הנסיבות הפוליטיות המשתנות לרעת הפלסטינים, שינוי המדיניות האמריקאית בעידן דונלד טראמפ כנשיא והיעדר המשא ומתן עם ישראל, לצד חוק הקיזוז ו"תוכנית המאה" הקרבה - כל אלה הביאו את הרשות הפלסטינית להכריז על כך שהיא פועלת להתנתקות מישראל בכל התחומים, ובהם גם הבריאות. אלא שלשינוי כזה, בתחום כזה, אף שלרשות הפלסטינית יש בו תשתית טובה יחסית, יש השלכות נרחבות עד כדי סכנה של ממש לאלפי החולים הפלסטינים המטופלים בישראל.
משבר כלכלי עמוק
בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון יש 16 בתי חולים ממשלתיים ועוד יותר מ־30 בתי חולים פרטיים או עצמאיים קטנים יותר, וכן מאות מרפאות, חלקן ניידות, המעניקות שירותי רפואה לתושבי הרשות. לבד מכך יש במזרח ירושלים עוד 6 בתי חולים המשרתים את האוכלוסייה הפלסטינית, והבולטים שבהם הם מקאסד, "הדסה" של הפלסטינים, ואוגוסטה ויקטוריה הכנסייתי. כמה מבתי החולים בגדה מודרניים ומצוידים היטב, וגם כוח האדם הרפואי נחשב טוב, אלא שחסרות בהם מחלקות לב ברמה גבוהה, ומחלקות אונקולוגיות ומכשור לטיפול בסרטן.
ברצועת עזה, המצב גרוע הרבה יותר: יש שם חמישה בתי חולים ממשלתיים, ובראשם שיפא בעזה, ועוד תשעה בתי חולים עצמאיים קטנים יותר, ובהם אחד הנחשב מודרני ומתקדם של הצלב האדום, וכן מרפאות, בעיקר של אונר"א.
בגלל העימות בין חמאס, השולט ברצועה, לבין הרשות הפלסטינית שהחזיקה בתשתית האזרחית, נקלעו בתי החולים ברצועה למשבר כלכלי עמוק. ציוד מקולקל ובלוי לא מוחלף, יש מחסור חמור בתרופות, והצוותים הרפואיים מקבלים שכר חלקי בלבד בשל עצירת כספי המשכורות על ידי הרשות הפלסטינית.
רופא בכיר מבית החולים שיפא העיד בפני אנשי ארגון רופאים לזכויות אדם הישראלי כי שכרו החודשי בקיץ שעבר היה כ־1,000 שקל בלבד. רופא בכיר. וזאת רק דוגמה.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 60% מאנשי הצוותים הרפואיים, לרבות רופאים, לא קיבלו חלק ניכר מהמשכורות ועובדים למעשה תמורת מחצית שכרם המקורי. ברשות מאשימים את חמאס בכך שהוא לוקח את כספי המשכורות לנאמניו בלבד, ואף מחרים תרופות ומכשור רפואי הנשלחים לרצועה.
למצב הקשה הזה ברצועה נוסף העומס בבתי החולים ובעיקר במחלקות האורתופדיות בשל אלפי הפצועים מירי חיילי צה"ל בהפגנות המתמשכות שהחלו לפני שנה. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מראשית ההפגנות בחודש מרץ 2018 עד היום נפצעו לא פחות מ־1,000 פלסטינים, מחציתם טופלו בבתי החולים ויותר מ־900 מהם סובלים מפציעות קשות. סדרי גודל שגם מרכזים רפואיים גדולים ומתקדמים יתקשו לעכל. עוד בעיה קשה היא אספקת החשמל הקצובה, ולא לכל בתי החולים ברצועה יש גנרטורים לזמן הפסקות החשמל.
בתי חולים ברשות הפלסטינית - מספרים
11 אלף בקשות פינוי
הרשות הפלסטינית מפנה את מי שזקוק לכך מרצועת עזה ובעיקר מהגדה אל ישראל, ומנתבת בקשות למעבר לטיפול בבתי החולים בארץ, במזרח ירושלים ובעיקר במרכזים הרפואיים הגדולים, הדסה הר הצופים ועין כרם. בבקשות מטפל המינהל האזרחי, ולפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בכל חודש מוגשות יותר מ־2,000 פניות כאלה מרצועת עזה, ועוד כ־9,000 מהגדה. מהנתונים של ארגון הבריאות העולמי עולה כי שני שלישים מהמבקשים מהרצועה מקבלים אישור, שליש מסורב. 85% מהמבקשים מהגדה מקבלים את האישור המיוחל, ומצוידים בהתחייבות לתשלום עוברים את המחסומים אל ירושלים לקבלת טיפול. מבדיקת "גלובס" עולה כי רק מקצת מהסירובים בגדה נובעים מסיבות ביטחוניות. היתר נדחים בשל אי־התאמה לטיפול בבתי החולים בישראל או היעדר מקום. הפלסטינים מבוטחים בביטוח בריאות שעלותו פחות מ־1,000 שקל בשנה, אך הרשות נמנעת מגבייה מתושבי הרצועה בשל המצב הכלכלי הקשה שם והיא זו שמשלמת את החשבונות לישראל. בשנים האחרונות יועל התהליך באמצעות קשר ישיר בין משרד הבריאות ובתי החולים הפלסטינים לאלה הישראלים, ורק לאחר שבתי החולים הישראליים מאשרים, המינהל האזרחי ביהודה ושומרון מקיים תהליך של בדיקה ואישור כניסה.
