הרב מצגר יוצא לחופשי: מי צריך שופטים כשיש ועדת שחרורים

לשכת רואות החשבון (יום האישה הבינלאומי במציאות). בבחירות לראשות לשכת רואי החשבון לפני כחצי שנה נבחרה, אחרי 88 שנות גברים מסוקסים, נשיאה. איריס שטרק. לוועד המרכזי נבחרו 8 רואות חשבון ו-11 רואי חשבון. בשבוע שעבר, צורפו עוד 4: 2 רואות, 2 רואי. סיכום ביניים: בנשיאות הלשכה 54% נשים, בוועד המרכזי - 41%. וזה במקצוע שבו תקרת הזכוכית עצרה אחרי 30% נשים בלבד ומספר זעיר של בכירות-שותפות במשרדים עצמאיים. עוד חדשנות נשית: רו"ח אימאן זועבי, בעלת משרד עצמאי, ראש סניף נצרת, נבחרה לגזברית כבוד וחברה בוועד המרכזי - אישה ראשונה מהחברה הערבית.

השבוע במסע הבחירות (ציניות רב-מפלגתית). "הפוליטיקה היא האמצעי של אנשים חסרי עקרונות לשלוט באנשים שהם חסרי זיכרון", כתב וולטר, הפילוסוף הצרפתי (1778-1694). אומרים שהוסיף, הוא או מעריציו: "בחיים קיימים שני סוגים של גנבים. הגנב הפשוט - זה שגונב לך את הארנק, והגנב הפוליטי - זה שגונב לך את עתידך, את חלומותיך, משכורתך, בריאותך, חינוך ילדיך, את החיוך שלך. ההבדל בין שני הגנבים הוא זה: הגנב הפשוט בוחר בך ובגנב הפוליטי אתה בוחר". יודגש: כל קשר בין האמירה הזאת לכוכבי המציאות הנוכחית הוא מקרי בהחלט, ובאחריות הדמיון הפרוע של מי שרוצה.

3 רמטכ"לים וכתב במחנה (הם מדושני עונג ב"באטלדרס" שחור, הוא לחוץ בז'קט עור חום) יצאו לטיול. יום שני. אמרו "מפגש עם חקלאים, ראשי מועצות ויישובים ומנהיגים מהחברה הבדואית" והוסיפו כי בשעה 15:00 "יתנו ראשי המפלגה הצהרה ביטחונית שתהיה פתוחה לסיקור תקשורתי במצפה רונן בתצפית על קוניטרה". נזכרו השלושה בימים הטובים ההם ההם, מזמן, הרימו כמה טלפונים, סידרו כמה סידורים אצל החבר'ה בצבא ובצנזורה והוציאו אזהרה ביטחונית רמת-דרג: "אין להוציא חומרים על האירוע במצפה רונן עד לקבלת אישור מגורמי הביטחון, שצפוי להתקבל כחצי שעה אחרי עזיבת התצפית".

שאלות: 1. למה צריך איפול על הופעת 3 אזרחים בגיל העמידה? 2. מדוע מחויב אישור גורמי ביטחון לפרסם את המלל הפוליטי שלהם? 3. אצל מי הם סידרו שהאישור יתקבל "כחצי שעה" אחרי שיעזבו? 4. אם הם וחבריהם משחקים כאילו הסורים רודפים-אורבים לשלישייה, ואם יצוטטו בזמן אמיתי הם עלולים לפגוע בהם, אז נתהה: מה, אין להם שם משקפות, כאלה פשוטות, שמאפשרות לצפות בבאר הטסטוסטרון כחול לבן בזמן אמיתי?

שופטים ממש מיותרים (חבל על הכסף, חבל על הזמן). שחרורו (ביום ד') של יונה מצגר כמשל. זה שהיה "הרב הראשי לישראל" נעצר ונחקר על-ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה על קבלת שוחד חוזרת, מרמה, עבירות מס. הגיע התיק לפרקליטות מחוז ירושלים, מצגר הודה בשלל העבירות, והפרקליט חתם על הסדר טיעון: 3.5 שנות מאסר בפועל. בלבד. הגיעו לשופט המחוזי משה יועד הכהן. זה - בצעד נדיר, אמיץ ובהחלט לא מקובל על הפרקליטות - סירב לאשר את ההסדר המקל מאוד על רב ראשי גנב ושוחר אתנן, אבל לא העז ללכת רחוק מדי וגזר 4.5 שנות מאסר. מצגר ערער על כך לעליון, ועונש המאסר שהוטל עליו הופחת ל-3.5 שנים. 

הלך מצגר לבית הסוהר, ישב באגף המושחתים הטובים, הלבנים והמכובדים (אלה שברגע שהם משתחררים הם הופכים פרשנים ומרצים), וכשנמאס לו, כשבא לו לנסוע להיות רב קהילתי באיזשהו מקום בעולם, ביקש שחרור מוקדם. הנשיא ראובן ריבלין סירב, אבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וצוותו (בהתייעצות עם הפרקליטות?) קבע: אנחנו בהחלט לא מתנגדים לחתוך את העונש של לוקח השוחד הסדרתי.

התכנסה ועדת השחרורים וקבעה כי דבר היועץ המשפטי כדבר אלוהים חיים. הרב משוחרר. השבוע, אחרי 22 חודשים בכלא, מצגר יצא לחופשי מחייך ומאושר. אז בשביל מה צריך בית משפט, שופט, קטגור, סנגור, עדים, עוזרים, פרוטוקול, פסק דין, משכורות ופנסיות מופלגות?