חיים גרון/ צילום: שלומי יוסף
בנובמבר האחרון, פורסם ב"גלובס" כתב אשמה חריף של חיים גרון, סמנכ"ל בכיר טכנולוגיות עתידיות וסייבר במשרד התקשורת. גרון מתח ביקורת על מדיניות משרד התקשורת תוך שהוא מביע חשש כבד למצבה של ישראל בתחום תשתיות התקשורת. "תחרות מחירים חריפה היא בבחינת פירות באושים שהובילה לעצירת השקעות ולדרדורה של ישראל בכל המדדים ההשוואתיים לעולם", אמר אז.
גרון, שפרש לאחרונה ממשרד התקשורת אחרי 20 שנה, עבר במהלך תקופתו במשרד 13 שרי תקשורת ו-8 מנכ"לים. כמי ש"ראה כבר הכל", הוא מצביע כעת בראיון ל"גלובס" על הגורמים המרכזיים לטענתו שהביאו את שוק התקשורת למשבר.
"ב-10 השנים האחרונות הייתה השתלטות עוינת של המחלקה הכלכלית במשרד התקשורת, בגיבוי של המחלקה המשפטית באופן שהאיזון בין השקעות לבין תחרות בעיניי הופר בצורה קשה", הוא אומר. "המשרד זנח את כל האמצעים הרגולטוריים שהיו בידו, פרט לאמצעי התחרות, והתחרות הפכה כמעט לדת. וכך נזנחו אפשרויות אחרות, וזה בא על חשבון השקעות. הקושי הגדול ביותר בענף היום הוא היעדר השקעות".
גרון אומר כי "נכנסנו לפיגור מאוד גדול בדור הרביעי, וכל זה כי לחברות שצריכות להשקיע הרבה מאוד לא נשארו אמצעים להשקעה. זו תולדה לא רק של תחרות, אלא גם של כישלון באכיפה. הרעיון להכניס תחרות בעולם הישן של שלוש החברות הסלולריות הגדולות שחיו בשיווי משקל אנטי-תחרותי עם מחירים מאד גבוהים היה רעיון נכון, והכנסה של שני מתחרים - מירס (לימים הוט מובייל) וגולן טלקום - כתחרות נוספת לשבור את שיווי המשקל הזה היה נכון. אבל התחרות הייתה צריכה להיות מבוססת תשתיות. הוט מובייל אכן השקיעה, אבל גולן לא. למעשה היא הפרה את רישיונה באופן שיטתי, ולא רק שלא מילאה את חלקה בהקמת רשת, אלא ברגע שקיבלה את הערבות בחזרה - היא התחילה לפרק גם את המעט שהקימה".
שם אתה רואה את נקודת השבר?
"כן. אילו גולן טלקום הייתה צריכה באמת להשקיע ברשת היא ממילא לא הייתה יכולה להוריד את המחירים בענף לרמה כה נמוכה שלא מאפשרת השקעות. התופעה הזאת לא נעלמה מעיני המשרד, אבל משיקולים כאלה ואחרים, אולי אף של פופוליזם, היה מאוד נוח שהמחירים ירדו ל-30 שקל לחודש".
ישבת בדיונים ואמרת את דעתך?
"גם התחרות וגם הפרסונות שהיו השתלטו על השיח במשרד. אני יכול להגיד שבאותה תקופה לא היה שיח".
לא היה שיח גם בתקופת אבי ברגר כמנכ"ל?
"כן. לא היה שיח גם ברמת המנכ"ל וברמת השר".
מצד אחד אתה אומר שהמחלקה הכלכלית והמשפטית השתלטו על השיח במשרד. מצד שני, אתה אומר שבמקרה של ברגר זה רק הוא והשר.
"התחושה הייתה שזה המצב. שלא יהיה שום ספק - מבחינתי לא הייתה לבזק שום בעיה לבצע את רפורמת השוק הסיטונאי, אבל חשבתי שלא נכון לעשות את זה - לא מפני שהם לא יכולים, אלא מפני שחשבתי שזה מסבך את המערכות ויכניס אותנו לעימותים בלתי סופיים מול בזק ונצטרך להיות גננת. אפשר היה לפתור את זה במחיר ראוי שבזק תקבל, ומבלי שייאלצו אותה למכור למתחרים במחיר שהוא פחות מהרווח שלה".
איך אתה רואה את התיקון בשוק הסלולר?
"אני חושב שהקושי הגדול היום הוא לא בקיומן של הרבה חברות, אלא בקיומן של שלוש רשתות. מדינה קטנה כמו ישראל לא זקוקה לא מבחינה בטחונית וטכנולוגית וכלכלית לשלוש רשתות, ובעיניי התיקון צריך להיות לפחות בדור החמישי למעבר לשתי רשתות, ושכל החברות בארץ ישתמשו באותן רשתות. זה יחסוך שליש מהעלויות".
