כלי הרכב מתכנסים בשנים האחרונות למכנה משותף גלובאלי, בטוח וידידותי של עיצוב, ממדים ותכלית. לפיכך, כשאנו נתקלים בכלי חריג ושובר מוסכמות כמו סוזוקי ג'ימני, חובה עלינו להתעכב לרגע על הרקע הגיאוגרפי והתרבותי בו צמח.
יפן, למרות תדמיתה התעשייתית האורבנית, כוללת לא מעט שטחים חקלאיים וכשני שלישים משטחה מיוערים. תוסיפו לכך מזג אוויר בלתי סלחני בחורף, פוטנציאל מתמיד לאסונות טבע - מטייפונים ועד רעידות אדמה וצונאמי - וצפיפות תנועה בלתי נסבלת בערים, ותקבלו ביקוש גנרי ל"רכב הישרדות רב תכליתי". כלי שהוא זעיר מספיק כדי לתמרן בג'ונגל העירוני וקשוח, אבל עביר ואמין מספיק כדי לצלוח שלג עמוק, שטחי פרא ואסונות טבע. כל האמור לעיל נכון גם להודו, שהיא שוק הייצוא מספר 1 של סוזוקי בעולם.
הג'ימני גם משקף, בצורה די מוקצנת, את החיבה המסורתית שרוחשים היפנים לצורות גיאומטריות מינימליסטיות, שמנצלות למקסימום את חלל הפנים ובמיוחד קוביות. לרכב יש דפנות זקופות; יחידת גריל-פנסים כמעט אנכית שבמרכזה פנסים עגולים בנוסח ג'יפ רנגלר של פעם; פגושים וחיפויים גלגלים זוויתיים וקשוחים; שמשות צד רבועות וזקופות; וגג ומכסה מנוע שמותקנים בזווית אופקית מספיק כדי לתפקד בתור שולחן פיקניק - גם תוך כדי נסיעה.
כל זה דחוס בתוך מרכב קצר ב-9 סנטימטרים מפיאט 500, אבל גבוה יותר ממאזדה CX5. התוצאה הסופית היא מראה ספק תעשייתי, ספק צבאי, ספק וינטג', שמקטב את דעות הצופים וחוצה קבוצת גיל ומגדר. יש כאלה שנשבים לחלוטין בקסם הנאיבי של הרכב הזה שנראה כמו גרסה מוגדלת של צעצוע ילדים. אחרים פשוט לא מצליחים להבין את הרעיון. אבל גם אלה וגם אלה עוצרים, מסתכלים ולעיתים קרובות מחייכים. לא עניין של מה בכך ברחוב הישראלי.
גם תא הנוסעים לא מנסה להחניף לשום מכנה משותף. סף הכניסה דורש דילוג קל, ומציב את הנהג והנוסעים בעמדת תצפית גבוהה מעל הכביש, שמאפשרת ליצור קשר עין עם נהגים מופתעים של כלי רכב גדולים ויקרים בהרבה. העיצוב הקוביסטי (סגנון אמנותי שהופיע בצרפת בתחילת המאה העשרים) ממקסם את תחושת מרווח הפנים, כאשר הגג הגבוה והדפנות הזקופות מספקים מרחב מכובד לראש ולכתפיים, אפילו ליושבים בצמד המושבים מאחור. את האשליה מעצים מערך פיקוד קומפקטי, שכמעט לא גוזל מרחב ברכיים, ומשטחי זכוכית ענקיים.
מרחב הרגליים נסבל ליושבים מאחור, אבל מובן שיש פשרות. ריפוד המושבים האחורי די מזערי, ואילו תא מטען סמלי בנפח של 85 ליטר מאלץ את הנהג לבחור בין הסעת נוסעים מאחור לבין שינוע מטען. קיפול המושב האחורי מפנה נפח הגיוני יותר למטען, אם כי הדלת האחורית הגדולה, שנפתחת הצידה ולא למעלה, מגבילה את שימושיות ההטענה והפריקה בתנאים עירוניים צפופים.
מתאים גם לג'ונגל וגם לעיר
התא מרגיש הרבה יותר איכותי ומאובזר מאשר בדורות הקודמים, ובדגם האוטומטי יש אפילו מערך מערכות סיוע לנהיגה, מערכת מולטימדיה עם מסך גדול ובאופן מפתיע גם חימום למושבים הקדמיים. חומרי הדיפון הפלסטיים נראים עמידים מספיק לקרצוף עם צמר ברזל, ויש בתא מספיק ידיות אחיזה בולטות לנוסעים.
הידיות הללו חיוניות, כי מתחת לעיצוב הנאיבי נמצאת עז הרים קשוחה. המפרט לא יבייש כלים גדולים ומקצועיים. הוא כולל שלדת סולם; שני סרנים קשיחים וחסונים; מתלים ארוכי מהלך; מערכת תמסורת מקצועית, שכוללת אופציה להנעה אחורית (ברירת מחדל), כפולה או הילוך כוח לזחילה טכנית; זוויות גישה/נטישה מרשימות ומרווח גחון של 21 סנטימטרים.
