"אנשים לא מבינים שדופקים אותם": יו"ר התנועה לטוהר המידות בטוחה ששחיתות אינה עניין פוליטי

המפגש

לזה לא ציפיתי. עו"ד אביה אלף, מי שעומדת בראש התנועה לטוהר המידות, שעתרה לאחרונה בעיקר נגד ראשי הימין, גרה בהתנחלות. טוב, זו לא בדיוק התנחלות במובן "הקלאסי" של המילה. ביתם של אביה ואייל אלף ממוקם בכפר האורנים, יישוב שנחשב להתנחלות בעלת אופי חילוני, וגם הדעות הפוליטיות של תושביו לא תמיד בצד הדתי או הימני של המפה.

"חילונים, דתיים, ימין ושמאל חיים פה ביחד. הקו הירוק עובר ממש כאן", אומרת לי בעלת הבית, וממשיכה בתדריך: "ומכאן רואים את תל-אביב, רמאללה וירושלים". אבל אני לא ממש עוקבת אחרי ההסבר. אני נפעמת מהנוף הפנורמי שנשקף מחצר הבית, טובעת בירוק-העז-של-אחרי-החורף, העוטף את הרי יהודה ושומרון. אותו נוף הררי, טבעי, פרטי, מלווה אותנו גם אל תוך הבית, כשהוא נשקף מכל עבר, מחלונות ענק במטבח ומהחלונות שהחליפו כמעט לחלוטין את קיר הסלון.

הראשונים לקבל את פניי בבית הם הכלב בונו והחתול צחי. בונו נובח לעברי ומגלה סקרנות בנוגע לזרה שפלשה לממלכה שלו; וצחי, חתול לבן יפהפה, נעמד בהפגנתיות על השיש במטבח, מותח גב וצוואר, ועוקב אחרי צעדיי. בהמשך, הוא מקבל את נוכחותי, ומתמקם בלי היסוס על ברכיי. לא שואל אם אני טיפוס של חתולים או של כלבים.
מהר מאוד מתברר שמשלחת קבלת הפנים היא מדגם מייצג של החברים על ארבע המתגוררים בבית. "בבית חיים שני כלבים (אפי ובונו), ארבעה חתולי בית, שמונה חתולי חצר וחבורת חתולי רחוב שמטופלים על-ידינו", אומרת בעלת הבית. בבית גרה גם בתם של אביה ואייל, אביטל, בת ה-17.5, שישנה כרגע בקומה מעל. היא צפויה להתעורר בקרוב ולתת לאמה טיפים איך לענות על חלק מהשאלות שאני מפנה אליה. עד שאביטל תקום, אייל ממלא את התפקיד. הקרבה והאהבה השוררת בין בני המשפחה מוצגת פה בלי פילטרים. 

רגע לפני שהוא הולך לעיסוקיו, אייל ניגש אליי בעיניים נוצצות ומגיש לי דיסק. "זה דיסק שהוצאתי יחד עם בתי. תשמעי. זה מעולה", הוא אומר, ואשתו מאשרת בגאווה. "המוזיקה היא חלק משמעותי מהחיים שלנו", היא אומרת, ורק אז אני מבחינה בפסנתר ובסקסופון ובערימות הדיסקים ממש מולי.

מוזיקה מול משפטים

"איה, בתי האמצעית, היא מוזיקאית. היא התקבלה ללימודי משפטים, ואני עודדתי אותה ללכת ללמוד מוזיקה. היא מאוד אוהבת מוזיקה. לדעתי, יש לה שמיעה אבסולוטית, וחשבתי שהיא צריכה ללכת עם הלב שלה.
"אמי הייתה מורה למוזיקה, ותמיד הייתה מוזיקה בבית שלה, וגם בבית שלנו. כשאמי נפטרה לפני שנה, זה היה 'הפוש' כנראה להחלטת בתי ללמוד מוזיקה במקום משפטים. 

