מקצוע הרפואה מתעצב והולך בשנים האחרונות כמקצוע נשי. רוב הסטודנטים לרפואה כיום הם נשים וקרוב לחצי מהרופאים בישראל הם רופאות. לראשונה יש גם 6 מנהלות של בתי חולים כלליים בישראל. אלא שבכל הנוגע לשכר ולמעמד, הרופאות עדיין משתרכות הרחק מאחורי הרופאים. ב-2016, לדוגמה, רופאות בישראל הרוויחו קרוב ל-600 אלף שקל בממוצע בשנה (רפואה פרטית וציבורית), 33% פחות משכר הרופאים הממוצע, שהגיע קרוב ל-900 אלף שקל בשנה, לפי אגף הכלכלן הראשי באוצר.
הפערים הללו נובעים בעיקר מבחירות שונות בהתמחות. לרופאים הגברים יש רוב דומיננטי במקצועות הרפואה הרווחיים ביותר - כירורגיה פלסטית, קרדיולוגיה, כירורגיית חזה ולב, הרדמה ונוירוכירורגיה. הרווחיות בתחומי התמחות אלה נובעת בעיקר מהאפשרויות לרפואה פרטית, והשכר השנתי הממוצע בהם הוא מיליון שקל בשנה ויותר.
לרופאות יש רוב במקצועות אחרים: רפואת משפחה, אנדוקרינולוגיה, גריאטריה וגנטיקה. הן גם כמחצית מהאונקולוגים ומרופאי הילדים - מקצועות שמשלבים בהם פחות פרקטיקות פרטיות.
ההבדלים בבחירת ההתמחות, לאור הכניסה הגוברת והולכת של נשים למקצוע הרפואה, מעלים גם את החשש שאם נשים ימשיכו לא לבחור במקצועות כירורגיים, ישראל תסבול ממחסור במנתחים בעתיד.
הפערים בשכר ניכרים גם כאשר משווים בין שכר הרופאים לרופאות במגזר הציבורי (13%), והסיבה לכך היא ככל הנראה בדרג התפקידים. יש הרבה פחות רופאות בתפקידי ניהול בכירים בבתי החולים, בהשוואה לרופאים.
לראשונה, בדקנו את הנתונים גם ברמת המיקרו שלהם. יחד עם התנועה לחופש המידע, פנינו ל-21 בתי חולים כלליים, וביקשנו מהם לחשוף בפנינו את חלוקת התפקידים בין רופאות לרופאים בתוך המערכת. את בתי החולים שמצאנו בהם דומיננטיות נשית בתפקידים בכירים ובחמשת מקצועות הרפואה הרווחיים ביותר הגדרנו "פמיניסטיים".
אנו מאמינים שככל שבתי החולים ושאר הגופים במערכת הבריאות יידעו שנתוניהם נמדדים ושקופים לציבור, כך יגדל הסיכוי שעם הזמן חלוקת התפקידים בתוך המערכת תיעשה שוויונית יותר.
בבדיקה השתתפו כמעט כל בתי החולים הכלליים בישראל: 11 בתי החולים הממשלתיים ו-8 בתי חולים של קופת חולים כללית, לצד אסותא-אשדוד. לא כללנו בספירה מקרים שבהם סך הרופאים נמוך מ-10.
הכי הרבה מנהלות: הלל יפה, שניידר, העמק ושיבא
בית החולים לילדים שניידר ישנו שיעור הרופאות הגבוה ביותר בישראל מכלל הרופאים - כמעט 50% (287 רופאות אל מול 314 רופאים), יותר משיעור הרופאות בכלל מערכת הבריאות, העומד על 44%. הנתון הזה לא צריך להפתיע בהתחשב בכך שרופאות הן כמחצית מרופאי הילדים.
אחרי שניידר נמצאים קפלן, שיבא ואסותא-אשדוד, עם שיעור רופאות העומד על 44%. מלבד שניידר, בכל אחד מבתי החולים האלה שיעור המתמחות מכלל המתמחים גבוה מהשיעור הכללי של הרופאות, דבר המעיד על כך שבדורות הצעירים יותר ייצוג הנשים גדל.
בתי החולים שבהם ייצוג הרופאות הוא הנמוך ביותר הם פוריה בטבריה, עם 23% רופאות בלבד (72 רופאות לעומת 236 רופאים); זיו בצפת, עם 26% רופאות, וברזילי באשקלון עם 29% רופאות מכלל הרופאים בלבד.
בכל בתי החולים שנבדקו, רק 20% ממנהלי המחלקות הם נשים, ורק 33% הם סגניות מנהלי מחלקה. בהלל יפה יש השיעור הגבוה ביותר של מנהלות מחלקה (35%), ואחריו בשניידר (33%) ובבילינסון (32%). השיעור הכי נמוך הוא, שוב, בבתי חולים פריפריאליים: זיו בצפת, פוריה בטבריה וסורוקה בבאר שבע, עם פחות מ-10%.