אתה התנגדת לשוק הסיטונאי, אבל בלעדיו לא הייתה תחרות בטלוויזיה.
"בשביל לייצר תחרות בטלוויזיה על גבי רשת האינטרנט, לא היה צריך ללכת לפיתרון כל כך מהפכני דרסטי של שוק סיטונאי. אפשר היה לגרום לכך שהחברות ישלמו הרבה פחות על תעבורת האינטרנט, ואז יעבירו טלוויזיה כמו שהן עושות היום. הצלחתי לשכנע את השר אריאל אטיאס בזמנו אחרי ביקור באחת החברות ולבחון את המודל הזה ברצינות. הוא קיבל את העמדה הזאת, יצא שימוע, כמובן שבזק והוט מאוד התנגדו, אבל השימוע התאדה".
אתה נגד ביטול ההפרדה המבנית היום, למה?
"יש את המשפט המפורסם שאומר 'אם זה עובד - אל תתקן את זה'. ההפרדה עבדה, התפתח כאן שוק תחרותי בכל תחום. השוק הסיטונאי נועד בעצם בין היתר לאפשר ביטול ההפרדה המבנית. אבל אני לא מתגנדר בהצלחה הגדולה שכמה מאות אלפי מנויים עברו לשוק הסיטונאי. הם נשארו בסופו של יום עם התשתית של בזק והוט".
"דיבורי סרק במשרד התקשורת"
אנחנו נדרשים להשקעות כבדות מאוד בתשתיות תקשורת. זה אפשרי תחת מדיניות של שוק סיטונאי?
"אם אני מסתכל על התחום הקווי, אז בהחלט לשוק הסיטונאי יש השפעה דרמטית על המוטיבציה של חברות התשתית להשקיע בשדרוגי הרשת. המצב האבסורדי שנוצר בענף התקשורת הוא שאיפה שיש תחרות עזה, שזה שוק הסלולר, אין כסף להשקיע בשדרוג הרשתות. ואיפה שיש כסף, והרבה, לבזק וגם להוט אין מוטיבציה בשדרוג הרשתות בין היתר בגלל השוק הסיטונאי. חשבתי שבעת הזאת לתת לבזק ארכה של כמה שנים להפעיל את השירותים ואח"כ לעשות חשיבה לגבי המתחרים שגם הם בעצמם פורסים במקומות חדשים ששם אין בעיית תשתיות. אבל בסיטואציה הנוכחית להגיד דברים כאלה במשרד התקשורת אלו דברי כפירה".
"כשתחרות הפכה מבחינה תפיסתית לדת, אז ככה זה נראה. אי אפשר לשקול שום דבר אחר או רעיון אחר שיוצא מהקופסה, ולכן הדיבורים הם דיבורי סרק. הגישה של קיום התחרות בכל מחיר היא בעיני גישה מוטעית, כי לפעמים לפחות לתקופות מסוימות צריך לשקול דברים אחרים, ושני הדברים האלה לא הולכים ביחד".
תגובת משרד התקשורת: "מר חיים גרון שימש בתפקידים בכירים לאורך שנים במשרד ותרומתו למשרד ידועה. אנו מאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו. משרד התקשורת פועל להובלת תשתיות ושירותי התקשורת בישראל לעידן הדיגיטלי, באמצעות מגוון רחב של אמצעים העומדים לרשותו".
על פרשת 4000: "התחושה הייתה שפילבר הוא איש של פשרות"
באופן טבעי, חיים גרון ראה מקרוב את ההתפתחויות במשרד סביב פרשת תיק 4000, גם כמי שעבד בצמוד למנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר. אבל הוא מעדיף שלא להיכנס לתוך הסיטואציה יותר מדי. "אני לא יכול להתייחס. אני עו"ד, אני מאמין בשלטון החוק, ואני מאמין בחזקת החפות של כל מי שמעורב".
בכל זאת עבדת עם שלמה פילבר, שהפך לעד מדינה בפרשה, מה אתה יכול להגיד לי על העבודה איתו ועל התקופה שלו במשרד?
"כשפילבר הגיע למשרד הוא שינה את המגמה שהייתה לפניו - מהתנהלות של אכיפה ואיום בסנקציות וסנקציות כלפי בזק, למדיניות של בוא נעשה איתם דיל, מתוכך כוונה שתהיה סיטואציה של 'ווין-ווין' לטובת הציבור ולטובתם, וכך נגיע למטרה. ולכן הוא חיפש כל הזמן הסכמות, במקום אכיפה וסנקציות. הגישה הזאת, לפחות על ידי חלק מבכירי המשרד, לא נתפסה אז כגישה בלתי לגיטימית, ובלבד שהיא תביא את התוצאות המקוות".
והיא הביאה?
"במבחן התוצאה היא לא הביאה. אבל המצג שהציג היה כזה שהוא הצטייר כאיש של פשרות, וכאיש שמחפש את ההסכמה במקום העימות".