שיגורי רקטות מרצועת עזה על ישראל / צילום: REUTERS/Amir Cohen
לירי הרקטות מהבוקר שלושה הסברים שונים, גם אם קשורים. הראשון והחשוב והמיידי שבהם, עצירת הכסף הקטארי למשכורות ולמשפחות נזקקות, לפני תחילת הרמדאן בראשית השבוע הבא. המצב בעזה מחמיר והולך, ואם אין כסף יש אלימות - ככה פשוט.
חמאס השולט ברצועה ואחראי לחיי אזרחיה לא יכול להרשות לעצמו שמחצית מאוכלוסיית הרצועה תעמוד לפני הרמדאן בתורים למזון של מפעלי הצדקה השונים. בכל פעם שהכסף הקטארי התעכב היה ירי. צה"ל פרס השבוע את מערכת כיפת ברזל מתוך חשש וידע מודיעיני שאכן יהיה ירי. שלשום כתבתי כי גורם ישראלי העריך שהכסף יגיע בטרם כניסת החג, החג כבר כמעט כמעט כאן (יום ראשון-שני) והכסף לא הגיע, בום.
מנגד, בישראל הסיסמה לכאורה היא שקט תמורת שקט (וכסף), ולכן המלכוד הישראלי כעת מורכב יותר. זו לא הדילמה אם לאפשר הכנסת הכסף למרות טיל בודד שירה לכאורה ארגון סורר (הג'יהאד האיסלמי ביום חמישי), זה כבר חמאס שמצטרף לירי בריש גלי, ויוצא בהצהרות תוקפניות.
נציגי חמאס שהיו בשיחות בקהיר מאז יום חמישי, הזהירו את המצרים כי אם לא יגיע הכסף, חמאס לא יוכל שלא לפעול. הם העבירו רשימת דרישות אזרחיות, ובהן הגדלת שטח הדיג, הרחבת היקף היצוא והיבוא, רשימת תרופות וציוד רפואי שבמחסור ברצועה ועוד.
אלא שבעזה לא המתינו לתשובת ישראל, ואתמול במהלך ההפגנות נפצעו גשש של צה"ל וחיילת באורח קל, בעת שהיו בתצפית יחד עם קצין בכיר בגבול הרצועה. צה"ל הגיב בירי שממנו נהרגו שני אנשי חמאס שהיו בעמדה של הארגון, ועוד שניים מהמפגינים.
כל ארגוני ההתנגדות יצאו בהצהרות תוקפניות, הג'יהאד האיסלמי האשים את ישראל באחריות להסלמה, והבהיר כי כל עוד יהיה מצור, ההתנגדות (קרי ירי הרקטות) תימשך. הזרוע הצבאית של חמאס מסרה הודעה ולפיה: "לנוכח התוקפנות הישראלית האכזרית על עמנו, הנהגת החמ"ל המשותף של פלגי ההתנגדות הפלסטינית קוראת לכל הפלגים הצבאיים להגביר את מוכנותם על מנת להגיב על פשעי האויב". והירי הבוקר היה המשך לקריאה הזו.
שיחות ההסדרה תקועות
סיבה שנייה היא אי ההתקדמות בשיחות ההסדרה, האמורות להביא לרצועה סוג של הקלה, בעיקר בתחום התשתיות, חשמל מים ואספקה של ציוד חיוני ומזון. אלא שהמשא ומתן תקוע, בעיקר בשל סוגיית עסקת החזרת חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול ושני האזרחים הישראלים. השר צחי הנגבי אומר ל"גלובס", כי ללא החזרת גולדין ושאול ושני האזרחים לא תהיה אפשרות להקמת פרויקטים מהותיים של תשתיות ברצועה. לדבריו, ישראל רואה בצעדי חמאס בסוגיה הפרה של כל הכללים ההומניטריים המעוגנים בחוק הבינלאומי, וכי היא לא תתפשר בנושא.
חמאס מצדו רואה בעיכוב הפרת הבטחות. סגן מנהיג חמאס בעזה, חליל אלחיה, אמר כי "ישראל מתעכבת בביצוע כמה מההבנות שסוכמו. היא נושאת באחריות ולא נרשה זאת, שכן סיכמנו לוח זמנים. כל האפשריות פתוחות ואנחנו יודעים איך לגרום לישראל לבצע את ההבנות".
