שרון שפורר / צילום: שלומי יוסף
שרון שפורר, תחקירים על אפי נוה בגינם תבע אותה דיבה בסך מיליון שקל
41, עיתונאית "המקום הכי חם בגיהנום", זוכת אות אביר איכות השלטון
איך נולד התחקיר על אפי נוה?
בסוף 2016 תחילת 2017, ראיתי פוסטים של עו"ד ברק כהן, מוביל מחאת 'באים לבנקאים', על שימוש שאפי נוה עשה בתו נכה למרות שאינו נכה; וגם על ניגודי עניינים של חברי ועדת האתיקה שדנה בהשעייתו של כהן בקשר לפעילות 'באים לבנקאים'. היה נראה לי מוזר שלא קראתי על הדברים האלו בשום כלי תקשורת והתחלתי לחפש קצת חומר על הלשכה. לאט-לאט הבנתי שמדובר בגוף מאוד משפיע, ובעיקר שאיש לא נוגע בעומד בראשו ולא כותב עליו מילת ביקורת. התחלתי לחפור וגיליתי בור שחור ללא תחתית".
מתי הבנת שיש לך ביד סיפור גדול באמת?
"אחרי שהעברתי שאלות בסיסיות ובלשכת עורכי הדין סירבו לענות והתחילו לאיים עליי, הבנתי שאני כנראה דורכת על עצבים רגישים במיוחד. פעם שנייה כשגיליתי שאפי נוה ממנה בוררים במאות מיליוני שקלים, בלי שום שקיפות ודיווח, תוך ניגודי עניינים שנראו לי מאוד חמורים. במיוחד נדהמתי לגלות שהוא העביר בוררויות (בעלות ערך כספי) לעורכי דין שתרמו לקמפיין הבחירות שלו".
היו רגעי משבר/רגעים שחשבת שלא תוכלי לפרסם את התחקיר?
"לא. למזלי אני עובדת במקום שבו המו"לית והעורכת שלי עינת פישביין לא נרתעת מאיומים בתביעות השתקה, וגם לא מרפה את ידיי בטענות שאני אובססיבית ומספיק עם אפי נוה. פרסמתי עשרות כתבות על נוה בשנתיים האחרונות, ואין לי שום כוונה לשחרר עד שיחשפו מלוא העוולות שנעשו בלשכה".
האם היו לחצים על המערכת? אם כן, איך התמודדת איתם?
"בתוך זמן קצר מהרגע שביקשתי תגובה התחילו עורכי הדין של נוה לשגר לנו איומים מאוד אגרסיביים בתביעת השתקה, ואנחנו יודעים שהם גם תבעו בעבר. החלטנו בכל זאת לפרסם ולא להפסיק, כשהשיקול היחיד היה האינטרס הציבורי, אפילו שזה נשמע קלישאתי. הלחץ העיקרי שלי היה שזה ישפיע עליי בפרסום כתבות אחרות. באותה העת פרסמתי גם כתבות על מוזיאון ישראל ועל המנהל המיתולוגי שלו ג'יימס סניידר. בכל פעם שפניתי לתגובה קיבלתי איום מאגודת הידידים של המוזיאון בארה"ב שהם יתבעו אותי דיבה באמריקה! אני זוכרת שחשבתי לעצמי 'בכמה חזיתות אני עוד יכולה להילחם?! מה אני צריכה את זה?'.
"זה היה רגע מלחיץ ומייאש שבו חשבתי שאין לי סיכוי לפרסם תחקירים יותר כי לא אוכל להתמודד עם תביעות השתקה בכל פעם מחדש. אבל בסוף זה היה חזק ממני ופרסמתי גם את הכתבות על המוזיאון וגם על הלשכה. גם כאן מי שלקחה סיכון עצום מלבדי הייתה המו"לית שלי, וכשאני אומרת מו"לית אני לא מדברת על שלדון אדלסון, או על נוני מוזס, או על שאול אלוביץ'".
הופתעת מהאימפקט של התחקיר לאחר הפרסום?
"לצערי, לא היה הרבה אימפקט לתחקיר הראשון מיד אחרי שפרסמתי אותו. למעשה, לרבים מהתחקירים שלי, ואני חושבת שגם של קולגות שלי בתקשורת הכתובה, אין אימפקט ברמה המיידית. אני רגילה לכך ולכן לא הופתעתי, אם כי זה עדיין מאכזב. במקרה של נוה הדברים היו קצת שונים כי מי שהביאה להתפוצצות הגדולה זו הדס שטייף שחשפה את פרשת 'מין תמורת מינויים'.
"בנוסף, אני כמובן חייבת תודה ענקית לאפי נוה ששיגעון הגדלות שלו, או תחושת האני ואפסי עוד או מה שזה לא יהיה, הביאו אותו לעשות דברים כה חמורים - שהוא רק חיזק את האימפקט של התחקירים שלי. גם לחברות ולדיל שלו עם איילת שקד הייתה השפעה כי היא הגבירה את העניין בתחקירים שלי, וכך גם לחברות שלו עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט שנמנע מלדון בענייניו - שחשפתי ב'המקום הכי חם בגיהנום'.
איפה את מרגיש שפספסת/טעית/יכולת בדיעבד לעשות אחרת?
"יש כתבות שאני מרגישה שעשיתי בהן טעויות ויכולתי להתנהל אחרת. בתחקירים אודות נוה והלשכה אני חושבת שהתנהלתי למופת, ואני רק מצירה על כך שלא הספקתי לפרסם את כל מה שהיה לי".
קיבלת איומים או שהופנתה כלפיך אלימות פיזית?
"לא קיבלתי שום איום פיזי מהלשכה או מנוה, אבל כן קיבלתי איומים מאוד אגרסיביים בתביעות דיבה בסכום של מיליון שקל".
את מתייאשת לפעמים?
"כן. בשנים האחרונות הייאוש פוקד אותי בעיקר במפגשים שלי עם המערכת המשפטית. בכל פעם שהאמון שלי במערכת הזאת מתערער, ובפרשת נוה וכל הקשרים שלו עם השופטים זה קרה הרבה, אני מרגישה מיואשת וחושבת שאולי אין סיכוי לשנות שום דבר. עד לפני כמה שנים כשנתקלתי לראשונה במערכת האמנתי שבית המשפט הוא קודש-הקודשים".
הפרשה הכי משחיתה בישראל אי־פעם?
"יש דילמה בכלל? ברור שפרשיות נתניהו על כל האלפיות שלהן. הייתי אומרת שהן כמעט מוציאות את החשק לתחקר כי אתה חושב לעצמך איזו חשיפה עוד יכולה לזעזע ככה. עם זאת, אני חושבת שהמקום השני שייך לנוה ולהשפעתו על המערכת המשפטית. בכל שנות עבודתי לא נתקלתי באדם כמו נוה, שכמו שאני מתרשמת מהחומר שפרסמתי וזה שבידיי, שכמעט כל דבר שהוא נגע בו היה מונע מאינטרס".
התגובה הכי מפתיעה שקיבלת ברחוב?
"הרבה אנשים ניגשים אליי לומר לי 'כל הכבוד ותמשיכי ככה' כשאני מסתובבת ברחוב. הכוונה היא לרחובות תל-אביב כי בשום מקום אחר לא מזהים אותי".
ולסיכום, מילה טובה למתחרים.
"'גלובס'", מאז ש'נפטרתם' מאליעזר פישמן הרבה יותר כיף איתכם!".