"כולם פה עוסקים במוזיקה. איה הפיקה עם אייל דיסק שנקרא 'שבועה', עם שבעה שירים ל-70 שנות המדינה. אייל כתב והלחין את השירים, והוא גם שר חלק מהשירים, ואיה שרה חלק מהשירים והפיקה את הדיסק. הציורים בחוברת ועל העטיפה הם הציורים המקוריים של אבא של אייל. כולם סביבי אמנים. אני האדם הפרקטי בבית.

"אייל מנגן בגיטרה ובפסנתר, הבנות מנגנות בפסנתר, ואיה ניגנה גם בכינור. אני ניגנתי בחליליות ובקלרינט, והתחלתי השנה לנגן בסקסופון. אנחנו מאוד אוהבים מוזיקה. משהו תמיד מתנגן אצלנו. לפעמים אני משתגעת מזה שאין פה אף פעם שקט. מישהו תמיד ינגן בכלי נגינה".

בית ההורים

"נולדתי וגדלתי בתל-אביב, בצפון הישן. אמי עלתה לארץ עם בני משפחתה מפולין כשהייתה בת 3. הם עלו כציונים ב-1930, והשאירו את כל המשפחה שם. הם איבדו את כל משפחתם בשואה. היא הייתה מורה ומנהלת בית ספר, מהמורות המיתולוגיות של פעם. ללכת מהרחוב שלנו לעבר גימנסיה הרצליה - הליכה של כמה דקות - היה לוקח לנו שעה. כל 5 דקות מישהו היה עוצר אותה, והיא הייתה מקדישה לכולם זמן. כשהיא נפטרה לפני ארבע שנים, הגיעו להלוויה תלמידות ותלמידים שלה מלפני 60 שנה שהיא שמרה איתם על קשר, והספידו אותה. האהבה שלה לחינוך הייתה יוצאת דופן.

"אבי הלך לעולמו לפני שנה. הוא עלה לארץ מברלין בגיל 10. הוא היה יקה, מהנדס, אדם מדהים, רציונלי, אוהב אדם. הוא עבד כמהנדס בתה"ל (תכנון המים לישראל) במשך שנים, והיה אחראי על החשמל של תחנות השאיבה של המוביל הארצי. הטיולים המשפחתיים שלנו היו סביב תחנות השאיבה ברחבי הארץ.

"הייתי תלמידה טובה, בסדר, לא משהו מיוחד. רקדתי בלהקות 11 שנים, והייתי בצופים. הבית היה מאוד סוציאליסטי. אמי לא עבדה ב-1 במאי, והיינו הולכים לצעוד בתהלוכות. מבחינה כלכלית היינו מעמד ביניים. לא עשירים גדולים ולא חסר. היו לנו זוג או שניים של מכנסיים ועוד אחד לשבת. לא הייתה תחושה שחסר משהו.
"יש לי שני אחים, אח גדול ממני שהוא ארכיאולוג, ואח צעיר ממני בתשע שנים שהוא רופא, וכולנו קרובים מאוד".

אמת

"כשהייתי בכיתה ח', ירד שלג בירושלים, שזה היה אירוע מאוד נדיר. אמי החליטה לקחת את הכיתה שלה לבירה כדי לראות שלג, ואני מאוד רציתי להצטרף, אז אבי אישר לי לא ללכת לבית הספר ולהצטרף. באותו יום חצי מכיתתי לא הגיעה לבית הספר, כי כולם נסעו לראות את השלג. למחרת כולם הביאו פתקים למורה מההורים עם כל מיני הסברים. לאחד כתבו שהוא לא הרגיש טוב, אחר היה באירוע משפחתי ועוד-ועוד. רק אבא שלי שהוא יקה, אמר לי 'אני נתתי לך גיבוי, אז אני כותב את האמת בפתק'. הוא כתב: 'בתי נסעה לראות את השלג בירושלים'.