אפילו במצב התקני, היישר מפס הייצור וללא ערכת מיגון ושאר שיפורים שחביבים על עדת מעריצי הג'ימני, הכלי צלח כל מה שזרקנו לפניו, מתחתיו ומעליו - החל מבוץ דביק ועד שבילי עיזים מסולעים, משעולים צרים ומיוערים ועליות וירידות בשיפועים מפחידים.
הפינות החדות של המרכב ונקודת התצפית הגבוהה מספקים שליטה ברמת דיוק כירורגית בנעשה מסביב לרכב, ולמרות העובדה שהספק המנוע צנוע והמומנט אפילו צנוע עוד יותר, די בהם כדי להעניק ל-1.1 הטון היפניים תנופה מספיקה בעליות טכניות. ייתכן שהכוח לא יהיה מספיק לצליחת דיונות עמוקות, אבל איפה נותרו עוד דיונות.
סוזוקי הקצתה לא מעט משאבי הנדסה כדי לנטרל את הקופצנות הידועה לשמצה של מתלי הג'ימני לדורותיו. ספיגת הזעזועים שלו היא עדיין לא ברמה של רכבי "קרוסאובר" מודרניים או של הרנגלר החדש, אבל הנוחות על שבילי עפר ומהמורות נסבלת.
הכלי גם נוח בהחלט ברחובות העיר, כל עוד לא פוגשים ברמפות הרעדה עירוניות ישראליות ששולחות את הנוסעים ואת מטענם בכיוון התקרה. זהו גם כלי הישרדות מרשים לג'ונגל האורבאני, עם קוטר סיבוב קטן דיו לביצוע פניות פרסה ברחוב צר, ממדים שמאפשרים להשתחל לכל חריץ חניה פנוי ויכולת לטפס בקלילות על מדרכות ואיי תנועה, ששום נהג קרוסאובר שפוי לא יעז להתקרב אליהם.
תבחרו: מהירות או תחושת ביטחון
התיבה האוטומטית מסתפקת בארבע מהירויות בלבד (עוד יש דברים כאלה מסתבר), אבל היא חלקה למדי, ולמרות נתון תאוצה מעורר פיהוק של 15.5 שניות מאפס ל-100, תגובת הדוושה במהירויות עירוניות זריזה למדי. מי שיתעלם מהמחאות הקולניות של המנוע בסל"ד גבוה, יהיה מסוגל לשמור על מומנטום נסבל גם בעליות תלולות.
מנגד, שילוב של בסיס גלגלים מזערי, מתלים ארוכי מהלך, צמיגים דקיקים ומרכז כובד גבוה, מכתיב התנהגות כביש מאתגרת. ההיגוי קליל מאוד, ובפניות הדוקות הכלי מפגין נטיות אימתניות "כמו פעם". מקדם גרר אווירודינמי של לבנת בניין מתורגם לרגישות רבה לרוחות צד על הכביש המהיר, ובסוף השבוע הסוער בו נערך המבחן הרגשנו חוסר ביטחון גם ב-110 קמ"ש ונאלצנו לתקן את ההיגוי ללא הרף. שילוב להנעה כפולה-קבועה שיפר את תחושת הביטחון, אך הגביל עוד יותר את המהירות.
קצת קשה לשפוט את את הג'ימני על פי הקריטריונים המקובלים בתעשיית הרכב של ימינו. יש לו חסרונות דינמיים שכבר נעלמו מהתעשייה המודרנית, אבל הוא רכב ייחודי ובעל אישיות שמציע יתרונות לא מבוטלים לקהל עירוני אופנתי. הוא ישרת בנאמנות גם חקלאים וחובבי טיולי שטח רציניים. חבל רק שהמחיר, 135 אלף שקל לדגם האוטומטי, יותיר מאחור הרבה ממעריציו המושבעים שימשיכו לרכוש ולשפר את הדורות הקודמים.
מתחרים
דאצ'יה דאסטר 4X4
120 אלף שקל עולה גרסת ההנעה הכפולה של דאצ'יה דאסטר, שמגיעה עם מנוע טורבו דיזל ותיבה ידנית בלבד. זהו רכב משפחתי גדול ומרווח, עם תא מטען בנפח מכובד, מערכת הנעה כפולה חסונה ומרווח גחון סביר. יכולות השטח של הרכב מכובדות, אם כי לא לגמרי מקצועיות, והמנוע מספק 109 כ"ס והרבה מומנט
סובארו XV
139 אלף שקל לפני מבצעים והנחות עולה גרסת הבסיס של סובארו XV 1.6 ליטר. הרכב מציע מרכב מרווח ונוח וכושר העמסה גדול לצד מרווח גחון של 22 ס"מ והנעה כפולה-קבועה מוכחת מבית סובארו. יכולות השטח לא מבוטלות, למרות העדר הילוך כוח, ובמחיר הזה מקבלים מנוע 1.6 בנזין עם 114 כ"ס ותיבה רציפה
פורד "אקוספורט"
הקרוס-אובר העירוני של פורד, שעשוי להגיע אלינו בהמשך השנה, מיוצר בהודו, נמתח לאורך של 4.1 מ' בלבד וניצב על בסיס גלגלים באורך 2.52 מ'. יש לו תא נוסעים מודרני לארבעה, שלל מערכות בטיחות ומנוע 3 צילינדרים טורבו-בנזין בנפח 1 ליטר, שמייצר 125 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית. קיים גם דגם עם הנעה כפולה