גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

העיר צפת./ צילום: Shutterstock קריאייטיב

לפני כשבועיים התכנסו בפארק ההייטק בר לב שבצפון הארץ למעלה מ-1,000 עובדי הייטק ונציגי חברות כמו צ'ק פוינט, סייברארק, סיוה, Walkme ועוד. העובדה כי לאף אחת מהחברות האלו אין כיום שלוחה בצפון הארץ חושפת את המטרה האמיתית של האירוע: שכנוע החברות כי קיים כוח-אדם איכותי בצפון הארץ כדי להוביל אותן לפתוח שם מרכזי פיתוח נוספים, ובמקביל, שכנוע עובדים ששוקלים להעתיק את מקום מגוריהם לצפון כי יהיה להם איפה לעבוד בתחום.

במלים אחרות, מארגני האירוע - רשות החדשנות ומנהלת פארק ההייטק בר לב - מנסים לפתור את בעיית הביצה והתרנגולת, שמקשה על פיתוח האזור. בהיעדר נתונים על כוח-האדם הפוטנציאלי, קשה כיום לשכנע חברות הייטק כי יהיה להם מספיק עובדים במידה והם יחליטו לפתוח שלוחות בצפון הארץ, והעובדים, מצידם, לא ממהרים למכור את הבית כדי לעבור לצפון, מבלי שיש להם מקום עבודה מסודר. 

לפני שאנחנו נכנסים לדיון על הדרך לשפר את מצבו של צפון הארץ, או של הפריפריה בכלל, נציג כמה נתונים: רק 12% מהסטארט-אפים מרוכזים בצפון (כולל חיפה), לעומת 77% במרכז הארץ, 8% בירושלים ו-3% בדרום הארץ, לפי הרשות לחדשנות. לפי חברת הייעוץ דן אנד ברדסטריט, בסוף 2016 היו בתל אביב פי שישה יותר חברות מאשר בחיפה.

הרצון לשפר את המצב הכלכלי והעסקי בצפון הארץ נובע מהצורך להיערך לגידול באוכלוסייה והרצון להפחית את התלות במטרופולין תל אביב. אך עוד קודם, הרצון לשפר את המצב בצפון נובע מהמצב הדמוגרפי והכלכלי-חברתי שם כיום: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בצפון הארץ גרים 1.25 מיליון אנשים (כמו במחוז תל אביב), מתוכם 55% לא-יהודים ו-20% ילדים עד גיל 10; 47.4% מבני 15 ומעלה שמתגוררים בצפון אינם מועסקים באופן רציף - השיעור הגבוה ביותר בארץ, אחרי ירושלים (48%). 

גם מנתוני השכר עולה תמונה עגומה: ב-2014 עמד השכר הממוצע בצפון על 7,850 שקל, לעומת שכר ממוצע של 9,750 שקל בכל הארץ ו-11,250 שקל במרכז הארץ. אחת הסיבות לכך היא רמת השכלה נמוכה - 68% מהתושבים בצפון למדו 12 שנות לימוד ומטה - השיעור הגבוה בישראל. לכך מצטרפים גם נתוני ההגירה: יהודים בעלי השכלה גבוהה עוברים לאזורים אחרים בארץ בשיעור גבוה (23%), והערבים נשארים בצפון - רק 3% מבעלי השכלה גבוהה עוברים מהאזור. 

"אני סבור שיש פוטנציאל אדיר בצפון", אומר אהרון אהרון, מנכ"ל רשות החדשנות, שמתגורר בסמוך לפארק. "יש באזור יישובים ברמה סוציו-אקונומית מאוד גבוהה, וגם שיעור גבוה של הליכה לאקדמיה ביישובים הערבים. הפוטנציאל גם גדל - רק 3% מהמועסקים בהייטק הם מהחברה הערבית, אבל כיום סטודנטים ערבים מהווים 18% מכלל הסטודנטים במקצועות ההייטק. 60% מהסטודנטים הערבים הן נשים, שחלק גדול מהן מעדיף לעבוד קרוב לבית, והיום רבות מהן עוזבות את התחום. בנוסף, היצע המשרות הוא בעיקר של חברות ביטחוניות, שלא מקבלות לעבודה עובדים ערבים. חברות צריכות לנצל זאת, אין סיבה שחברות יפתחו שלוחות באוקראינה ולא בגליל", מוסיף אהרון.

השאיפה: 5,000 עובדים 

פארק ההייטק בר לב ממוקם בסמוך לפארק תעשיות שנושא את אותו השם, ובו יש תעשייה מסורתית. את החלק שמיועד לחברות הטכנולוגיה מממן איש העסקים היהודי מרטין מושל, המתגורר בלונדון, שעשה את הונו מהשקעות בתחום הנדל"ן, האינטרנט ובהשקעה בחברות סטארט-אפ כמו אובר וסנאפצ'ט.

