ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: רפי קוץ
כתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו משרטט תמונה עגומה לכאורה של מערכות יחסים מושחתות שניהל איש הציבור הבכיר ביותר בממשל בישראל עם שורת אנשי עסקים במשק. הסיפורים והתיאורים הציוריים בכתב החשדות יכולים בקלות להפוך למותחן פוליטי שקורא הסיפור יישאב לתוכו, ולא יוכל להניח את הספר בצד. גיבוריו נוצצים. הגיבור הראשי הוא ראש ממשלה מכהן, ומי שכיהן בתקופה המתוארת בשורת תפקידים ציבוריים בכירים נוספים. יחסיו עם אנשי עסקים בכירים מסקרנים, גם כאשר אין חשד שדבק בהם רבב; לא כל שכן, כאשר נטען שמערכת היחסים הזאת הובילה להטבות "קטנות", כמו עזרה בהוצאת ויזה ובעניינים רגולטורים בתמורה לשמפניה בהיקפים שלא שותים במשך חודשים במסעדות או קבלת הטבות "גדולות" בשווי מיליארדים עבור עזרה רגולטורית לקידום מהלכים עסקיים.
אבל האם הסיפור הזה רק שובה לב או שהפליליות שבו יכולה לעבור גם את רף ה"מעבר לספק הסביר" הנדרש במשפט פלילי? האמנם החשדות המגוללים בפירוט בכתב החשדות נגד ראש הממשלה יכולים להפוך לכתב אישום שלם שגם ניתן יהיה להוכיחו בבית המשפט?
התשובות לשאלות הללו עוברות דרך מצבור שאלות נוסף, ובהן השאלה - אם התיזה שעליה עומד תיק 4000 (תיק בזק-וואלה) - ולפיה סיקור אוהד יכול להוות שוחד - תעבור את המשוכה העובדתית (יוכח שאכן הסיקור באתר "וואלה" מקבוצת בזק היה אוהד ומוטה לטובת נתניהו) והמשפטית (יוכח קשר בין הסיקור המוטה לבין ההטבות הרגולטוריות שקיבלה בזק שהייתה אז בבעלות שאול אלוביץ); וגם האם תוכח כוונתו של נתניהו להיות חלק ממערכת יחסים של "תן וקח" עם אלוביץ.
שאלה נוספת היא - אם העובדה שהוחלט שלא להגיש כתב אישום בתיק 1000 (תיק המתנות) נגד אנשי העסקים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, בגין "המתנות" שנתנו לנתניהו, והעובדה שמערכות היחסים שלו איתם הלכו שנים ארוכות אחורה, משליכה גם על הפליליות במעשיו של החבר, איש הציבור, שקיבל את המתנות; ועוד שאלה לגבי תיק 2000 (תיק נתניהו-מוזס): האם העובדה שהיה ברור שאין לנתניהו כוונה לקדם את "חוק ישראל היום" בניגוד למה שהבטיח למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס בשיחותיהם, ושראש הממשלה עצמו ביקש מראש הסגל שלו לשעבר, ארי הרו (עד מדינה בפרשה), להקליט את פגישותיו הסודיות עם מוזס - תפגע ביכולת המדינה להוכיח כי היחסים בין נתניהו למוזס התבססו על הסכמות אסורות של "תן-וקח".
נדמה כי במותחן הפוליטי הזה העובדות כמעט אינן שנויות במחלוקת. הן מגובות בשלל הקלטות ועדויות של עדי מדינה שהיו בזמן אמת ב"זירות הפשע" לכאורה. עיקר המחלוקות בתיק הן על הפרשנות של האירועים, השיחות והיחסים, והמשמעות המשפטית שלהם. האם יש דרך אחרת לפרש את כל אלה, השונה מהדרך שבה פירשו אותם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטת מיסוי וכלכלה ושורת פרקליטים בכירים? דרך שתוביל, למשל, לזיכוי מוחלט של נתניהו או אף לעיקור כל החשדות כבר בשלבי השימוע?
מומחים בתחום המשפט הפלילי, המינהלי והחוקתי ניתחו עבור "גלובס" את החוזקות והחולשות של כתב האישום הפוטנציאלי נגד ראש הממשלה, ומסקנותיהם - כמו בכל מותחן משובח - מעורבות.
