איך ייתכן שבעוד שרוב הסטודנטים באקדמיה הישראלית הן נשים (בין 53% ל-62%), ואפילו רוב המרצות הן נשים (55%), המצב מתהפך לגמרי כשמדובר בסגל הבכיר?

הנה הנתונים: רק 37% מהמרצים הבכירים הן נשים, רק 29% מהפרופסורים החברים, ו-17% בלבד מהפרופסורים מן המניין הם נשים - כך לפי נתונים של מרכז המחקר לכנסת שפורסמו בשנה שעברה. מקור הנתונים הם במועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והם עדכניים עד שנת הלימודים 2015/16.

את התופעה הזו, שהמועצה להשכלה גבוהה מכירה היטב, מנסים לצמצם ולהפוך בשנים האחרונות. ב-2011 כינסה המועצה ועדה בראשותה של פרופ' רבקה כרמי לבחון את המצב. שנתיים לאחר מכן הוקמה ועדה נוספת, בראשות פרופ' רות ארנון. תפקידה היה לעקוב אחר המלצות ועדת כרמי ולספק המלצות נוספות. הדוח פורסם בשנת 2015. בשני הדוחות הופיעו שורה של המלצות - מהעלאת המודעות וגידול במלגות לנשים ועד מעקב אחר נתונים וקביעת מדיניות שמבוססת עליהם. המלצה חשובה נוספת היא מינוי יועצת לנשיא האוניברסיטה לקידום נשים.

ואולם, הדוקטורנטית עו"ד עידית סלומון מאוניברסיטת בר-אילן, בהנחייתה של ד"ר דפנה גץ משמואל נאמן, אשר חקרו את הנושא, הגיעו למסקנה כי היעדר תקציבים ומדיניות מוסדרת, לצד היעדר ידע וניסיון מספקים, מונעים מהיועצות להצליח לקדם את הנושא באופן משמעותי.

סולומון: "זה מפתיע שיש כל כך מעט נשים בסגל הבכיר, כי זה בניגוד לשיעור הנשים שמסיימות תארים מתקדמים שכיום עולה על 50%. יש פה דיסוננס שהוא באמת בעייתי. הסיבה לכך היא שמעט נשים, לעומת גברים, יוצאות לפוסט דוקטורט בחו"ל וזה מה שמונע מהן אח"כ קבלה למוסדות.

"בנוסף", אומרת סולומון, "ועדת המינויים מורכבות מרוב גברי שהרבה פעמים בוחר את מה שנוח ומוכר לו, בעיקר עקב היעדר מודעות מגדרית".

נקודה נוספת שחשוב לציין היא שמדובר במניין של משרות מלאות, כלומר אם יש שתי נשים שעובדות חצי משרה כל אחת, הן נספרות כאדם אחד. בעשר השנים האחרונות נרשם שיפור, אך הוא זניח.

כאמור, לאור המצב ובהתאם להחלטות הוועדה שמונתה, ב-2013 החלו לפעול באוניברסיטאות יועצות לענייני נשים, אך המחקר שערכה סולומון מעלה כי אין הגדרה מהותית לתפקיד היועצות במוסדות להשכלה גבוהה: "היועצות די זועקות למסמך הנחיות", אומרת סלומון, "לא תמיד הן מגיעות מרקע של מגדר או עם תובנות והרבה פעמים עולה ביקורת מהשטח בשאלה למה לא נבחרות אקטיביסטיות לתפקידים האלה ויש שסוברים שזה מכוון, שזה נועד לא ליצור יותר מדי רעש במערכת ושזו בחירה נוחה לראשי המוסדות".

"למידת המצב המצוי עוררה לא פעם את הרושם, כי מינוי היועצות נעשה לכאורה כדי לצאת ידי חובה, לעיתים בעקבות מסקנות של ועדות ממשלתיות שהוקמו לצורך העניין, ולשם ביצוע פעולות סמליות במהותן ולא כדי להוביל את השינוי המשמעותי שלשמו נועד תפקידן", כתבה סלומון במחקר, והוסיפה, כי למרות זאת, "מצליחות היועצות לפעול ולקדם ככל יכולתן את השוויון המגדרי במוסדותיהן, בזכות התגייסותן ומחויבותן הטוטאליות לנושא ובזכות היצירתיות של כל אחת מהן מבחינת הנושאים, הקהלים והיוזמות שהיא בוחרת לפעולתה".

סולומון מציינת כי "המדינה נוקטת בשנים האחרונות בפעולות, ב-2013 הוקצו 20 מלגות ליציאה לפוסט דוקטורט לדוקטורנטיות מצטיינות, גם הגדילו את שיעור המלגות אבל עדיין אנחנו מדברים על טיפה בים. במדינות שהחליטו להלחם בתופעה ובאמת השיגו שינויים, התקציבים שהוקצו לכך היו הרבה יותר גדולים".