הוא השקיע עד כה כ-100 מיליון שקל והמענק הכולל לפארק אמור להגיע ל-300 מיליון שקל. בהמשך ניתן לממן חלק מהקמת הבניינים על ידי שעבוד הבניינים הקיימים. מושל קיבל את ההחלטה לקדם את הקמת הפארק לאחר שביקר בארץ לאחר מלחמת לבנון השנייה.

ב-2012 התקבלו אישורים להקמתו, אך תהליכי הבנייה לקחו מספר שנים והבניין הראשון אוכלס לפני כשנה וחצי. בראשות הפארק עומדים רם לוינסון (מנכ"ל) ויעל יגרמן לביא (יו"ר). הם אומרים כי יש במקום תחנת רכבת ובעתיד צפוי להגיע לשם גם ההמשך של כביש 6. עוד הם מציינים כי במרחק קצר יחסית ממוקמים ארבעה מוסדות לימוד - הטכניון, אוניברסיטת חיפה, אורט בראודה ומכללת גליל מערבי, וכי בסך-הכול יש 1.4 מיליון איש שמתגוררים במרחק של חצי שעה מהמתחם. למרות זאת, בפארק עובדים כיום רק כ-200 איש בבניין אחד ששיעור האכלוס שלו עומד על 80%. "בישראל קשה לשכנע חברות לעבור למשרדים חדשים, כל עוד אין מה לראות", אומרת יגרמן לביא. הם מקווים להתחיל לבנות את הבניין השני בחודשים הקרובים, ובסך-הכול שואפים להקים בסופו של דבר 8-7 בניינים שיאכלסו כ-5,000 עובדים.

לוינסון ויגרמן לביא טוענים כי בשביל לקדם מרכזי תעסוקה, צריך שלושה דברים: יזם שיממן את הקמתו - במקרה הזה, מושל; מנכ"ל ובעלים של חברות שיבינו שיש כוח-אדם איכותי באזור, ויסכימו לקחת סיכון; ומתן הטבות על ידי הממשלה כדי להפחית את הסיכונים הללו.

המדינה אכן פירסמה תוכנית חדשה להקמת שלוחות בפריפריה. התוכנית פונה לחברות עם מכירות של מעל 70 מיליון דולר, והיקף התמיכה יעמוד על 50%-70% מהוצאות המחקר והפיתוח המאושרות. בסך-הכול, רשות החדשנות תתמוך בסכום כולל של עד כ-10 מיליון שקל בשנה, למשל שלוש שנים, וכן תיתן 3 מיליון שקל נוספים בעבור הכשרת עובדים. בסך-הכול, 33 מיליון שקל.

"התוכנית מאוד נדיבה לדעתי. איך קובעים כמה לתת? הייתה תוכנית קודמת של שלוחות בפריפריה, שגובשה בתחילת שנות ה-2000 והסתיימה לפני שנה. שמנו לב שאם לא מורידים את התגמול בהדרגה, אז ברגע שמורידים אותו בצורה חדה, מבחינת החברות הסניף כבר לא רלוונטי. אנחנו רוצים למנוע את זה. אחר כך החברות יכולות לקבל תמיכה נוספת ממרכז ההשקעות", אומר אהרון.

צריך תעסוקה, אבל דווקא הייטק?

אי-אפשר לדבר על פתיחת מרכז הייטק חדש בצפון בלי לעסוק באתגרים של פארק ההייטק בבאר שבע. במרכז הדרומי ניסו לחבר בין אקדמיה, המגזר העסקי וגופים של המדינה - כמו צה"ל ומערך הסייבר הלאומי - והמרכז אמור להתמקד קודם כל בסייבר. אולם היחידות הטכנולוגיות של צה"ל עדיין לא עברו דרומה, דבר שפגע ביתרון התחרותי שהיה יכול להיות לפארק מול תל אביב; התקווה לפתח שם סטארט-אפים הייתה יומרנית, כי אין להם את המשאבים ואורך הרוח להתמודד עם המחסור בעובדים; והחברות הבינלאומיות לא ממהרות להרחיב את מרכזי הפיתוח שם.