משפט זה מעיד על מדיניותו של יחיא סינואר, מנהיג חמאס ברצועה, שגישתו מאז שנבחר הייתה דחיית הדרישה הישראלית של שקט תמורת שקט, קיום משא ומתן תחת אש, תוך שמירה על ויסות נכון כדי לא לדרדר את המצב יותר מדי. הגישה הזו נובעת מהערכת סינואר, כי נתניהו לא ייענה לשום דרישה אם חמאס יצטייר כחלש. הוא אוהב לציין בשיחות פנימיות וגם בנאומים את גישת ישראל כלפי אבו מאזן, שאין לו שום מנופי לחץ על ישראל. ועם זה הוא משחק באש תרתי משמע, שכן גם שליטתו שלו בשטח אינה מלאה: קל ליצור את ההסלמה, לא תמיד אפשר לעצור את ההידרדרות. בתזמון הנוכחי מעריך סינואר כי נתניהו לא יגרור את ישראל לעימות מזוין רחב, בטרם הוקמה ממשלה ובעיצומו של משא ומתן עם ליברמן בעל הקו הנוקשה, לקראת עסקת המאה האמריקאית, עם יום העצמאות הקרב וגם כמובן לקראת האירוויזיון שעשוי לעמוד בסכנת ביטול במקרה של עימות רחב.
הג'יהאד הוא האשם העיקרי
הגורם השלישי הוא יחסי הכוחות הפנימיים בין חמאס לג'יהאד האיסלמי, הארגון שהקצין את פעילותו עם עלייתו להנהגה של זיאד נחלה, המצוי בקשר הדוק עם איראן ומתאם עימה את פעילות הארגון. גורמי ביטחון בישראל תדרכו השבוע כי הג'יהאד הוא האשם העיקרי בהתלקחויות בעת האחרונה, והאשימו ישירות את אחד ממפקדי הארגון ברצועה, בהאא אבו אל-עטא, העומד בראש הניסיון לפוצץ את שיחות ההסדרה.
אבו אל-עטא קיבל השבוע אזהרה מפורשת, אישית, מצה"ל. תמונתו ושמו הופצו - יותר מרמז ואזהרה ישראלית לחיסול ממוקד. יש כמובן בסיס להאשמה הזו, אלא שהיא מתעלמת משיתוף הפעולה בין חמאס והג'יהאד, ומכך שסינואר, הרבה יותר מקודמיו בחמאס, מתואם עם הג'יהאד האיסלמי, ולא מופרך יהיה לומר שכמעט כל פעילות הג'יהאד נעשית בסמכות וברשות של שליטי הרצועה, ובוודאי ירי רקטות. והתיאור הזה נכון גם להסברי הירי מהעבר הקרוב של "טעות אנוש" "סופת ברקים" ודומיהן.
ועם זה גם חמאס בדילמה, שכן יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה יודעים שאסור להם להצטייר כמי שמדברים עם ישראל, בעוד שהג'יהאד נותר הארגון האחרון שממשיך ב"התנגדות". זו הרי ההאשמה העיקרית שלהם כלפי הרשות הפלסטינית. וזו גם לכן סיבה מרכזית לכך שחמאס יזם את ירי הרקטות הבוקר והסתכן בהסלמה ובהידרדרות.
ומה עכשיו? לדגל כבר נקראו כרגיל המצרים. לאור התזמון הבעייתי מצד ישראל שהוזכר למעלה, והתזמון הבעייתי לא פחות של חמאס לקראת הרמדאן, סביר שתימצא הדרך כפי שנמצאה בכל העימותים האחרונים, לדעיכה של האש, לכמה מטחים אחרונים משני הצדדים ולבסוף לשקט היחסי מאוד. ישראל תצטרך לאפשר את העברת הכסף, ומן הסתם תציג זאת כמחווה למשפחות נזקקות ולרמדאן. חמאס יתפאר שהגיב בירי רקטות ושיתק את הדרום תוך שהוא משמר את האיום הקבוע של הרקטות. הג'יהאד האיסלמי יתפאר בהיותו זה שהבעיר את האש ומי שנושא את דגל ההתנגדות ללא פשרות.
ובסוף השאלה היא אם מישהו או משהו יצליח לשבור את המעגל הזה. כרגע אין שום פתרון של קסם בטווח הנראה לעין.