חולשה: יחסי ידידות ארוכי שנים
לדברי עו"ד יעל גרוסמן, מהסנגוריות המובילות בתחום עבירות הצווארון הלבן, "בתיק 1000 החולשות הן, בין היתר, העובדה שלא הוגשו נגד מילצ'ן ופאקר כתבי אישום, קיומם של יחסי ידידות לאורך שנים בינם לבין נתניהו, וכן העובדה כי מבחינת אנשי העסקים מדובר היה בטובות הנאה בערך לא גבוה, במיוחד, הואיל ומדובר בטובות הנאה שניתנו לנתניהו לאורך שנים ארוכות".
מנגד, לדבריה, נקודות החוזק בתיק הן: "נתניהו פעל עבור מילצ'ן במספר נושאים במסגרת תפקידו, בעניין הארכת הוויזה שלו מול הממשל האמריקאי והארכת הפטור מתשלום מס הכנסה (חוק מילצ'ן), בסכומים גבוהים ביותר. בנוסף, נתניהו מילא שאלון 'ניגוד עניינים' ולא ציין את הקשר האישי עם מילצ'ן".
לדברי גרוסמן, "בשורה התחתונה תיק 1000 הוא תיק לא קל להוכחה, בעיקר בגלל קיומם של קשרי הידידות בין הצדדים. יהיה צורך להראות כי ההתערבויות של נתניהו בענייניו של מילצ'ן היוו סטייה משמעותית מהשורה. נתניהו ינסה להוכיח שמדובר בניסיונות התערבות מינוריים, מכיוון שאין לו סמכויות להתערב בנושאים הנדונים".
חולשה: לנתניהו לא הייתה כוונה לממש
גם תיק 2000 לא חף מחולשות, להערכת עו"ד גרוסמן. אחת מהן היא העובדה כי לנתניהו לא הייתה כוונה לפעול לטובת מוזס, כפי שעולה מכתב החשדות עצמו. "נתניהו יטען שמדובר בתחבולה, שכן מלכתחילה לא התכוון לפעול לטובת מוזס. מכיוון שגם מו"ל "ידיעות" הוא איש עסקים מנוסה, גם מוזס יטען שהבין כי לראש הממשלה אין כוונה להתערב לטובתו". עוד מוסיפה גרוסמן כי גם "העובדה שנתניהו ביקש מ-הרו להקליט חלק משיחותיו עם מוזס מוכיחה שלא התכוון לבצע עבירה, או לפחות - שלא הבין שהוא מבצע עבירה".
מנגד, העובדה שהפגישות בין נתניהו למוזס היו סודיות, העובדה כי הצעת השוחד לכאורה עלתה במפורש על השולחן, והעובדה שמוזס פעל לפי ההצעה - בהחלט מסבכות את המצב עבור נתניהו. "מדובר במספר סדרות של פגישות שלפחות באחת מהן מוזס הציע במפורש מתווה של 'תן וקח'", מציינת גורסמן. "בנוסף, נתניהו החל בבירורים בנוגע להיתכנותה של התערבות לטובת 'ידיעות אחרונות', ומוזס עשה פעולות ראשונות לטובת הצנעת סיקור שלילי של שרה נתניהו ופרסום סיקור שלילי על השר נפתלי בנט. אולם ספק אם תוכח כוונת מוזס לתגמל את נתניהו על-ידי הוכחת דוגמאות מועטות בלבד".
על הרקע הזה, אומרת גרוסמן, "טוב עשה היועמ"ש כשהחליט להסתפק בעבירת מרמה והפרת אמונים בתיק 2000. קשה מאוד להוכיח שוחד כשמדובר במערכת יחסים בין פוליטיקאי לבין גופי תקשורת, שכן פוליטיקאים רבים מאוד מנהלים יחסי קרבה, שיש להם אופי מסוים של 'תן וקח' עם התקשורת".
חוזקה: שני עדי מדינה וראיות לשינוי סיקור
כשמגיעים לתיק 4000 נראה כי התמונה קצת יותר ברורה - ונוטה לצד המסבך את נתניהו. ישנם שני עדי מדינה - ניר חפץ, לשעבר יועץ התקשורת של נתניהו ושלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת - שניהם אנשי נתניהו לשעבר, מקורבים מאוד - וריבוי התכתבויות שמתחברות לעדויות שלהם. אז מה החולשות?