אהרון תולה את עיקר האשמה בעיכוב בהעברת היחידות הטכנולוגיות לדרום, וסבור כי ההתמקדות בסייבר היא נכונה. עם זאת, הוא מציין, "אנשים מחפשים חינוך טוב, שירותי בריאות, דיור ותעסוקה. בגליל יש למשל חינוך טוב, אך החינוך בבאר שבע נתפס כפחות טוב. אני חושב שראש העיר עושה מאמצים אדירים להעלות את הרמה, לעתים זה גם עניין של מרקטינג". אהרון מוסיף כי ההצלחה של חברות בבאר שבע, ובכלל בפריפריה, נובעת מההחלטות שלהן אם למקם שם את התוכניות הטובות, וכך למשוך עובדים, או למקם שם תוכניות פחות איכותיות. "לכן אנחנו לא מבטיחים לחברה שתקבל כסף בכל מקרה. היא תגיש תוכנית מחקר ופיתוח, ואז נאשר אותה. המטרה היא שהם לא יעבירו לשם פעילות QA", הוא אומר.

המצב התעסוקתי בבאר שבע, למרות המאמצים האדירים, מציף את השאלה: האם המפתח לשיפור המצב הכלכלי-חברתי הוא ביצירת מרכזי תעסוקה, או אולי דווקא באמצעות תחבורה איכותית ומהירה? ואם מדברים על מרכזי תעסוקה בצפון הארץ, מי אמר שאלו צריכים להיות בהכרח של חברות הייטק?

יעל רון, מנכ"לית אשכול רשויות גליל מערבי, מדגישה כי "האתגרים של מדינת ישראל, והפריפריה בפרט, גדולים מההייטק. צריך להסתכל על תמונה מאוד רחבה, על הגירה שלילית מהמדינה, על פערים הולכים וגדלים בין המרכז לפריפריה. קודם כל השאלה צריכה להיות איך ייראו חייו של צעיר ישראלי, או כזה שעדיין לא נולד. הכיוון לא טוב. ההייטק יכול להיות פתרון לבעיות של ישראל, אבל לא לפני ולא במקום פתרונות אחרים.

"הילדים רוצים לחזור הביתה. הם למדו בטכניון או בתל אביב והם מפתחי תוכנה ומובילים צוותים והם רוצים לבוא ולגור פה, בנהריה, מעלות, שלומי וגם בבית ג'אן ובחורפיש. הם נוסעים בטורים ליוקנעם וטירת הכרמל כדי לעבוד בחברות הייטק, אם אנחנו מצליחים להחזיר אותם הביתה. יש אנשים שחולמים על בית בגליל עם 300 מ"ר רבוע וחינוך מצוין. נעשה הכול כדי לספק להם איכות חיים טובה, אבל הם לא יעברו אם לא תהיה פה תעסוקה, וזה מתחבר גם לנושא של ההייטק", אומרת רון.

"אנחנו כן צריכים סיוע של המדינה, ואלו סכומים זניחים לעומת האלטרנטיבות, שיכולות להיות הרחבת פערים בין מרכז לפריפריה, משבר דיור וכו'. אלו אפשרויות עם מחירים מאוד כבדים שאני לא יודע אם מישהו מכניס לחישוב. בסוף מספר התושבים יגדל במיליון תושבים, אז צריך להיערך לכך", היא מוסיפה. רון תומכת ברעיון של חיזוק מרכז ההייטק, אבל במקביל היא מקדמת תכנון של פארק תעסוקה חדש בצומת כברי, שבו יועסקו 5,000 איש אך הוא לא מוכוון הייטק. "אנחנו חושבים שיש נכסים נוספים באזור שכדאי לנצל אותם, למשל כל תעשיית המתכת החזקה באזור. יש משאב אנושי שמתמחה בחומרים שרלוונטיים למכשור רפואי כמו מתכת ופלסטיק. מכשור רפואי זה משהו שיהיה בו צורך עוד הרבה שנים, עם העלייה בתוחלת החיים, והתחום הזה מתחבר גם לבית החולים בנהריה", אומרת רון.

הגישה של חיבור לנכסים המקומיים היא גישה מקובלת, שנועדה ליצור יתרונות תחרותיים בתוך המדינה, ולמנוע יצירת מרכז מתחרה לתל אביב. אהרון סבור כי במקרה של חברות הייטק גדולות אין צורך בהתמחות, מכיוון שזה יקשה עוד יותר לגייס עובדים בצפון, בגלל שיהיה צורך במומחיות מסוימת. גם מי שעומדים בראש פארק ההייטק לא מאמינים כי זאת הדרך הנכונה במקרה של ההייטק: "להגדיר תמה לפני שיש לך מסה קריטית זה מאוד מסוכן. התמה צריכה להגיע מחברה גדולה שתכתיב את זה, ולא הפוך. אלא אם המדינה רוצה להביא תמה ומוכנה לתת הטבות מס כדי לעשות את זה", אומרים לוינסון ויגרמן לביא.

