משחק ליגת האלופות לנשים בין פ.ס.ז’ לצ’לסי / צילום: panoramic
בשבועות האחרונים מתרחשת מיני-מהפכה בעולם הכדורגל. היא מתבטאת בתמונות שלא נראו מעולם - משחקי כדורגל מליגות נשים באירופה שממלאים אצטדיונים בעשרות אלפי צופים. בשבוע שעבר שיחקו בליגה הספרדית לנשים אתלטיקו מדריד וברצלונה לעיני 60,739 צופים ב"וונדה מטרופוליטנו", נתון ששבר את השיא לכדורגל מועדוני נשים, שנקבע במאה שעברה - בדצמבר 1920.
חודש לפני כן הגיעו 48,212 צופים למשחק בין אתלטיק בילבאו לאתלטיקו מדריד. השבוע נרשם שיא הצופים בליגה האיטלקית לנשים, כאשר 39,027 צופים התייצבו באצטדיון "אליאנץ" בטורינו כדי לראות את המובילה יובנטוס מול השנייה בטבלה פיורנטינה. ההערכות האופטימיות לפני המשחק דיברו על מעל 20,000 צופים שיגיעו בזכות העובדה שהכניסה לאצטדיון הייתה בחינם.
קהל זה נחמד. אבל מה שיכול להעיד יותר מכל על שינוי מגמה הוא ההפנמה של גורמים מסחריים שכדורגל נשים שווה השקעה. בשבוע שעבר נרשם האירוע המהותי מכולם - בנק ברקליס חתם על הסכם עם ליגת הנשים באנגליה, במסגרתו יעניק לליגה יותר מ-10 מיליון ליש"ט לשלוש שנים, בתמורה לזכויות השמיות של הליגה. "מדובר בהשקעה הגדולה אי פעם באנגליה של מותג מסחרי בספורט נשים", תיארה התאחדות הכדורגל האנגלית את ההסכם.
לשחק באצטדיונים של הגברים
מהן הסיבות לכך שקהל מתחיל להתעניין? קודם כל המקום שבו מתקיים המשחק. נשים עד היום מוגלות דרך קבע למגרשים קטנים, עם תכולה קטנה, בדרך כלל למגרשי אימונים, בעיקר בגלל שהקבוצות הגדולות לא מעוניינות לייצר עוד עומס על האצטדיון הביתי ועל הדשא. אבל לאט לאט נשים מקבלות את האצטדיונים המרכזיים. "ברגע שאתה אומר ש’יובנטוס משחקת נגד פיורנטינה באצטדיון אליאנץ’, אנשים רוצים לראות את המשחק - לא משנה אם זה משחק של הקבוצות עד גיל 23 של המועדונים, הקבוצות הבכירות של הגברים או נשים", מנתח "הגרדיאן".
הכדורגל הוא המקום המשמעותי ביותר לקיים בו את המהפכה. זהו המשחק הפופולרי ביותר, זה שיש בו פוטנציאלית הכי הרבה כסף, ומספיק קבוצות גדולות ועשירות כדי להחזיק על הדרך קבוצות נשים - גם בשל הרצון להעמיק את המשמעות למושג "מועדון", שמחזיק קבוצת ילדים, נערים, נוער ולא יכול להיחשב למותג שלם ללא קבוצת נשים.
קבוצות כמנצ’סטר יונייטד, ברצלונה, ארסנל, צ’לסי, מנצ’סטר סיטי, אתלטיקו מדריד ויובנטוס, משקיעות היום יותר בקבוצות נשים. לא כסף ענק, אבל יותר. מנצ’סטר יונייטד הודיעה בשנה שעברה כי היא מתכוונת להשקיע 5 מיליון ליש"ט בקבוצת הנשים. מנצ’סטר סיטי, לפי הדוחות שלה, הפסידה על ההשקעה שלה בקבוצת הנשים במהלך 4 עונות (2014-2017) סכום של 1.5 מיליון ליש"ט - פחות או יותר שכר חודשי של סרחיו אגוארו.
אופ"א הקימה עבור קבוצות הנשים באירופה את ליגת האלופות. פיפ"א מקיימת מאז 1991 מונדיאל לנשים, אבל רק בשנים האחרונות בעיקר בגלל לחץ ציבורי כבד גם החלה להגדיל את סכומי הפרסים המחולקים - במונדיאל 2019 שייערך בקיץ בצרפת, כבר יחלקו לנבחרות המשתתפות 30 מיליון דולר (4 מיליון דולר לאלופה). כסף קטן, ודאי בהשוואה ל-400 מיליון דולר שפיפ"א מחלקת במונדיאל הגברים, אבל כפול מהסכום במונדיאל לפני ארבע שנים, ועדיף על הסכום הכמעט אפסי שחולק רק לפני עשור למונדיאל הנשים.