"המורה קיבל את ההסברים של כל הכיתה, אבל אותי שלחו לעונש, לעשות עבודה בספרייה, רק בגלל שאבי אמר אמת. אבא שלי הגיע באותו יום למנהל ואמר לו 'בתי נעדרה ברשות ובסמכות, ואם אתם רוצים לחנך את התלמידים לא לומר אמת אז תמשיכו להתנהל כך, אבל אני לא חושב שזה הוגן'. המנהל מיד החזיר אותי לכיתה כמובן.

"אבי היה ישר עד כדי כאב, ואני ספגתי את זה ממנו. אני לא יכולה לשתוק על שום דבר".

עריכת דין

"כל החיים חשבתי שאהיה ארכיטקטית או מתמטיקאית. אהבתי מאוד מתמטיקה ואני מאוד ריאלית. נרשמתי ללימודי ארכיטקטורה בטכניון, וללימודי כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, ובתור עדיפות שנייה כתבתי לימודי משפטים, והתקבלתי. אמרתי לעצמי 'אוקיי, נלך על זה'. כשאמרתי לאבא שלי שאני הולכת ללמוד משפטים, הוא אמר לי 'זה לופטגשפטן', עסקי אוויר. 

"לפני שנה וחצי היה לנו מפגש מחזור של כל החברים מהתיכון, והמחנכת שלנו הציגה לנו פתקים שכתבנו בסוף התיכון, והיא שמרה מאז. כל אחד כתב בפתק מה הוא יעשה כשהוא יהיה גדול. בפתק שלי היה כתוב שאני בטח אהיה ארכיטקטית או אלמד מתמטיקה, אבל אם זה לא יסתדר, אז אני בטח אלמד עריכת דין, כי לעורכי דין יש תמיד עבודה. ככה כתבתי. 

"גם בבית ספר די רדפתי צדק. כשהיו עוולות, אני פעלתי לתיקונם. היה אכפת לי כשהיה משהו לא בסדר מסביב. עד היום אני לא יכולה לשתוק נוכח עוולות. זו הייתה ברירת מחדל, אבל מאוד התחברתי למה שלמדתי".

הבנקים ו"קו 300"

"למדתי משפטים באוניברסיטה העברית עם רבים וטובים שעושים היום חיל בעולם המשפט. פרקליט המדינה, שי ניצן, למד איתי, ויצחק עמית שהיום הוא שופט בעליון. זה היה מחזור מיוחד, שיצאו ממנו רבים לשירות הציבורי.
"הייתי תלמידה טובה, אבל לא מהמצטיינים, ובסוף הלימודים חבר טוב אמר לי 'תנסי להתקבל להתמחות בעליון'. אמרתי לו שרק המצטיינים הולכים לעליון, אז הוא אמר לי 'מה אכפת לך, תנסי. אם תתחילי גבוה, תמשיכי גבוה'. אז ניסיתי, ולשמחתי השופט משה בייסקי קיבל אותי. הוא בדיוק מונה ליו"ר הוועדה לבחינת פרשת ויסות הבנקים (ועדה שהוקמה בעקבות משבר מניות הבנקים ב-1983, והביא להלאמת הבנקים הגדולים, ולירידה ניכרת בערכן של השקעות הציבור במניות הבנקים, א' ל"ו) ובייסקי פחד שהתקלקל לי הסטאז', אבל אני מאוד שמחתי. קיבלתי מינוי לחוקר מיוחד ועזרתי לו. זו הייתה התמחות מדהימה. 

"10 שנים אחר-כך, ב-95', הופעתי עם משה לדור (פרקליט המדינה לשעבר, א' ל"ו) ונאווה בן-אור בערעור שהבנקאים הגישו על הרשעותיהם בפרשת מניות הבנקים, וככה סגרתי מעגל. 

