משה כחלון / צילום: שלומי יוסף
1. חגיגת העצמאות נגמרה. בממשלה הקודמת-נוכחית היו למשה כחלון 10 מנדטים ולבנימין נתניהו 30. זה נתן לשר האוצר כוח ללחוץ חזק על עורק הצוואר של ראש הממשלה. ואכן נתניהו נכנע לכל רעיון, דרישה ומהלך שבניגוד מוחלט לאידאולוגיה הכלכלית שלו ולא עצר כל השתוללות כספית, מחשש שברגע אחד יפיל לו כחלון את ממשלתו. זה נגמר. עם 36 מנדטים לנתניהו ו-4 לכחלון - קוצצו הכנפיים, נגמר הכוח, אפילו זכות ציוץ לא תהיה לו.
2. גירעון. כחלון התהדר בנדיבות כספית מופלגת, חילק כספים ויצר במו חיוכו גירעון שהממשלה חייבת להתחיל לכסות. 10 מיליארד? 13? אולי 15 מיליארד? ספק אם כחלון מסוגל לבטל פטורי מס, לייעל את שירות המדינה או להעלות מסים. הכי נוח לו, כהרגלו: קיצוצי רוחב. אלא שחיתוך כספים מכל משרדי הממשלה בלא ניקיון יסודי של שכבות השומן הכבדות, לא מתקן תקציב לאורך זמן. זה רק קוסמטיקה.
3. בממשלה הבאה יגדל עוד יותר כוחם של עסקני המפלגות החרדיות. די בטוח שכחלון לא מסוגל לומר "לא" ליעקב ליצמן, אריה דרעי ומשה גפני.
4. עם אביגדור ליברמן במשרד הביטחון - אין ספק שיופעל לחץ פיזי לא מתון להעלות עוד הרבה יותר את תקציב הביטחון. כחלון לא היה ולא יהיה מסוגל, או רוצה, לעצור את זה.
5. מחיר למשתכן. אין ספק שהתכנית עבדה. מחירי הדירות התייצבו והתחילו לרדת. אבל: זה כבר עלה יותר מ-7 מיליארד שקל ופוגע בהכנסות המדינה. הכי בעייתי: ביישובי פריפריה מתחזקת תחושת הפגיעה שכן ההנחה-ההטבה שמקבלים זוגות צעירים בפרויקטים במרכז הארץ גבוהה משמעותית, לפעמים פי שלוש, מזו שמקבלים זוגות שמחוץ לאזורי הביקוש הבוערים.
6. ירידה בהתחלות הבניה. למרות "ארגז הכלים" המלא והכבד ביותר שכחלון שולט עליו, ויועד להקנות לו יכולת בלתי מוגבלת מול הביורוקרטיה הממשלתית והמוניציפלית, הוא לא הצליח להוביל פריצת דרך ולא הגדיל את התחלות הבנייה. זה מאיים להעלות את מחירי הדירות.
7. המינויים הבכירים שמינה לאוצר - בעיקר נוחים לו. אבל, קשה לראות את המנכ"ל שי באב"ד (עושה דברו), החשב הכללי רוני חזקיהו (שלא מנע גלישה לגירעון) שאול מרידור הממונה על התקציבים (התקומם, אבל לא הצליח לעצור את זרימת הכסף) וינקי קווינט מרשות החברות (הרכבת שלא נוסעת, הסכסוכים בנמל אשדוד, הרפורמה המעוותת בחברת החשמל ועוד..) - הופכים צד ומובילים את השינוי ההכרחי ליציאה מהבור העמוק והמעמיק בתקציב.
8. בחירת החברים והיועצים שלו התבררה כלא-משהו. אבי ניסנקורן מההסתדרות "האורים והתומים" הכלכלי-חברתי של כחלון, קיבל מה שרצה אבל התברר כמשענת קנה רצוץ וברגע אחד העיף את השר ורץ לכחול לבן.
9. להסתדרות נכנס יו"ר חדש, ארנון בר-דוד. כמנהגם של קודמיו הוא זקוק להפגנת עוצמה רועשת ויקרה. ספק אם ניתן יהיה לפתור איתו את משבר הרכבת באופן שיאפשר תחבורה מסילתית לציבור ולא רק רק ינפח את ההוצאות וההטבות. בהמשך, הסכם השכר הנדיב שחתם כחלון בזמנו עם ניסנקורן נתן לעובדים תוספת של 7.9% ועוד מענקים. הפעימה האחרונה בדצמבר 2019. ספק אם כחלון מסוגל להוביל, מול בר-דוד, את הסכם השכר הבא כך שיבטיח גם את זכויות הקופה הציבורית.
10. בסוף הקיץ, לאחר עשור, יסתיים הסכם השכר הכבד, הקשוח והמאיים ביותר: ההסכם עם הרופאים. את סימני ההכנה כבר רואים זה כמה חודשים. זה יהיה קשה מאוד. בשנים קודמת הם נטשו בתי חולים, הכריזו על שביתות רעב. הרופאים יטענו שדאגתם לשיפור בריאות הציבור, אבל ידרשו בעיקר תוספות מופלגות לשכרם. כחלון לא מסוגל לעמוד מולם.
11. מיד אחרי הרופאים יבואו כל הצמודים והצמודות... האקדמיה, ההוראה, הפקידות, הצבא, חברות ממשלתיות, רשויות סטטוטוריות ועוד ועוד... כחלון לא יהיה מסוגל לעמוד מולם.
12. חבל עליך משה כחלון. חבל גם עלינו. קח את משרד הכלכלה, את משרד השיכון, אולי התקשורת - תן למישהו אחר לעשות את העבודה השחורה והקשה הנדרשת. זה לא מתאים לך. אפילו יישאר לך הסיכוי לספר כמה אתה "חברתי" "רחום" טוב ומיטיב, בניגוד לשר האוצר שיתמנה.