בית חולים ברזילי. צריך לחשוב אחרת על מערכת הבריאות / צילום: איל יצהר
ההזנחה של מערכת הבריאות לא התחילה עם הממשלה האחרונה והיא כנראה לא תסתיים עם הממשלה הבאה למרות הבטחות הבחירות. גם אם נאמין למפלגות, שבכוונתן להוסיף לבסיס התקציב של הבריאות כמה מיליארדי שקלים - זה עדיין לא יכסה על הפער שנוצר, מכיוון שהקריסה של מערכת הבריאות היא תוצר של הזנחה רבת שנים של ממשלות ישראל.
גם אם יקרה הנסף והממשלה הבאה תחליט באורח פלא להעלות את ההוצאה על הבריאות מ-7.3% מהתמ"ג ל-9% מהתמ"ג, שמשמעותו הוא תוספת לבסיס התקציב של כ-8 מיליארד שקל, תוך שינוי סדרי עדיפות דראסטי, שעליו בהחלט אנחנו ממליצים - עדיין המערכת נמצאת בתת תקצוב כבר שנים רבות, אשר יצר חוסר של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות האשפוז.
מהיכן יגיעו הכספים כדי לכסות על כל הפערים בתשתיות האשפוז שנוצרו במהלך שנות ההזנחה, הזנחה שיצרה צפיפות שגורמת למותם של המאושפזים בשל זיהומים שבהם הם נדבקים בבתי החולים? אנחנו כמובן היינו רוצים להאמין שניתן וצריך לשנות את סדר העדיפות הלאומי בצורה כה קיצונית, אך אנו יודעים היטב ששינוי סדר עדיפות כזה - פשוט לא יתרחש.
אז כיצד ניתן לשבור את תקרת הזכוכית שהיא למעשה תוצר של הרשלנות הפושעת לאורך עשורים של ממשלות ישראל?
לאור ההבנה שמגבלת התקציב תמיד תהיה קיימת, יש לחשוב מחוץ לקופסה וליישם את מודל Public Private Partnership - PPP - לבניית בתי חולים, כפי שגם הומלץ ע"י ארגון הבריאות העולמי וכפי שיושם בעולמות אחרים, כמו התפלה ותשתיות תחבורה. היתרון המרכזי ביישום מודל זה הוא היכולת לפרוץ את מגבלות התקציב הציבורי הנוקשות, באמצעות כספים של הסקטור הפרטי - לטובת הציבור ולרווחתו.
שותפויות PPP כגישה אוניברסלית רחבה לנושאי בריאות, נוצרו בסוף שנות ה-90. מאז, הפכה שיטה זו לנפוצה ביישום פרויקטים במערכות בריאות בעולם - כולל במדינות המתקדמות דוגמת אוסטרליה, קנדה, איטליה ועוד. מאז 2003, קנדה לבדה, יישמה את השיטה ביותר מ-50 פרויקטים שקשורים להקמת מרכזים רפואיים, בשווי כולל של כ-14 מיליארד דולר.
המונח PPP מתאר אירועים שיתופיים בין המגזר הציבורי והפרטי, המבוססים על מומחיותו של כל שותף, המתאימים ביותר לצורכי ציבור מוגדרים באמצעות הקצאה מתאימה של משאבים, סיכונים ותגמולים.
השיטה מאפשרת להביא השקעות נוספות שנדרשות לתשתיות ציבוריות, ובמקביל היא פועלת כמנגנון לשיפור תכנון התשתית והבחירה בפרויקטים. זהו גם מנגנון להגברת ניהול הפרויקטים, הבטחת תחזוקה נאותה, הימנעות ממחזורי בנייה ואחריו הזנחה מתמשכת ולאחר מכן שחזור עלות גבוהה.
לכן, מימון המגזר הפרטי מספק שתי פונקציות עיקריות ב-PPP. ראשית, הוא משלים את המימון של המגזר הציבורי ומאפשר לפרויקטים להתקדם, שאחרת היו נשללים בגלל אילוצים פיסקליים. שנית, הוא יוצר מנגנון תמריצים המיישר אינטרסים פרטיים וציבוריים. המטרה היא להעביר משימות וסיכונים למגזר הפרטי על מנת להשיג יעילות והפחתת עלויות.
ניתן באמצעות שיטה זו לכסות מגוון רחב של עסקאות בבתי חולים, החל מחוזה שירות לטווח קצר יחסית, חוזה הזיכיון או מיזמים משותפים. אפשרויות אלה משתנות ביחס לבעלות, תפעול, תחזוקה, מימון ועוד.
יש כמובן גם חסרונות לשיטה. הבולט בהם הוא שליטה זמנית של המגזר הפרטי בתשתיות ציבוריות. עם זאת, כל פתרון לכשלים של מערכת הבריאות חייב להתחיל בהתמודדות עם המחסור החמור במשאבים המופנים למימון מערכת זו. הצורך לפעול בצורה שונה ויצירתית הוא קיומי.
הכותבת היא יו"ר עמותת רפואה בטוחה