"שנה אחר-כך התמחיתי אצל עו"ד מישאל (מישה) חשין במשרדו הפרטי, לפני שהוא מונה לשופט בעליון. הוא היה אגדי. הייתי המתמחה השנייה במשרדו. התקופה הייתה תקופת פרשת 'קו 300', ומרכז השב"כ היה ממש מול המשרד. כל הזמן פחדנו שיש עלינו האזנות, ועד היום אני חושבת שבאמת היו האזנות. זו הייתה תקופה מרתקת (חשין ייצג את רפי מלכא, מבכירי השב"כ שביקשו לחשוף את פרשת 'קו 300', א' ל"ו)".

פרקליטות

"כמו למשפטים, גם לפרקליטות הגעתי במקרה, בלי תוכנית בנויה מראש, אבל כנראה זה לא באמת במקרה, כי איכשהו אני תמיד מגיעה למקום הנכון עבורי.

"אחרי ההתמחות חזרתי לקיבוץ מצפה שלם (אלף הייתה ממייסדיו, א' ל"ו) וחיפשתי עבודה. בשלב מסוים בא אליי חבר ללימודים, דורי פינטו, ושאל אותי למה אני לא מגישה מועמדות לפרקליטות. אני לא כל-כך חיפשתי להיכנס למגזר הציבורי, אבל החלטתי לנסות. וככה הגעתי לפרקליטות".
לבדוק את כולם

"כשהייתי פרקליטה מאוד צעירה, הגיע אליי תיק ענק של סמים, שבדיעבד התברר לי ששיפצרו בו עדות. החליפו עדות שלא הייתה טובה, בעדות מפלילה. כמובן, שלא הגשתי את זה כראיה, אבל זה גרם לי להבין בשלב מאוד מוקדם, שצריך לבדוק את כולם כל הזמן. את המשטרה, אותי, את הפרקליטות. אי-אפשר לקחת שוב דבר כמובן מאליו".

חברות-הקש של ליברמן

"סברתי, ואני עדיין סבורה, שהיה צריך להעמיד את יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, לדין פלילי בפרשת חברות-הקש, אבל היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, סגר את התיק. אני חושבת שזו החלטה שגויה. השקעתי בתיק ליברמן שמונה שנים, שליש מהקריירה שלי. זה היה תיק דרמטי. הוא היה ראש המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. התיק שלו מרכז בתוכו הרבה רעות חולות, בהן טיפול לא נכון בתיק ומינוי של יועמ"ש לא מתאים. החשדות נגד ליברמן היו כל-כך חמורים, והמקרה בסוף לא הגיע לבית המשפט, והאמת לא התבררה. 

"חלק מהתסכול הגדול שלי זה שאתה מבין תוך כדי העבודה כי 'פה תהיה קבורת החמור של התיק הזה', ובמקום שיבדקו את הבעיות שעולות אז, הלכו להשתיק את זה שצועק. כשעמדו לפרסם את ההחלטה על סגירת התיק, התקשר אליי מי שהיום מכהן כפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, ואמר לי 'זה יהיה נחמד אם תגידי שהסגירה של התיק היא סבירה'. אמרתי לו, 'אני לא אגיד את זה, כי אני חושבת שההחלטה לסגור את התיק היא לא נכונה. אני חושבת שצריך להגיש כתב אישום, ואני לא משמשת כפרקליטה כדי להיות נחמדה'. אני חושבת ששמעתי את הלסת שלו נשמטת בצד השני. זה שהוא אמר שההחלטה סבירה או לגיטימית היה מסמר נוסף בארון המתים של התיק הזה. 

"כשרואים אדם כמו ליברמן עם קופת חשדות כל-כך גדולה תלויה על גבו ממשיך בעשייה הפוליטית, התסכול הוא באמת על איפה אנחנו נמצאים היום, והוא לא היחיד. יש לנו עוד כמה תופעות היום של נבחרי ציבור שדואגים לעצמם, מצויים בניגוד עניינים ויש חשדות מאוד גדולים נגדם, וזה מערער את האמון.

