללו הובילו את ויצמן, יחד עם עוד כמה אוהדים וחברי הנהלה כמו בארי בן-זאב, אורי עיני ממשרד הפרסום אדלר חומסקי, ויעקב קפלן (אחיינו של גזי קפלן ז"ל), לנסות לאתר רוכש לקבוצה. "המחשבה הייתה שצריך למצוא רוכש זר עם הרבה כסף, מישהו בסגנון מיטש גולדהאר (הבעלים של מכבי תל אביב)", אומר מקורב. "ובאמת, עשו הרבה ניסיונות, אבל לא הצליחו למצוא מישהו כזה".
"למזלו", אומר חבר אחר, "המשפחה התנגדה לזה שהוא ייתן כספים להפועל, כך שהייתה לו הגבלה על החשבון מצד בני משפחתו, ולכן הוא נאלץ לגייס כספים מבחוץ. אבל אם החשבון היה חופשי ללא מגבלות, אין לי ספק שהוא היה מוכר את כל נכסיו כדי לעזור לקבוצה. זה משהו שאי אפשר להסביר אותו באופן הגיוני". "בכל פעם שהייתי בצרות", מאשר רמון שהיה הבעלים של הקבוצה עד לפני כמה שנים, "הייתי פונה למני והוא היה משיג מימון. אני מעריך שההרפתקה הזו עלתה לו עד היום כ-40-30 מיליון שקל".
אלא שכאמור, ההרפתקה הזאת גם סיבכה אותו. בדוח שהגישו לבית המשפט בחודש שעבר מפרקי הקבוצה הם דורשים לראות בוויצמן ובגורמים נוספים אחראים לחובות הקבוצה שמסתכמים בכ-75 מיליון שקל והביאו לקריסתה, אף שזה לא נשא בכל תפקיד רשמי בקבוצה. "ויצמן", נטען בדוח, "הוא המושך בחוטים, המוציא והמביא, המנצח על התזמורת שלצליליה צועדת הפועל תל אביב. בכל הליכי המו"מ במשך ארבע עונות וחצי... החל מתקופת רמון ואילך ידו בכול ויד כול בו". בהתבטאות באחד ממדורי הספורט, אמר ויצמן, כשהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, ש"בלעדי מני ויצמן הפועל לא הייתה קיימת היום, אבל זה לא אומר שאני הבעלים או רוצה להיות הבעלים. טוענים שאני מעורב בכל דבר וזה לא נכון. לא ניסיתי להביא מאמנים לקבוצה כמו שאומרים. אני לא מעורב בניהול השוטף וגם לא רוצה להיות מעורב. הדבר היחידי שאני מאוד מעורב בו הוא הקמת אצטדיון חדש לקבוצה".
הדוח מתייחס באופן מעניין גם לאימפריה העסקית של ויצמן ומזכיר כי למעשה, באופן רשמי, האימפריה שלו לא רשומה על שמו. "למרות שהוא מציג עצמו כאיש עשיר ובעלים של רשת מלונאות באירופה, למעשה, על-פי בדיקת דו"ח חקירה, הוא אינו מחזיק ישירות בנכסים אלא באמצעות ילדיו", כותב עו"ד קוטלר. "ויצמן לא מאשר כי קיימות לו זכויות בנכסים, ומנגד גם לא מכחיש. תשובתו (בעניין) מתחמקת. לאחרונה הוצגו פרסומים שמציגים אותו כמי שנושא ונותן מטעם מלונות בראון בקשר לרכישת ישראייר, חרף העובדה שאין לו תפקיד רשמי במלונות בראון המוחזקת על-ידי ילדיו".
ואם זה לא מספיק, ויצמן חוטף גם מהאוהדים: "מני הבטיח, אבל לא תמיד הצליח. מני נתן מילה, אבל לא תמיד עמד בה", כתב ברשת יובל לידור מעמותת "האדומים". "מני אמר שיגייס כסף מאנשי עסקים, אבל אלה התאיידו והתפיידו... במקום להכניס את הפועל תל אביב למסלול של שפיות פיננסית, סגירת גירעונות ודיאטה תקציבית, מני חלם ופנטז על עוד סיבוב בליגת האלופות והדביק בכך את אמיר כבירי (הבעלים שהחליף את רמון) שפיזר התחייבויות שלא הולמות את ההכנסות והיכולות הפיננסיות של הקבוצה... ויצמן הוא האדם שגרם לקריסה של הפועל תל אביב. הוא ולא אחר".
"במקום שיגידו לו תודה", מתרעמים חבריו, "הוא חוטף תביעה. הרי בכל פעם שהקבוצה עמדה בפני פירוק, מני גייס כסף והציל אותה. אין עוד אוהדים כאלה שרופים. אמרו לו: ‘במקום לתרום לקבוצה תתרום למחלקה בבית חולים, תשים שלט על שמך'". הם משוכנעים שתביעת המפרקים נגדו נובעת מתוך רצונם לקבל פרסום על גבו, ומשום שהם רואים בו אדם בעל כיסים עמוקים. "הם הרי צריכים לקבל מאיפשהו את שכר הטרחה שלהם", הם מטיחים.
ומה אומר ויצמן? הוא סיפר לאחרונה לחבריו שהוא לא מצטער על דבר. "כשאני רואה את הנכד שלי בן ה-10 נשכב ביציע ובוכה בכי תמרורים כשהפועל תל אביב הפסידה להפועל חיפה, בשבילי זה הכול".