מהפכת הטניסאיות נשארה בטניס
למה זה לא קרה לפני כן? בעיקר כי מעמדן של הנשים הספורטאיות או הנשים בכלל היה בעייתי. לקח להן זמן להיכנס למגרש ולזירת התחרויות בשל איסורים שונים, וגם כשכבר נכנסו הוקצו להן מעט תחרויות. במשחקים האולימפיים של 1984, בעולם מודרני לחלוטין, שיעור הנשים המשתתפות עמד על 23% בלבד (בטוקיו 2020 כבר יתקיים שוויון מוחלט). בטניס חיכו לבילי ג’ין קינג, שתוביל מהלך שנראה חסר סיכוי, כדי שיאפשר לטניסאיות לזכות ב-1973 באליפות ארה"ב בפרסים כספיים דומים לאלו של גברים - אבל המהלך הזה הושלם רק ב-2007, רק אז הצטרף טורניר ווימבלדון לשלושת הגראנד סלאמים והשווה את סכומי הפרסים של הנשים לגברים. וגם ככה לא מדובר בשוויון אמיתי - ביתר הטורנירים בסבב, גברים מרוויחים באופן ברור כמעט תמיד יותר מנשים. וזה נראה גם בטבלאות המרוויחים הגדולים בכלל הענפים - ברשימת 100 הספורטאים המכניסים בעולם של "פורבס" לשנת 2018 אין ולו ספורטאית אחת (לסרינה ווליאמס לא הספיקו 18.1 מיליון דולר כדי להיכנס למאייה הראשונה).
וגם ההיסטוריה לא נתנה לזה לקרות. שיא הקהל בכדורגל מועדונים שנשבר לפני שבועיים באצטדיון של אתלטיקו מדריד שבר את השיא הקודם שנקבע לפני 99 שנים, כאשר קבוצת הנשים מפרסטון שבאנגליה שהורכבה מעובדות מפעל בעיירה התמודדה מול קבוצת הנשים סט הלן. לפי מוזיאון הכדורגל הלאומי באנגליה, 53,000 צופים הגיעו אז למשחק ב"גודיסון פארק" ועוד 14,000 נותרו בחוץ. זו הייתה שעתו היפה של כדורגל הנשים, והיא התרחשה במקביל למלחמת העולם הראשונה. הליגות באנגליה הופסקו בגלל המלחמה, הגברים גויסו, והנשים שבעורף תפסו את מקומם, החלו לשחקן באצטדיונים המיותמים של הגברים, והקהל שהיה צמא לכדורגל הלך לראות מה שיש - כדורגל נשים.
לאחר סיום המלחמה, החליטו בהתאחדות הכדורגל האנגלית "להחזיר את הנשים למקומן הטבעי", לעבודות הבית, לסיוע בשיקום נזקי המלחמה. ב-1921 בוטלו ליגות נשים באנגליה על ידי ההתאחדות האנגלית ונאסרה הפעלתן. רק בשנת 1971, בתום 50 שנה של אמברגו, החליטו באנגליה לבטל את האיסור על ליגות נשים. בשלב הזה, כשכדורגל גברים כבר היה כל כך פופולרי, לאף אחד כבר לא היה צורך בכדורגל נשים. פיפ"א עשתה את התיקון שלה רק ב-1991, כשחנכה את המונדיאל הראשון לנשים - 51 שנה אחרי מונדיאל הגברים הראשון.
בישראל רק 1% מכספי השיווק של הטוטו מוקצים לספורט נשים
ספורט הנשים בישראל סובל מתת-פעילות וכנובע גם מתת-תקצוב, וגם הניסיונות לקדם העדפה מתקנת לא מצליחים לסגור פערים.
נכון לסוף 2018 פעילות בישראל 20,941 ספורטאיות בענפים תחרותיים. כהשוואה, כמות הספורטאים הגברים הפעילים התחרותיים עומדת על 81,221. במלים אחרות, תמונת הספורט התחרותי בישראל נראית כך: 79.5% גברים, 20.5% נשים.
מאז 2007 פועל בישראל ארגון "אתנה" לספורט נשים, שמטרתו העיקרית היא להגדיל את כמות הספורטאיות הפעילות ולצמצם את הפער בין גברים לנשים, באמצעות תוספת תקציבית של עשרות מיליוני שקלים. אלא שגם התוספת הזאת לא הצליחה לשנות את היחס בכמות הפעילים בין המינים.
הפערים בתקציבים הם אדירים בכל הרמות, בגלל שגופים מסחריים לא מעוניינים לתקצב ליגות נשים שנחשבות ללא-פופולריות. אבל גם הגופים הכפופים למדינה לא מקדמים שוויון - בעבר ניסתה קבוצת הנשים של א.ס. רמה"ש בכדורסל לטעון בבג"ץ נגד הפלייה מגדרית, בטענה שערוץ 1 הציבורי מפלה אותה בחשיפה טלוויזיונית ובסכומי הכסף המשולמים בהשוואה לשידורי מכבי ת"א בכדורסל.
גם הטוטו שמעביר עשרות מיליוני שקלים כהסכמי שיווק, מעדיף לעשות זאת רק לספורט גברים. מנתונים שנכונים לעונת המשחקים 2018/19 עולה, כי סך הכספים שמעביר הטוטו עבור הסכמי שיווק לכלל הספורט בישראל עומד על 45.87 מיליון שקל. מתוך זה מועברים לכדורגל גברים 29 מיליון שקל ו-14 מיליון שקל לליגת העל לגברים בכדורסל. כמה מופנה לספורט נשים? 500 אלף שקל בלבד - או 1.1% מהסכום הכולל.