"הביקורת שלי על ההתנהלות בפרשת ליברמן היא לא נגד הפרקליטות. אני חושבת שזה עוזר לפרקליטות להשתפר. התיק הזה היה חריג, מפני שכל ההתנהלות הייתה של לסגור את התיק בכוונה. זה בעייתי. מה שאני ראיתי בהתנהלות, בדרך קבלת ההחלטות, וברשימת המכולת ששלחו לשימוע לפרקליטים של ליברמן, שהייתה בסגנון של 'מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לכם למנוע הגשת כתב אישום?' - היה נורא. כל צורת העבודה בו הייתה איומה ונוראה, ונראית נגועה בשיקולים זרים. התיק הזה היה צריך להגיע לבית המשפט. לכן גם כתבתי את הספר 'תיק ליברמן - כתב האישום שלא הוגש'".

יצא לך להיפגש עם ליברמן מאז כתיבת הספר?

"ראיתי אותו פעם או פעמיים, לא אישית לוחצת. הוא טוען שהוא לא קרא את הספר שלי. אני חושבת שזה ספר שחשוב לקרוא, משום שהוא מציג את המערכת המשפטית גם כאנושית ואומר 'ראו, יכולות להיות בעיות'. אם אתה ממנה יועץ משפטי לא מתאים בלשון המעטה - ראו הוזהרתם".

אביחי מנדלבליט

"דעתי על וינשטיין ידועה. לדעתי, הוא לא התאים להיות יועמ"ש ופעל בצורה לא ראויה בתיק של ליברמן, אבל לגבי היועץ הנוכחי, אביחי מנדלבליט, אני מודה שאני לא ממש יודעת מה לחשוב עליו. מה שבטוח זה שלא הייתי רוצה להיות במקומו. לפעמים שאלתי את עצמי למה הוא לא מזדרז יותר בעניינים של רה"מ, בנימין נתניהו, למה הוא מחכה; ומצד שני, כן יש החלטות שלו שאני אומרת לעצמי שגם אני הייתי מחליטה את אותה החלטה".
פרקליט המדינה. 

"יש לי ביקורת על כמה וכמה החלטות של שי ניצן, גם בהתנהלות שלו בעבר בסיפור של הנשיא לשעבר, משה קצב, שניצן הגן בלהט על הסדר הטיעון איתו בבית המשפט, כשהסתבר בדיעבד שהוא מאוד בעייתי, וגם בנוגע להתנהלות שלו בסיפור של ליברמן, כיוון שניצן היה זה שעזר לנסח את ההחלטה של וינשטיין, כך שהיא תעמוד בבג"ץ.

"יש לי ביקורת גם על חלק מההחלטות שלו היום, אבל דבר אחד אני יכולה להגיד עליו, וזה שהוא לא נגוע בשיקולים זרים והמערכת תחתיו לא מונעת משיקולים זרים. הביקורת הזאת שמוטחת כלפיו בימים אלה אינה נכונה. השיקולים שלו הם שיקולים ענייניים".

התנועה לטוהר מידות

"אני בתנועה לטוהר המידות כמעט שנתיים. כשביקשו ממני להיות יו"ר התנועה אמרתי 'לא', כי אני מאוד עסוקה, אבל מה שקורה במדינה מאוד מטריד אותי. זה נשמע קלישאתי, אבל חשוב לי שיהיה לילדינו איפה להיות, ואני מרגישה שחלק מההתנהלויות שאנחנו רואים היום של נבחרי הציבור, מסכנות את המדינה. לכן, בסוף הסכמתי לקחת על עצמי את התפקיד, למרות שאין לי זמן. אני גאה בפעילות התנועה, בעתירות החשובות שאנחנו מגישים, ובנושאים שאנחנו מטפלים בהם".

מרבית העתירות שלכם לבג"ץ הן נגד נבחרי הציבור מהימין. התנועה מאוד מזוהה עם השמאל.

"התנועה לטוהר המידות ממש לא פוליטית. אנחנו מאוד מקפידים על זה. הסיפור של הדלתות המסתובבות של אלון בכר (לשעבר ראש הרשות להגנת הפרטיות), למשל, הוא לא נגד הימין, ובעקבות פעילות התנועה בכר לא מונה למנכ"ל איגוד הבנקים.