האם הפארק ביוקנעם ייפגע?

כיום מרכזי ההייטק הבולטים בצפון הם ביוקנעם ובחיפה, שניהם ממוקמים כחצי שעה נסיעה - ללא פקקים - מפארק ההייטק בר לב. אחד החששות הוא שהתחזקות פארק בר לב תבוא על חשבון אזורי התעסוקה ביוקנעם ובחיפה. בשנים האחרונות השתפרה הנגישות התחבורתית ממרכז הארץ ליוקנעם, כך שיש למרכז הוותיק יתרון. אחת הדרכים לבחון זאת הייתה יכולה להיות על ידי פילוח של קורות החיים של העובדים שהגיעו לאירוע, ובדיקה האם הם כבר מתגוררים בצפון, אך במנהלת הפארק לא ביצעו את הבדיקה הזאת.

"יוקנעם מתפתחת כל הזמן וכבודה במקומה מונח, אבל זה לא מספיק", אומרת יגרמן לביא. "צריך להסתכל יותר רחוק, לא על יוקנעם, אלא על תל אביב. החברות שם מתחרות על טאלנט והן יכולות לבוא למצוא אותו בצפון. אם יהיו פה מקומות תעסוקה, יותר צעירים ילמדו את מקצועות ההייטק. מה שקורה היום זה שהם עוברים למרכז או לומדים מקצועות אחרים, אנשים אומרים לנו את זה", היא מוסיפה.

אחד האתגרים הוא בניסיון למשוך חברות בינלאומיות, שקבלת ההחלטות בהן מתקבלת במטה בעמק הסיליקון. בהנהלת החברות לא בהכרח מבינים את הצורך בהקמת מרכז נוסף במדינה קטנה כמו ישראל. כך למשל, פייפאל החליטה במהלך 2016 לסגור את השלוחה שלה בבאר שבע ולרכז את העובדים בתל אביב. יגרמן לביא מציינת כי לדעה של מנהל מרכז הפיתוח בישראל יש משקל רב, וכי בחברות הבינלאומיות מחפשים להעסיק אוכלוסיות מגוונות מכיוון שזה מפרה את תהליך העבודה ומגדיל את היצירתיות. ואכן, שיעור העובדים בחברות הבינלאומיות עומד על 8%, לעומת 3% בכלל תעשיית ההייטק, כך שלמעבר של חברות זרות לצפון יהיה יתרון גם מהבחינה הזאת. 

רשות החדשנות משקיעה 180 מיליון שקל בתוכנית לטווח ארוך

לפני כשבועיים השיקה רשות החדשנות תוכנית ליזמות מקומית בפריפריה שבה משקיעה המדינה 180 מיליון שקל. אם ברשות החדשנות סבורים כי פארקי ההייטק צריכים להיות נטולי התמחות, כלומר לפנות לכלל החברות, בתוכנית הנוכחית הדגש הוא על בניית אקוסיסטם אזורי. התוכנית כוללת הקמת חממות, והגורמים שיקבלו להפעיל את החממות יצטרכו להציג תוכנית לחיבור בין חברות מחקר, פיתוח ונכסים מקומיים למוקדי ידע, תעשייה ועסקים אחרים.

אניה אלדן, סמנכ"לית הרשות לחדשנות ומנהלת זירת הזנק, אמרה לאחרונה ל"גלובס" כי "החממות שהוקמו בעבר בפריפריה לא פעלו לאור מטרה מוגדרת של התפתחות החברות באזור. התפישה הייתה שאם תהיה חממה בקצרין, אז חלק מהחברות יישארו שם, וחלקן יעסיקו שם עובדים. לפעמים זה באמת קרה, כמו בנצרת. צריך להקים חברות שיישארו בפריפריה - למשל, חברת מדיה שתקום בקצרין, כנראה לא תישאר שם. מנגד, חברה בתחום החקלאות שעובדת עם תעשייה מקומית - הסיכוי שהיא תישאר באזור הוא גבוה משמעותית. עשינו במשך שנה מחקר מעמיק על הפריפריה וגילינו שאין בה הרבה יזמות. לבנות יזמות מקומית זאת עבודה שונה מאשר להשקיע בחברות", אמרה אלדן.

פיתוח יוזמות שכאלו הן תוכניות לטווח ארוך מכיוון שהן כוללות הקמת חממה וסטארט-אפים בשלבים מוקדמים. ואולם לעצם החיבור בין הגורמים השונים יכולה להיות השפעה על האזור, עוד לפני שהסטארט-אפים צומחים לחברות גדולות.