במקצת המקרים, כאשר מדובר בחולים שהעברתם מסכנת את מצבם, רופאים מבתי חולים ישראליים מגיעים אל בתי החולים בגדה לבדיקה פרטנית. הנתיב הישיר בין בתי החולים יעיל יותר מזה שבין הרשויות, והקשר המקצועי בין מחלקות תאומות מתהדק והולך.
מעבר החולים לבתי החולים בישראל מניב להם הכנסה נאה. הכנסות המרכז הרפואי הדסה בירושלים מהחולים הפלסטינים מגיעות לכ־100 מיליון שקל בשנה, אבל בישראל מסבירים את הסכומים הגדולים באופי הטיפולים המורכב והיקר. מניתוחים נוירוכירורגיים ועד השתלות, מצינתורים מסובכים וטיפולי לב ועד ניתוחי עיניים ותיקון מומים מולדים, הדורש התמחויות מיוחדות. גורמי בריאות בישראל אומרים כי אם אכן תצמצם הרשות את מספר החולים המגיעים לטיפול בישראל, הדבר יפגע בחולים רבים הנזקקים לטיפולים מסוג שאין בבתי החולים הפלסטינים. גורמי בריאות בישראל דוחים גם את הטענה כי החולים הפלסטינים יוצרים עומס נוסף על מערכת הבריאות הישראלית הצפופה ומרובת התורים. לדבריהם, מדובר רק בטיפולים בהתאם ליכולת הקיבולת של בתי החולים והמחלקות הייעודיות.
מחירים מופקעים בישראל?
ד"ר מוחמד עודה, לשעבר סגן שר הבריאות הפלסטיני, אומר כי העלות החודשית של הטיפולים בישראל מגיעה לכ־17 מיליון דולר, ומותח ביקורת על ישראל שמגישה את החשבון לרשות ללא פירוט. "לפי החשבון שלנו, ישראל גובה מחירים מופקעים עבור הטיפולים, לעתים עד פי שלושה ממה שנגבה מהחולים הישראלים", הוא אומר. ועם זאת, עודה מבהיר, רמת הטיפול בבתי החולים בישראל גבוהה, "ואם חלילה אזדקק לכך אשלח לשם את בני משפחתי".
בדיקת "גלובס" מעלה כי הסכומים נמוכים יותר ומגיעים לפחות מ־10 מיליון דולר בחודש, וכ־100 מיליון בשנה. כמו כן עלה מהבדיקה כי הרשות מקבלת פירוט מבתי החולים לאחר כל טיפול, אם כי הפירוט המלא אכן לא מופיע במסמכי העברות כספי המסים שמהם מנכה ישראל את תשלומי הבריאות. גם הטענה לגבי המחיר המופקע נדחית על ידי גורמי רפואה ישראלים. לדבריהם, מחירון משרד הבריאות המופעל כלפי קופות החולים בישראל הוא אותו מחירון לרשות הפלסטינית, ובחלק מהמקרים ניתנות הנחות על מחירון זה. ניתן לקבל טיפול זול יותר בירדן או מצרים, אך בישראל הטיפול והמחיר הם בסטנדרטים המתקדמים ביותר, אומרים גורמי הרפואה.
למרות הדברים האלה, הרשות הפלסטינית הודיעה לאחרונה שהיא פועלת לצמצום הדרגתי במספר החולים המועברים לטיפול בישראל, ובמקום זאת הם יטופלו במזרח ירושלים, בירדן או במצרים. גם טורקיה נשמעה כאפשרות לקבלת חולים פלסטינים. במסגרת המהלך הוחלט על הכשרה של עשרות רופאים פלסטינים בבתי חולים אוניברסיטאיים בירדן, במצרים ובמדינות אחרות כדי להתמחות בתחומים שעד כה נמנעו מלעסוק בהם ברשות, כמו לב ואונקולוגיה.
