רכב אוטונומי / צילום: Shutterstock
לאחרונה קניתי את המכונית האחרונה שלי. כמו לכול מכונית יש לה הגה, בלם ודוושת האצה. בדרך לצפון התחלתי להתרגל לתחושה המוזרה שהחלה בכפות הידיים, הרגלים ועברה לבטן. אני לא לבד. אני לא נוהג לבד. מישהו מחזיק את ההגה איתי. מישהו מניח את הרגל שלו על דוושת התאוצה ומישהו משתמש בבלם. שקטה אך בוטחת, הבינה המלאכותית התיישבה לצידי על כיסא הנהג. בתיפוף קל על ההגה היא שומרת לי על הנתיב. כשצריך, היא שמה לי ברקס כדי שלא אשרוט את הצבע בחניה, ואולי גם כדי לרמוז לי זה בסדר, אתה רק בן אדם. אני פה איתך.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי 1.35 מיליון אנשים נהרגים בכבישים כל שנה. תאונות דרכים הם הסיבה השמינית הנפוצה ביותר למוות, ובקרב צעירים הן אפילו הסיבה הראשונה. 20-50 מיליון איש בשנה נפצעים בתאונות. הגיע הזמן להודות בעובדה שאנחנו, האנשים, לא מסוגלים לנהוג באופן אחראי או בטוח. לטענת אלון מאסק, בשנת 2020 נוכל להיכנס למכונית האוטונומית, להירדם מאחורי ההגה ולהגיע ליעדנו בבטחה. גם אם מאסק אופטימי יתר על המידה, אני סבור שבקרוב ניכנס למכונית שלנו, ולעולם לא נצא ממנה יותר. המכונית האוטונומית תשנה את המין האנושי לנצח. האדם והמכונית יתאחדו לאחד.
הכינוי "רכב אוטונומי" הוא חסר מעוף והבנה אמיתית של הטכנולוגיה ואין לנו את הכלים להבין את משמעות המלאה של הרגע, אבל צאצאינו המרוחקים יבינו את גודלו של הרגע ההיסטורי הזה. הרגע שבו נכנסנו לרכבים האוטונומיים ויותר לא יצאנו החוצה. אולי כדאי למצוא שם טוב יותר למעטפת הרובוטית הזאת, שבה אנחנו הולכים לעטוף את האנשים.
כן זה רכב, ובשלב הראשון אולי גם יהיה לו הגה ומושב של נהג ומושב של נוסעים, אבל מהר מאוד המושגים המיושנים האלה לא יתארו את המציאות. המעטפת הרובוטית תיתן לנו יותר ויותר שירותים, ואולי צריך להתחיל לחשוב על דימוי חדש לכלל השירותים שנקבל.
דימוי כזה יכול להיות שריון, בית. חדר מלון נייד. חדר שבו ניתן לחיות, לישון, להתחמם, להתקרר, לנווט, לגלוש, להגיע. חדר מלון עם קולנוע, בר, מסעדה, מערכות תוכן, אורחים ובדרנים, וכן, ניתן יהיה לבקש מה"רכב" גם לקחת אותנו לדיזנגוף פינת ארלוזורוב. אבל בשביל מה?
תחילה עטפנו את עצמנו במערות, בשלב הבא נעטפנו בבתים "טיפשים" ולאחרונה בבתים "חכמים". אבל בית חכם הוא עדיין מוגבל ביותר. הוא לא מסוגל לזוז. הרכב החדש יהיה בית חכם באמת, ובשלב הבא הוא לא רק יסיע אותנו ממקום למקום - הוא גם יטיס אותנו. בית חכם עוטף ומעופף.
הבית החכם החדש שלנו יהיה חכם באמת. הוא יכיר אותנו. הוא יידע לשמור על סביבה תומכת חיים. הבית החכם החדש יאתר ויטפל במצבי חירום. הוא ילמד, יתעדכן ויבין באמת את הצרכים שלנו, ואז יגיע השלב הבא - לא תהיה לנו סיבה לצאת מהבית החכם המעופף שלנו. הוא יגן עלינו. הוא ידאג לאנרגיה ולמזון שלנו. הוא יספק את צרכי התקשורת והבידור שלנו. הוא יהיה המערכת הרפואית. הוא יחבר אותנו לאינטרנט. הוא יחבר אותנו לשאר האנושות. הוא יהפוך להיות המעטפת שאנחנו לא יכולים בלעדיה.
בתים אוטונומיים מעופפים יהיו גמישים וניתנים לחיבור עם בתים נוספים. מי שירצה יוכל לחבר מספר יחידות בית לבית גדול יותר. נצטרך להגדיר מחדש משפחות, ערים, מדינות ותרבויות. יהיו מי שיתחברו לבית אחד לכול החיים, ויהיו מי שיבחרו להחליף בית, ואולי אין לכך הרבה משמעות, גם הבית הקבוע שלנו יהיה גמיש, מתעדכן ומשתפר תמידית.
בהנחה שהדור הבא של האנושות יחל את המסע ליישוב מאדים, הרי שהבית החדש יהפוך להיות קריטי עבורנו וכל מהגר למאדים יזדקק למעטפת רובוטית שתשמור עליו לפחות בתחילת המסע.
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שבה ייצור חי בוחר להשתלב במערכת גדולה ממנו. הטבע מכיר את תופעת הטפילות מאז ומתמיד. הטפיל והפונדקאי מקיימים ביניהם מערכת מורכבת של תלות, לעיתים נצלנית וחד צדדית ולעיתים הדדית. את הדוגמה הטובה ביותר ניתן לראות בכול אחד מתאי גופינו בהם אנחנו מארחים אלפי חיידקים קדומים. אלה הם אברוני המיטוכונדריה, שבעבר היו כנראה חיידקים עצמאיים, והפכו להיות תושבי קבע בתאים שלנו.
המיטוכונדריה עוזרת לתאי הגוף לייצר את האנרגיה הדרושה לפעולתם בצורה טובה יותר ואנו מספקים למיטוכונדריה סביבה נוחה ומזינה לקיומם. לתופעה הזאת אנחנו קוראים אנדוסימביוזה. יחסי סימביוזה הדדית, שבה יצור אחד, הטפיל, מתקיים בתוך יצור אחר, המארח. עבור המיטוכונדריה כרטיס הכניסה היה חד-כיווני. עבור המארח העסקה הייתה כדאית. שני הצדדים נהנים מן השותפות וכיום בלתי אפשרי לפרק אותה.
בדומה לחיידק הקדום שהשתלב בתאי גופינו, האדם עומד להיכנס אל תוך המכונה. התועלת לאדם נראית ברורה, אך עדיין קשה לדמיין את המכונה כמערכת מודעת ולדעת האם היא תזדקק לאדם או תפיק תועלת מנוכחותו.
למיטב ידיעתנו, זאת תהיה הפעם הראשונה שבה הטפיל בונה בעצמו את המארח. הטפיל בונה את המארח המושלם ממנו יפיק תועלות רבות. כפי הנראה גם הטפיל יעבור שינויים רבים על מנת למקסם את הסימביוזה של האדם-מכונה. השאלה הנשארת ללא מענה כרגע היא האם הסימביוזה הזאת תהיה הדדית ומה יפיק המארח מן האדם?
הכותב הוא יזם חברתי ומשקיע היי-טק