הדמיה: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
המטרה של חברה שמבצעת Buy Back - "רכישה עצמית" של מניותיה, היא למעשה העברת כסף למשקיעים בה במסלול עוקף מס דיבידנד - מס שעשוי להגיע לכ-40% מהרווח, במיוחד למי שהחזיק את המניה מעל שנה. לזה אפשר להוסיף כי מהלך של רכישה עצמית מהווה הבעת אמון של החברה בעצמה בדרך של תמיכה במניותיה, כלומר החברה מאותתת לציבור המשקיעים כי להערכתה מחיר המניה זול ואטרקטיבי, מתוך כוונה שמשקיעים נוספים יצטרפו גם הם לגידול הכפוי בביקוש למניה ויעלו את מחירה.
משקיעים רבים נוטים להתייחס לגל הרכישות העצמיות כאל אחד הטריגרים המרכזיים לעליות בשווקים בשנה האחרונה. אם תרצו, מעין "הקלה כמותית" למניות בחסות הסקטור העסקי. כמובן שלא מדובר בהדפסת כסף כמו שעושים הבנקים המרכזיים שרוצים לתמרץ את השווקים, אלא למהלך שמעלה את שווי החברה בזכות הזרמת ביקושים שיכולים להיות משמעותיים, ולייצר ערך רב לבעלי המניות.
הקיצוץ במס החברות שביצע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בדצמבר 2017, מרמה של 35% ל-21%, הרמה נמוכה ביותר מאז 1939, הוביל ליצירת הר של מזומנים בקרב החברות. בנוסף, רפורמה זו אפשרה לחברות האמריקאיות להחזיר לארה"ב באופן חד-פעמי 2.6 טריליון דולר ממקלטי מס ברחבי העולם, בתמורה למס מופחת של 15%. את עודפי המזומנים ניצלו הפירמות בעיקר לחלוקת בונוסים שמנים, חלוקת דיבידנדים נדיבים, וכמובן לביצוע רכישות עצמיות. על פי ההערכות, רכישות עצמיות של מניות שברו שיאים בשנת 2018 והסתכמו בכטריליון דולר.
המשקיע האגדי וורן באפט סבור כי רכישות עצמיות, כאשר הן נעשות במחירים הנכונים ומהסיבות הנכונות, יכולות להיות השימוש היעיל ביותר להון העודף של תאגיד. עם זאת, הוא מצהיר כי אם החברה אינה במצב טוב, זו תהיה החלטה טיפשית והכסף פשוט יירד לטמיון. אם כך, ניתן לסווג את הרכישות החוזרות כתוסף דלק שמאיץ מגמות חיוביות בחברות, אבל לא באמת יכול לשנות את המגמה שלהן אם פעילותן העסקית נמצאת בבעיה.
אחת הדוגמאות הקלאסיות לטעות מסוג זה הייתה הכרזה של חברת GE הדועכת על מהלך של רכישה עצמית בסכום של 21 מיליארד דולר ב-2016, אחרי שבשנת 2015 רכשה ממניותיה בסכום דומה, במחיר של 33 דולר למניה. מאז המניה כבר הספיקה לרדת לשפל של 6.5 דולר, ורק לאחרונה היא מראה סימני התאוששות לאחר שהמנכ"ל החדש גיבש תוכנית התייעלות מקיפה בחברה. זו כוללת בעיקר מכירה והיפרדות מפעילות לא רווחית של הקונצרן, והתמקדות בעסקי ליבה רווחיים יותר. כיום המניה נסחרת סביב 10 דולר, רחוק שנות אור מאותם 33 דולר. לא חבל?
לעומת זאת, דוגמה לעסקה מוצלחת היא של מיקרוסופט, שהכריזה על רכישת מניות בשנת 2013 ומאז מניותיה זינקו ביותר מ-280%, לעומת מדד הייחוס שעלה רק ב-80%. למרות זאת, ועם כל הכבוד ליותר מ-60 מיליארד דולר שהשקיעה החברה ברכישות עצמיות מאז, אי אפשר לקחת ממיקרוסופט את המהפכה העסקית שנלוותה למהלך והחלה בשנת 2013 עם איחוד מחלקות התוכנה והמוצרים, המעבר לאונליין והדגש על עסקי הענן. ללא אלה - ספק האם החברה הייתה מצליחה לשחזר אפילו 50% מעליית הערך שרשמה.
האם שנת 2019 תהיה השנה אחרונה של הרכישות העצמיות?
אם תשאלו האם שנת 2019 תהיה השנה האחרונה של הרכישות העצמיות, הרי שלפחות מרקו רוביו, הסנאטור הרפובליקאי, וצ'ק סצ'ומר וברני סנדרס הדמוקרטיים, ממובילי המאבק בקונגרס נגד תופעת הרכישות החוזרות של מניות - יענו לכם "כן".
להערכתם הרכישות החוזרות הן אחת המחלות הממאירות של הכלכלה האמריקאית, והם מפנים אצבע מאשימה למסלול עוקף הדיבידנד של החברות האמריקאיות, שמאפשר להן להעביר כסף למשקיעיהן, במקום להשקיע אותו בחברה עצמה, להוביל להמשך צמיחתה ולייצר מקומות עבודה חדשים.