בד בבד הואצה בנייתם של עוד ארבעה בתי חולים בכספי תרומות ממדינות המערב והמפרץ ועוד שניים נמצאים בהליכי תכנון. סגן שר הבריאות הנוכחי, אסעד רמלאווי, אומר כי בחודשים האחרונים נפתחו מחלקות חדשות לניתוחי לב לילדים, רפואת עיניים, כלי דם ונוירוכירורגיה. תחומים שהיו חסרים בעבר בבתי החולים הפלסטינים. לדבריו, הרשות תשקיע את הכסף הנחסך בפיתוח המחלקות החסרות ובכך תביא למימוש עצמאות גם בתחום זה.
אלא שהאיומים הללו הם ברובם איומי סרק. הרשות הפלסטינית חבה מיליוני דולרים לירדן על טיפולים רפואיים של תושביה בבתי חולים ברבת עמון, וספק אם הירדנים יסכימו להמשיך לטפל בהם לפני תשלום החובות. במצרים גם לא ששים לכך, והעלות בכל מקרה לא זולה בהרבה מישראל, בגלל הנסיעה הארוכה והצורך במלווים.
כיוון אחר שנבדק כעת ביסודיות בממשלה הפלסטינית הוא שיתוף פעולה הדוק עם מערכת הבריאות בטורקיה. התוכנית הנרקמת היא שליחת סטודנטים לרפואה ורופאים להשתלמויות והתמחויות בטורקיה, בתחומים הנדרשים, בד בבד עם שליחת מאות חולים, בעיקר כאלה הנזקקים לטיפולים ארוכים, כמו חולי סרטן. המחירים בטורקיה נמוכים ביחס לישראל, ומשטרו של טאיפ ארדואן הביע נכונות לסייע במימון.
רוב הרופאים הפלסטינים לומדים באוניברסיטת אל קודס באבו דיס שממזרח לירושלים, ובאוניברסיטת א־נג'אח בשכם, שם הוקם בית חולים אוניברסיטאי חדש. הסטודנטים מאל קודס מתמחים בבתי החולים במזרח ירושלים, בעיקר במקאסד, אך הם נדרשים לקבל אישורי כניסה להתמחויות ולהשתלמויות מקצועיות.
בבית החולים מקאסד, המספק טיפול בעיקר לחולי לב, נערכים להתגברות זרם החולים. ד"ר בסאם אבו־ליבדה, מנהל בית החולים, אומר כי מקצועית יוכל להתמודד עם רוב המקרים הרפואיים שיופנו אליו במקום להדסה, למעט השתלות.
מאהר א־דיב, מנהל בית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים, אומר כי חולים במחלות ממאירות, אונקולוגיית ילדים, מחלות דם קשות וטיפולי לב מורכבים אפשר לטפל רק בבתי החולים הישראליים.
מור אפרת מארגון "רופאים לזכויות אדם" אומרת שהפעילות העיקרית של הארגון היא לסייע לחולים קשים לקבל אישורי כניסה וטיפולים בישראל. כך, למשל, פעל הארגון נגד מניעת כניסת חולות סרטן פלסטיניות מרצועת עזה על ידי מערכת הביטחון. המאבק הזה הצליח ברובו בין השאר בסיוע בג"ץ, ולדברי מור הוכיח כי מדובר היה בהחלטות שרירותיות ולא מבוססות על חשש ביטחוני אמיתי. המאבק הנוכחי הוא על ביטול נוהל אי־מתן היתר כניסה לחולים שאחד מבני משפחתם הוא שוהה בלתי חוקי בישראל.
במערכת הביטחון מזכירים ניסיונות פיגוע שיצאו מרצועת עזה, כולל של חולים או בני משפחותיהם שהיו אמורים לצאת לטיפולים, ועם זאת מבהירים שרבות מהדחיות הן טכניות ונובעות מהיעדר מקום או יכולת לקבל את המטופלים בבתי חולים בישראל.
מערכת הבריאות הפלסטינית נחשבת יותר מסבירה במונחי העולם הערבי השכן. נתוני תמותת התינוקות ותוחלת החיים בה ממוצעים לעולם הערבי, אך נופלים מאוד מאלה של ישראל. הגישה הנוחה יחסית למערכת הבריאות הישראלית מאפשרת לרשות הפלסטינית לגשר על הפערים באיכות ועל המחסור במחלקות שבהן נדרשות מיומנות וטכנולוגיה מתקדמים. ועם זאת, בשל המצב הפוליטי, שיתוף הפעולה חלקי ביותר ונקודתי, והפלסטינים מנסים למצוא פתרונות אחרים לצורכי הבריאות שלהם.