לדברי עו"ד גרוסמן, חולשות התיק הן ש"וואלה אינה אתר פופולרי כמו 'ידיעות אחרונות', ולכן מדובר בטובת הנאה שערכה אינו רב; הראיות כוללות בעיקר מסרונים עקיפים של 'מתווכים'; ראיה עיקרית באישום זה היא עדותם של חפץ ופילבר, שבהיותם עדי מדינה ניתן בקלות יחסית לקעקע את עדותם; והמסרונים שהוחלפו בין מנכ"ל 'וואלה', אילן ישועה, לעובדי האתר מעידים על כוונתו של ישועה, אך לא בהכרח על כוונתו של נתניהו".
מנגד, היא אומרת, התיק מבוסס על כמה אדנים איתנים מאוד. "נתניהו כראש ממשלה ושר תקשורת החזיק בסמכויות ממשיות שאפשרו לו לסייע לעסקיו של אלוביץ; ישנן ראיות לשינויי הסיקור בפועל לטובת נתניהו; העסקאות שנתניהו סייע בקידומן לטובת אלוביץ היו בסכומים ניכרים מאוד; ואם תוכח הדרישה למחיקת מסרונים - מדובר בראיה חזקה; ולכך מצטרפת העובדה שנתניהו מינה את עצמו לשר התקשורת ופיטר את מנכ"ל המשרד אחרי הבחירות. עובדה זו מראה לכאורה שנתניהו במודע דאג להעמיד את עצמו במצב שתהיה לו השפעה על עסקי אלוביץ".
על פניו, נראה שבמקרה הזה נתניהו יתקשה לקעקע את כל הראיות. "ייתכן שיש די ראיות להוכחת עבירת השוחד, אבל הדבר כפוף להוכחת אמינות עדי המדינה, ולהוכחת כוונה פלילית של נתניהו לקבל שוחד", אומרת גרוסמן. "גם אם לא תוכח עבירת השוחד, נראה שיש די ראיות להוכחת העבירה של מרמה והפרת אמונים".
שאלת היסוד הנפשי תאתגר את התביעה
בנוסף לחוזק או לחולשת הראיות "החפציות" - העדויות, המסמכים וההקלטות - ישנו פן נוסף שעלול לאתגר את המדינה בבואה להוכיח את הפליליות במעשיו של ראש הממשלה: שאלת "היסוד הנפשי" - האם המדינה תצליח להוכיח שנתניהו התכוון להיות חלק ממערכת יחסים שוחדית או אסורה עבור איש ציבור או לכל הפחות היה אדיש להיותו חלק ממערכת יחסים כזאת.
לדברי פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, פעיל חברתי ומומחה למשפט חוקתי, ציבורי וזכויות אדם, "מה שבולט מכתב החשדות הוא שהמחלוקת העובדתית היא מאוד מצומצמת. המחלוקת היא בעניין היסוד הנפשי, והמשמעות היא שהתיקים הללו רחוקים מלהיות ברורים וחד-משמעיים כמו שזה נקרא עכשיו. זו החולשה העיקרית של כתב החשדות גם בתיק 2000, שלעניות דעתי יש לו סיכוי טוב להסתיים בזיכוי, וגם בתיק 4000 שהוא הרבה יותר מבוסס ומובנה. בעניין זה, אין ראיית זהב, והגרסה של נתניהו לגבי היעדר יסוד נפשי נדרש עשויה לעורר ספק - ובכך די".
עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט מינהלי וציבורי, סבור כי קיים סיכוי סביר לזיכוי בחלק מהפרשות, אם לא בכולן. לדבריו, "בתיק 2000 נתניהו הקליט או היה מודע להקלטה, על-מנת לתעד את היסחטותו בידי מוזס. נתניהו לא קידם דבר עבור מוזס, וגם יש קושי להוכיח מחשבה פלילית".
בתיק 1000 אומר בומבך כי "מעבר לריח הקשה של הדברים, יש כאן קושי בגיבוש עבירה פלילית. נתניהו היה עוזר לחברו מילצ'ן, וקשה להוכיח שמילצן בחר לתת לו מתנות תמורת סיוע. רבים מראשי הממשלה קיבלו מתנות, כאלה ואחרות".