בעשור האחרון הופנו יותר מ-6 טריליון דולר לטובת רכישות עצמיות של מניות, והשנה הן אפילו עברו את ההשקעות ההוניות של החברות. אם לומר את האמת, קשה להתעלם מהטענות של אותם דמוקרטים, לעיוות בהקצאת הנכסים. בינתיים הם מבטיחים להעביר חקיקה שתגביל את הרכישות החוזרות המותרות על ידי חברה, או שתוריד את הכדאיות לכך על ידי השוואת מס החברות למס הדיבידנד.
לעומת המחוקקים, ישנם הטוענים כי טענות אלו מופרכות ולא מציאותיות, שהרי התהליך הוא טבעי לחלוטין. חברות ערך ותיקות, שנחשבות לפרות מזומנים שאין להן יכולת להמשיך ולהגדיל את העסקים שלהם בצורה משמעותית, מוציאות כספים שנוצרים בהן בתהליכים מיושנים ומעבירות אותם לבעלי המניות שמשקיעים אותם בחברות חדשניות וצעירות יותר. טענה זו אולי נשמעת טוב באקדמיה או בתיאוריות שונות, אבל היא ממש לא מסבירה את הרכישות האגרסיביות שבוצעו על ידי חברות מובילות כמו אפל, גוגל, מיקרוסופט, IBM ועוד.
כדי להפנים עד כמה התופעה רחבה, רצוי להעיף מבט על פייסבוק, שגם היא מבצעת רכישות עצמיות של מניותיה. אחרי רכישות של 17 מיליארד דולר ב-2017, היא תוסיף עוד 9 מיליארד לתקציב הרכישה העצמית שלה בשנה הקרובה. סכום זה אמנם זניח ביחס לשווי החברה שעומד על כ-463 מיליארד דולר, וספק אם תהיה לכך השפעה על מחיר המניה, כאשר החברה מצויה במערבולת עסקית ורגולטורית שעשויה לפגוע בהכנסותיה העתידיות. אבל מה שמפתיע הוא שפייסבוק היא אולי החברה שהכי הוכיחה את עצמה בעמק הסיליקון כחברה שיודעת לעשות השקעות נכונות, למצוא את ה-Product market fit הבא ולעשות שימוש ראוי במזומנים שלה. אז למה לעזאזל חברה כזו צריכה לבצע רכישות עצמיות? התשובה היא ניהול הרווח למניה, שהאמריקאים פשוט התמכרו אליו.
בשורה התחתונה - חפשו חברות עם רכישות עצמיות מפלצתיות וסיפור כלכלי טוב או לפחות יציב: לדוגמה, חברת בואינג שהודיעה על רכישות עצמיות בסך 18 מיליארד דולר ודיבידנד של 20%. בסך הכול החברה אמורה ליהנות מחידוש הסכם הסחר עם סין ומההתפתחויות הטכנולוגיות והחדשנות בתחום התעופה והתעבורה האווירית.
גם אפל נחשבת לאחת המניות הבולטות בביצוע רכישות עצמיות. ב-5 השנים האחרונות החברה רכשה מניות של עצמה ביותר מ-200 מיליארד דולר ועדיין נותרו לה כ-70 מיליארד דולר שהיא צריכה להשלים מתוכניות שעליהן הכריזה, מה שיכול להקטין את כמות מניות החברה שנמצאות בשוק בעוד 8%-9%. אפל עוד עשויה להגביר את היקף הרכישות החוזרות בעקבות תפיחת קופת המזומנים העצומה שלה, שגדלה ביותר מ-70 מיליארד דולר בשנה.
מלבד זאת החברה נמצאת במומנטום חיובי בחודשים האחרונים ועדיין נסחרת במכפיל רווח זול יחסית לחברת צמיחה. על פי הערכות, מכירות האייפון ישתפרו והתאמת מחירים תיעשה לשביעות רצונם של הצרכנים. המוצרים החדשים כמו האוזניות והשעון של אפל ימשיכו להגדיל נפח ושימושים, והכנסות משירותים צפויות להכפיל את עצמן ב-5 השנים הקרובות, וכל זאת בזמן שאפל יוצאת למלחמה על נתח שוק המחשבים העלוב שלה.
דוגמה מעניינת נוספת היא של יצרנית השבבים ורכיבי הזיכרון MICRO, שהודיעה השנה כי תגדיל את הרכישות החוזרות שלה בעוד מיליארד דולר, כך שיחד עם 7 המיליארד שנותרו לה מההכרזה הקודמת אנחנו מדברים על אפשרות לצמצם את מספר המניות שלה בשוק ביותר מ-20%, שיעור שנחשב לאגרסיבי במיוחד. המשקיעים ניצלו כמובן את מחיר השפל שנרשם במניה בתחילת השנה, ואת המנוף שעשוי להיווצר מהרכישות החוזרות, ומניית MICRO זינקה ביותר מ-30%.
הכותב הוא האסטרטג הראשי של בית ההשקעות אלומות. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.