"הייתה לנו ישיבה שבה העלינו את השאלה אם צריך להגיש עתירה לבג"ץ כדי שיפתחו בבדיקה של כל הטענות שעלו נגד יו"ר כחול לבן והרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, במהלך הבחירות, בסיפור של ההתקשרות של חברת המימד החמישי (שבראשה עמד גנץ - א' ל"ו) בעסקה עם המשטרה. אבל הבנו אז, שמבקר המדינה בודק את הנושא, אז לא הייתה סיבה שניכנס לשם.

"אני אומרת את זה לא בהיתממות, אלא בפיכחון, ששחיתות היא לעולם לא נחלתו של צד אחד של המפה הפוליטית. אני לא יודעת איזה פתק שמים אנשי התנועה לטוהר המידות, ובעיניי זה ממש אידיוטי שאומרים שאנחנו שמאלנים, ולכן עותרים נגד הימין. לדעתי, מי שמבקר את העתירות שלנו, לא מבין מה השחיתות עושה למדינה, לציבור, לכולם. זה לא קשור לימין ולשמאל.

"אם מכרזים אינם תקינים, אז אנחנו משלמים יותר מסים, אם מישהו משתמש בפרוטקציה כדי לתפור משרות, זה אומר שלילדים שלנו אין איפה לעבוד, והם לא מתחרים בתנאים שוויוניים. אנשים פעמים רבות מדברים על שחיתות, אבל הם לא מבינים את עומק הפגיעה של השחיתות. זה פרוטקציה, זה מינויים לא-ראויים, זה תפירת מכרזים. אלה כספים שאנחנו צריכים לקבל עבור תרבות, עבור חינוך ועבור צרכים חברתיים ואחרים, והם הלכו לצרכים אפלים אחרים. אנשים לא מבינים שדופקים אותם. אין לזה קשר לפוליטיקה".

בנימין נתניהו

"אני חושבת שנבחר ציבור עובד בשבילנו, בשביל הציבור, והוא לא יכול לתפקד כשיש מעליו ענני חשדות כאלה. לדעתי, קשה מאוד לתפקד כשאתה נתון לחקירות. הוא לא חייב להתפטר על-פי חוק, אבל זה לא נכון ולא נקי ציבורית שהוא יכהן בתפקיד. זה גם משחית את היחס בשלטון הציבורי והמקומי, שיש עננים עם חשדות כל-כך קשים, ובכל זאת ממשיכים לכהן.

"עכשיו, מה הבעיה עם נתניהו מעבר לכל? שזה לא מקרה אחד. כשמדברים על התיקים שבהם הוא מעורב - 1000 (המתנות), 2000 (נתניהו-מוזס) ו-4000 (בזק-וואלה) - יש בתיקים האלה ביטויים שונים של אותו דפוס התנהגות. אתה רואה פה אדם בתפקיד מאוד בכיר, שלפי החשדות משתמש לרעה בכוח המשרה שלו, או נשען על שולחנות של אילי הון; ולכן אני חושבת שזה מאוד בעייתי שאדם כזה, גם אם יש לו שק של זכויות לטובתו, ימשיך לכהן כראש ממשלה".

הבוחר אמר את דברו. עולם המשפט יכול להחליף את רצון הבוחר?

"עולם המשפט לא מחליף את רצון הבוחר, ואני לא יוצאת נגד רצון הבוחר. אם יוגשו כתבי אישום נגד נתניהו, אני חושבת שהוא חייב לפרוש מהתפקיד. הוא לא יכול להמשיך לכהן כרה"מ לא מהבחינה הציבורית ולא מהבחינה התפקודית, בטח לא כשהוא נושא על גבו כמה תיקים. כשאדם כזה נאחז בקרנות המזבח, זה לא קשור בכלל לרצון הבוחר, זה קשור לחוסר אמון טוטלי במערכת המשפט שתשפוט אותך כיאות. הייתי אומרת אותו דבר על כל ראש ממשלה שהיה באותו מצב, שמרחפים מעליו חשדות פליליים כה חמורים".