מנהלות מחלקה: איפה יש הכי הרבה ואיפה הכי מעט / נתונים: התנועה לחופש המידע, 2019
בבית החולים העמק שבעפולה נמצא השיעור הגבוה ביותר של סגניות מנהלי מחלקה - 42%. חמש סגניות מול שבעה סגנים. גם בשיבא (41%) ובהלל יפה (36%) יש שיעור גבוה של סגניות.
מדוע בבתי החולים הפריפריאליים ייצוג הרופאות נמוך באופן דרמטי מייצוג הרופאים? אפשר רק לשער. בצפון, לדוגמה, שבו שיעור הרופאים הערבים גבוה יותר, רואים יותר סטודנטים ערבים לרפואה מסטודנטיות.
"אני מסכים איתך, יש אצלנו מעט מדי רופאות", אומר ד"ר ארז און, מנהל בית החולים פוריה בטבריה. "אנחנו מכוונים לשנות את זה, כי אני מאמין שחלוקה מאוזנת של התפקידים מעצימה את הארגון. לצערי, אין לי עתודה לעבוד איתה. הסטודנטיות שלמדו בפקולטה בצפת חוזרות ברובן למרכז בסיום הלימודים".
גם מנהל בית החולים זיו בצפת, ד"ר סלמן זרקא, מתאר מצב דומה. "הקמתי לאחרונה קבוצה של מנהיגות נשית בבית החולים, כי אני רוצה לדחוף את הנשים אצלנו קדימה. לצערי, אין כמעט מועמדות. אני לא עומד בפני דילמה שבה אני צריך לבחור בין רופא לרופאה לקידום".
בבית החולים ברזילי באשקלון הסבירו שיש קושי רב בגיוס בכירים לבתי החולים בפריפריה. "אנו עושים מאמצים רבים לגייס רופאים ורופאות איכותיים. באחרונה הצטרפו אלינו מנהלת מכון גסטרואנטרולוגיה, מנהלת מחלקה גריאטרית, מנהלת מחלקת ילדים ומנהלת יחידה לטיפול פולשני במחלות ריאות".
אז מה עשו נכון בבית החולים העמק? ייתכן שיש קשר הדוק לכך שבראש בית החולים עומדת אישה, פרופ' אורנה בלונדהיים, כבר 15 שנה. "ככל שיש יותר מנהלות ויותר כירורגיות, זה מעביר מסר שאנחנו פתוחים לזה", היא אומרת.
מצד שני, היא מודה שלא פעם נשים מסרבות לאפשרות להתמודד על תפקידי ניהול: "גם כשלי הציעו בזמנו לנהל את העמק, לא רציתי. אהבתי את מה שעשיתי. אף פעם לא חשבתי על קריירה ניהולית, וזה מאוד תובעני".
"אני מבינה את אלה שאומרות לי, 'זה לא בשבילי'. השנה הצלחנו לגייס לראשונה שתי נציגות מהעמק ל"תוכנית ענבר" (עתודה ניהולית במערכת הבריאות). שמחתי על כך. עם זאת, בשנתיים האחרונות היו שני מכרזים למנהלי מחלקות שבהם לא הייתה אף מועמדת אישה. לא היה לי את מי לנסות לשכנע. פניתי למישהי שחשבתי שתתאים והיא לא רצתה".
הכי הרבה פלסטיקאיות: קפלן, רמב"ם ואיכילוב
בדקנו היכן רואים הכי הרבה רופאות בחמשת מקצועות הרפואה הכי רווחיים בישראל - כירורגיה פלסטית, קרדיולוגיה, כירורגיית חזה ולב, הרדמה וניורוכירורגיה.
פלסטיקה הוא המקצוע הכי רווחי ברפואה כיום, עם שכר שנתי ממוצע של כ-1.5 מיליון שקל בשנה, לפי אגף הכלכלן הראשי באוצר. ומהו שיעור הנשים במקצוע? 15% בלבד. רק אחת מכל שישה פלסטיקאים לערך היא אישה.
שיעור הפלסטיקאיות מהפלסטיקאים בבית החולים / נתונים: התנועה לחופש המידע, 2019
אילו בתי חולים שוברים את הסטטיסטיקה? קפלן במקום הראשון, עם 40% נשים פלסטיקאיות, מומחים ומתמחים גם יחד. 6 נשים ו-9 גברים.
את בית החולים קפלן מנהלת מאז ספטמבר 2018 ד"ר שרית אבישי-אלינר.
אחר כך רמב"ם, עם 31%, ואיכילוב, שבו יש 30 פלסטיקאים ו-13 פלסטיקאיות, כלומר, 30%.