להערכתו של בומבך, גם ההחלטה להעמיד את נתניהו לדין בעבירת "הפרת אמונים" בתיקים 1000 ו-2000 - בעייתית עבור הפרקליטות. "הפרת אמונים היא עבירת סל בעייתית, שנמתחה עליה ביקורת רבה בפסיקה. עובדי ציבור רבים זוכו מעבירה של הפרת אמונים. ייחוס היבט פלילי ליחסים שבין פוליטיקה לתקשורת והצמדתו לעבירת הפרת אמונים אינו פשוט ומעולם לא יוחס לאיש".
ובאשר לתיק 4000, מוסיף בומבך: "ראש ממשלה לא יכול להחליט בעצמו שהוא נותן הטבה לכאורה של מיליארד שקלים בכל מה שקשור למשרד התקשורת ולאישור מיזוגים. ישנם נהלים וישנה רגולציה. לפי הפרסומים, הרגולטורים תמכו בהחלטות בעניין החברות בזק ו-yes".
חולשה: צירוף חוות-הדעת של פרקליט המדינה
לדברי פרופ' אלבשן, קיים עוד מוקש אחד בדרך של המדינה: חוות-הדעת של פרקליט המדינה, שי ניצן, שמלמדת על חילוקי הדעות הפנימיים בצוות התביעה. עצם העובדה שמנדלבליט כלל את חוות-הדעת של פרקליט המדינה אינה שכיחה. התחושה היא שמנדלבליט ביקש להרגיע את הקולות הפנימיים ולתת להם מקום. זו בעיה, כי אין שום משמעות לכך שעשרות פרקליטים סברו אחרת מהיועץ, גם כי דעתם לא באמת גמורה כי האחריות לא עליהם, ולכן קל להם להחמיר, וגם כי היועץ הוא היחיד שנחשב.
"בכך שהוא נתן להם פתחון פה הוא גם שירת את הנראטיב הציבורי של נתניהו (מנדלבליט קרס לפני הפרקליטות ה'שמאלנית') וגם פתח פתח להתערבות בג"צית (כשבעתירה ייטען כי רוב הפרקליטים סברו אחרת) ולמעשה הזמין חוסר ודאות לתוך ההחלטה. היה נכון יותר לדבר בקול תביעתי אחד כדי למנוע את כל התופעות הללו".
חוזקה: זה הטון שעושה את המוזיקה
עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, לא מסכים שקיים סיכוי לזיכוי. מנקודת מבטו, "חולשות כתב האישום הן גם מקור לעוצמתו ולהיפך, מעין מעגל שוטה". לדבריו, "עוצמת כתב החשדות נובעת הן מהמינימליזם של התשתית העובדתית - במיוחד בתיקים 1000 ו-2000 - מהשפה המאוד חדה, ויש לומר אף בוטה, שלא משאירה בדל של ספק לגבי חומרת הממצאים, מה שמעמיד את חומרת העבירות על הרף הגבוה שלהם. 'זה הטון שעושה את המוסיקה', ואין ספק שהמוסיקה בכתב החשדות היא קשה, היא עוצמתית והיא מאוד מדויקת, דבר שהופך אותה למאוד קטלנית".
עוד הוא אומר כי "דבר נוסף שמעצים ומחזק את כתב החשדות היא העובדה, שהגם שהתשתית העובדתית, יכול היה שתספק את כל רכיבי עבירת השוחד, החליט היועמ"ש ללכת במסלול המצומצם ועל בסיס אותה תשתית עובדתית, להעמיד לדין את ראש הממשלה בכפוף לשימוע, בעבירת המרמה והפרת אמונים, שבה יהיה קל הרבה יותר, להוכיח את רכיבי העבירה הפלילית ולהביא להרשעה כמעט בטוחה".
עו"ד שרגא מוסיף כי "חולשה נוספת - וגם הטעות הגדולה של היועמ"ש - הייתה בעצם העובדה שהוא לא חקר, באמצעות הרשות להגבלים עסקיים, ולא העמיד לדין לא את נתניהו ולא את מוזס בגין עבירות מתחום ההגבלים העסקיים. לדוגמה, סעיף 2 לחוק, אוסר על הגבל עסקי ובצידו סנקציה פלילית. "דומה שלו היה היועץ בוחר במסלול הזה, הוא היה מבטיח לעצמו הרשעה בטוחה. על הרבה פחות מזה, אנשים הלכו לכלא בישראל".
*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו וכל החשודים האחרים מכחישים את המיוחס להם בפרשות המוזכרות. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, הם בגדר חשודים, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת לזכותם חזקת החפות.