סדר יום

"אני בפנסיה לכאורה, אבל אני תמיד עסוקה. אני קמה ב-6:00 בבוקר, שותה קפה וקוראת עיתון, ואז הולכת עם הכלבים לטיול ביער או שוחה.

"הימים שלי מאוד עמוסים, בגלל שאני מלמדת, מייעצת, מרצה, כותבת מאמרים, מייצגת לקוחות וכותבת כתבי טענות, עושה דוקטורט, מופיעה כפשרנית משפטית בתוכניות שונות וגם מקדישה זמן למשפחה. אבל אלה תמיד דברים שאני בוחרת. לעולם לא אוותר על העצמאות שלי. חשוב לי לא להיות 'יס מן' של אף אחד.

"אני מוצאת זמן גם לדברים שאני אוהבת, ספורט, מוזיקה, אומנות ועוד. פתאום אני מבינה שאני כמעט לא מתבטלת. אני אף פעם לא עוצרת. אני לא ממש יודעת איך לנוח".

אם לא הייתי עורכת דין

"הייתי מורה למתמטיקה. אני מאוד ריאלית, וזה מה שחשבתי שאהיה".

לא יודעים עליי

"אני אוהבת לנהוג מהר. עשיתי קורס נהיגת מרוצים, ואחד החלומות שלי הוא להיות נהגת מרוצים. אני אוהבת את המהירות". 

"אני אדם חזק. שום דבר לא שובר את רוחי"

מה מכעיס אותך?

"הרבה דברים. טיפשות, רשעות, כפיות טובה".

מה מעציב אותך?

"שירים יפים מאוד לפעמים מזכירים לי את אמי ומעציבים אותי. בבסיס אני לא אדם עצוב".

על מה את מתחרטת?

"אני טיפוס שתמיד אומר 'וואי, למה עשיתי ככה ולא עשיתי אחרת', אבל בגדול אני משלימה עם הדברים. כל הזמן מתחרטת ומשלימה".

מה שובר את רוחך?

"אני אדם חזק. שום דבר לא שובר את רוחי"

באיזו אמונה תפלה את מאמינה?

"אני מקישה לפעמים בעץ כדי להיות על הצד הבטוח, אבל לא באמת מאמינה באמנות טפלות. הבנות שלי טוענות שאני אדם רציונלי עד כדי כאב".

מי מעורר בך השראה?

"אנשים משכמם ומעלה. מנהיגים כמו ברל כצנלסון, שופט העליון מישאל חשין ז"ל, רוזה פרקס והחלוצים שהגיעו ארצה".

אם היית יכולה להיוולד מחדש, מה היית רוצה להיות?

"אני חושבת שאני בסדר גמור, אז הייתי רוצה להיוולד שוב אני".

מה החולשה הכי גדולה שלך?

"קפה. אני שותה יותר מדי. וגם אוכל טוב". 

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"החיים, והצורך לעשות דברים כל הזמן".

למי את מתגעגעת?

"להוריי".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"לפני שאבא שלי נפטר. לפעמים אני דומעת מעת לעת, אבל הבכי האמיתי האחרון היה לפני שאבי הלך לעולמו".

מה חסר לך בחיים?

"היום, בעיקר זמן. עוד שעתיים שלוש ליממה לא יזיקו לי".

מהו המאכל האהוב עליך?

"שוקולד משובח".

מהו הריח האהוב עליך?

"ריח של קפה, וגם הריח של מרכך הכביסה שלנו, כי זה מזכיר לי בית".

מהו הצליל האהוב עליך?

"מוזיקה על כל גווניה".

איזה חטא היית עושה אם היית יודעת שלא תתפסי ולא תשלמי מחיר?