בכירורגיית חזה ולב, תחום התמחות ששיעור הנשים בו מזערי - 3% בלבד - בילינסון במקום הראשון, עם כמעט 20% כירורגיות חזה ולב. 4 רופאות ו-17 רופאים. שיעור לא גבוה במיוחד. ברוב בתי החולים בישראל, אין כלל כירורגיות חזה ולב. גם לא נוירוכירורגיות.
סיבה לאופטימיות: יותר כירורגיות בדור המתמחות / נתונים: התנועה לחופש המידע, 2019
הדור הצעיר מסמן שינוי חיובי
כאשר בוחנים את נתוני הרופאות הוותיקות, המומחיות, ואת נתוני המתמחות בנפרד, רואים בכל זאת שינוי חיובי - יותר רופאות צעירות בוחרות בחמשת המקצועות הרווחיים וה"גבריים" ברפואה. כך, לדוגמה, יש רק 17% נשים מומחיות בכירורגיה פלסטית, אבל 29% נשים מתמחות בתחום; רק 6% נשים מומחיות בכירורגית חזה ולב אל מול חמישית, 20%, מכלל המתמחים בתחום שהם נשים. גם בנוירוכירוגיה רואים עלייה מ-11% - בקרב המומחים - ל-21% נוירוכירורגיות מקרב המתמחים.
בבתי החולים שהוכתרו בבדיקה שלנו "פמיניסטיים", חשבנו שידברו איתנו על תוכניות סדורות לקידום רופאות, אבל מתברר שלא. מי שמקצוען - מתקדם. זה עד כדי כך פשוט, הם טוענים.
"ודאי שאין אצלנו הפליה, ורואים את זה במספרים", אומר ד"ר אוהד הוכמן, סגן מנהל בית החולים הלל יפה. "זה נכון גם למתמחות. מי שנכנסת להיריון - אנחנו משתתפים בשמחתה. אנחנו מאמינים שאדם שטוב לו בבית, גם יהיה רופא טוב יותר".
ד"ר שרית אבישי-אלינר, מנהלת קפלן, חושבת ש"לחלק מהנשים יש יתרונות בתחומים הקשורים בניהול ובמנהיגות. זו גאווה להיות מנהלת של ארגון רפואי המקדם בעלי תפקידים, אך רק על בסיס כישורים".
"צריך להבין מה משמעות האמירה, 'להתקדם לניהול? זה לא בשבילי'"
בעוד שבמטה משרד הבריאות יש ייצוג גבוה לנשים בקרב מנהלי החטיבות (שלוש מתוך חמישה מנהלים) ובקרב הסמנכ"לים (יותר מ-50%), בשטח המצב שונה. כדי לנסות לקדם יותר רופאות לתפקידי ניהול בכירים בבתי החולים, השיקו במשרד בחודשים האחרונים קורס פיתוח מנהיגות המיועד לרופאות בכירות בבתי חולים.
"המשתתפות הן רופאות בכירות המתלבטות אם להוסיף להתמקצע כרופאות, או לפנות לכיוון ניהולי", אומרת יועצת המנכ"ל לשוויון מגדרי וקידום נשים, לירון זוהר, שיזמה את הקורס.
הקורס, שהחל בסוף 2018 והסתיים במרץ השנה, נעשה בשיתוף עם אוניברסיטת בן גוריון וחטיבת המרכזים הרפואיים במשרד. במחזור הראשון השתתפו 20 רופאות, והוא צפוי להמשיך גם למחזורים נוספים. "הבנו שאין מספיק מנהלות בכירות בבתי חולים, וזה קורה מכמה טעמים: גם פערים באופן שבו גברים ונשים חונכו ורואים את התפתחות הקריירה שלהם, וגם בגלל התרבות בבתי החולים. לא מספיק חושבים שם על איך לקדם רופאות ועל החסמים שעוצרים את קידומן".
"בתחילת הקורס", אומרת זוהר, "המשתתפות אמרו: 'מעולם לא הפלו אותנו לרעה. תמיד חווינו שוויון הזדמנויות מלא'. בהמשך הן הבינו שזה לא בדיוק המצב. כשמנהלי בתי חולים אומרים: 'כשאנחנו מציעים קידום לרופאות הן מסרבות', צריך להבין מה בדיוק עומד מאחורי: 'אני לא מעוניינת'. האם זה אומר, 'אני חוששת שארגיש לא שייכת, או מהביקורת שאחטוף על זה שאני לא נמצאת מספיק בבית'? הרבה פעמים הן דווקא כן מעוניינות".
זוהר מוסיפה ש"התחלנו עם הרופאות עצמן, והכוונה היא להמשיך עם קורסים והכוונה למנהלי ומנהלות בתי החולים - כי השינוי המחשבתי צריך לקרות גם שם".