"הייתי נוהגת הרבה יותר מהר מהמותר על-פי חוק. אני תמיד אעצור בעצור ולא אעבור בקו לבן, אבל בהחלט הייתי נוהגת במהירות אם הייתי יודעת שלא יתפסו אותי".

הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?

"טיפלתי בדברים מאוד מעניינים, ולכן היו הרבה רגעים מאושרים".

כיצד היית רוצה למות?

"בריאה, צלולה, בלי להיות לטורח לאף אחד". 

רזומה

אישי: אביה אלף (59) נולדה בתל-אביב, הייתה ממייסדי קיבוץ מצפה שלם וחברת קיבוץ 11 שנה ומתגוררת כיום בכפר האורנים. נשואה לאייל, מורה דרך, ואם לאסנת, איה ואביטל. 

מקצועי: מכהנת כיו"ר התנועה לטוהר המידות ומשמשת כיועצת מיוחדת ומרצה בתחום עבירות הצווארון הלבן, שחיתות שלטונית, עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון. 

עבר מקצועי: בתפקידה האחרון בפרקליטות ניהלה את המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ובמהלך 26 שנותיה בפרקליטות, מילאה שורה של תפקידים וטיפלה בפרשות פליליות-כלכליות ובתיקי שחיתות שלטונית, בהם פרשת אביגדור ליברמן, הנשיא עזר ויצמן, ארגון הפנסיה הגרמנית, תיק רה"מ אהוד אולמרט, תיק יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים דני דנקנר ועוד. 

השכלה: בעלת תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הארוורד, בוגרת קרן וקסלר ובימים אלה משלימה דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן. 

פרשת חברות-הקש של ליברמן: בשנת 2015 פרסמה את הספר "תיק ליברמן - כתב האישום שלא הוגש" ובו ביקורת על ההחלטה לסגור את התיק נגד ליברמן. 

תגובות

ליברמן: "אני מציע לאלף להיות צנועה"

יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, מסר בתגובה: "בזמנו אמר היועמ"ש, יהודה וינשטיין, כי אביה אלף הייתה פרקליטה צנועה במשך שנות עבודתה בפרקליטות, והציע שתישאר כזו גם לאחר הפרישה. אני מצטרף להצעה. אלף בחרה שלא להזכיר כי החלטת היועץ לסגור את התיק נגדי עברה את מבחנו של העליון, שקבע שההחלטה סבירה ונכונה. בנוסף, גם במשפט שהתנהל לאחר מכן, זיכו אותי שלושה שופטים פה אחד. "אני מבין את תסכולה של אלף, שלא מצליחה להתקדם לשום מקום, וההתייחסות היחידה שהיא מקבלת מהתקשורת היא בהקשר לעלילה האינסופית שלה על ליברמן".

וינשטיין מסר בתגובה: "אפנה לתגובת משרד המשפטים בשעתה: 'אלף הייתה פרקליטה צנועה ויש לה את כל הסיבות להישאר כזו גם עתה'".

דוברות משרד המשפטים מסרה מטעם היועמ"ש ופרקליט המדינה: "מדובר במיחזור של טענות מופרכות, שאותן השמיעה אלף בטון כה נחרץ רק לפני מספר שנים, כאשר ביקשה לקדם בתקשורת את ספרה. כל חברי הצוות שמינתה אלף לטיפול בתיק חברות-הקש של ליברמן וכן בכירים נוספים שעסקו בתיק, המליצו ליועמ"ש דאז לגנוז את התיק, איש-איש מנימוקיו. 

"יובהר כי רשימת השאלות ששוגרה להגנה בהמשך לישיבת השימוע, הוכנה בעצה אחת עם צוותה של אלף ובתיאום מלא עם בכירי הפרקליטות דאז. 

"ובאשר לעתירה - בית המשפט העליון, לאחר שקרא את עמדת היועץ ושמע את הטיעונים, המליץ לעותרים לחזור בהם מעתירתם, בהיעדר עילה כלשהי להתערבותו. עובדה זו מדברת בעד עצמה".