אקדמיה ואקזטים / צילום: Shutterstock
"בישיבות חבר הנאמנים של האוניברסיטה, שואלים כמה כסף הרוויח המוסד מפעילות מסחור הידע שלו, וזו לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מה עשתה פעילות מסחור הידע לתועלת הציבור, והבעיה היא שאת הרווח לכלכלה ולתעשייה לא ניתן לכמת באותה הצורה", כך אומר פרופ' ארנון בנטור, חוקר במוסד שמואל נאמן ומחברו של דוח חדש הבוחן את פעילות מסחור הידע של המוסדות האקדמיים בישראל. על הדוח חתומים גם ד"ר אביגדור זוננשיין, רפי נוה, אלה ברזני ואיליה זטקובצקי.
הדוח, שמתפרסם לראשונה ב"גלובס", בוחן את פעילות מסחור הידע האקדמי בישראל בהשוואה למוסדות אקדמיים בעולם, ובארה"ב בפרט. ממצאי הדוח מראים כי בעשורים האחרונים, מוסדות אקדמיה ברחבי העולם התמקדו במסחור ידע לצורך יצירת הכנסות, ולא לצורך של יצירת ערך לתעשייה ולכלכלה הלאומית. אולם, פעילות מסחור הידע לא הצליחה להניב למוסדות הלימוד הכנסות ראויות מצד אחד - וכשלה בקידום העברת הידע האקדמי לתעשייה מצד שני. הדוח מציע שינוי כיוון הדרוש במדיניות המגדירה את מטרותיהן של מחלקות המסחור ואת האופן בו נמדדת הצלחתן, על מנת להביא לשיפור בפעילותן.
הסדרת הבעלות על זכויות קניין כשייכות למוסדות האקדמיים החלה בשנות ה-80 עם חוק ביי-דול (Bayh-Dole Act) בארה"ב, אשר במסגרתו קיבלו אוניברסיטאות במימון ממשלתי את זכויות הקניין הרוחני לפעילות המחקר שלהן. עד אז לא היו לאוניברסיטאות זכויות על הידע שנוצר בהן, והן לא עסקו כלל במסחור ידע. החוק נועד לספק לאוניברסיטאות תמריץ כדי שיפעלו למען הוצאת ידע אל התעשייה ויישומו לטובת הכלכלה והחברה. בפועל, חברות המסחור לא נמדדות לפי כמות הידע שהצליחו להעביר אל התעשייה, אלא לפי כמות הפטנטים שהן רושמות, כמות החברות שהן מקימות וכמות ההכנסות שהן מייצרות.
בישראל, בדומה למודל האמריקאי, זכויות הקניין הרוחני שייכות למוסדות עצמם. המוסדות האקדמיים עוסקים במסחורו של הידע המיוצר בין כותליהן ובהעברתו לתעשייה באמצעות חברות מסחור וחברות יישום. מחברי הדוח קוראים לקובעי המדיניות לזנוח את המדדים הפיננסיים לפיהם נמדדות חברות היישום והמסחור, ולשים לעצמם למטרה את התרומה לחברה ולתעשייה - שהיא, לטענתם, המטרה המקורית לשמה קיבלו האוניברסיטאות את זכויות הקניין על הידע מלכתחילה.
מספר הפטנטים עולה, ההכנסות לא
החוקרים מחלקים את הפעילות בתחום לשלושה מנגנונים: מסחור טכנולוגיה, הכולל קניין רוחני המוגן באמצעות פטנט שממנו ניתן להניב הכנסות על ידי מכירת הזכויות, גביית תמלוגים עבור רישיונות או הקמת חברות סטארט-אפ; מנגנון העברת טכנולוגיה, הכולל מחקר ופיתוח משותף עם התעשייה ומחקר במימון התעשייה; והמנגנון המסורתי של הפצת ידע דרך פרסומים מדעיים, הרצאות בכנסים ואינטראקציה בלתי פורמלית. במוסד שמואל נאמן מצביעים על מתח מובנה בין מנגנון הפצת הידע, שהוא בהגדרתו פתוח לכולם, ובין מנגנון מסחור הידע, בו לבעלות על הידע יש תפקיד מרכזי.
"במסחור טכנולוגיה הדבר הראשון שאתה עושה הוא להגן על הטכנולוגיה, ולכן מתוקף הדברים היא כבר לא נחלת הכלל. הדבר פוגע בתועלות האחרות שאפשר לקבל ברמה הלאומית בזכות העברת טכנולוגיה והפצת ידע", אומר בנטור. ואכן, לפי מחברי הדוח, האוניברסיטאות בארה"ב וגם בישראל נותנות בעשורים האחרונים עדיפות להגנה על קניין רוחני על פני הפצתו: בטווח של שני עשורים, מספר הבקשות לפטנטים גדל פי ארבעה ועמד ב-2017 על למעלה מ-20 אלף עבור 163 אוניברסיטאות בארה"ב, לעומת מעט יותר מ-5,000 ב-1997. החוקרים מציינים כי כמעט ואין פער בין מספר הבקשות לפטנטים ביחס למספר חברי הסגל באוניברסיטאות בהשוואה בין ישראל ובארה"ב.
עם זאת, ההשקעה ברישום פטנטים לאו דווקא מניבה הכנסות למוסדות האקדמיים: כך למשל, הדוח מצא כי הכנסות הטכניון ממנגנוני מסחור הידע שלו מהוות 1.7% מכלל התקציב שלו, ובאוניברסיטת תל אביב ההכנסות ממסחור ידע עומדות על 1.1% מתקציב בלבד. לפי הדוח, השיעורים הללו אומנם נמוכים, אך ממוצע ההכנסות בישראל אינו שונה מזה של האוניברסיטאות בארה"ב, ואף גבוה מעט מזה של אירופה. עוד עולה מהדוח כי ההכנסות ממסחור ידע באוניברסיטאות המובילות בעולם עומדות בממוצע על כ-4%-3% מהיקף המחקר הממומן, וב-20 השנים האחרונות שיעור זה נותר ללא שינוי ניכר. בדומה לכך, דוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שבדק נתונים של חברות מסחור הידע האקדמיות בישראל מצא כי נרשמה ירידה בהכנסותיהן בכל שנה, לאורך ארבע השנים שבין 2012 ל-2016.
עוד נטען בדוח כי למעט מקרים בודדים של הצלחות מסחררות, ברוב המוחלט של האוניברסיטאות ההוצאות על מסחור גבוהות מההכנסות ממנו או משתוות אליהן. מכיוון שלא קיימים נתונים פומביים מלאים על הוצאות בגין מסחור בישראל, החוקרים בחרו להביא נתונים מארה"ב. חוקר ממכון ראנד, שערך מחקר על אוניברסיטאות בארה"ב ב-2013, העריך שבמהלך 20 השנים שקדמו לפרסום המחקר, 87% מהאוניברסיטאות לא הצליחו להחזיר את ההשקעה בגין מסחור הידע. לעומתו, המועצה הלאומית למחקר בארה"ב פרסמה הערכות בגין רווחים ממסחור, המצביעות על רווח ממוצע של 0.9% בלבד.
במקביל להשקעה הלא משתלמת בפטנטים ובמסחור ידע אקדמי, הדוח חושף כי האוניברסיטאות זנחו אפיקים אחרים של הפצת ידע לתעשייה - לצד העלייה החדה בכמות הבקשות לפטנטים, החוקרים מצאו קיפאון ואף ירידה קלה בהיקף המחקר האקדמי שממומן על ידי התעשייה במדינות ה-OECD, ובהן ישראל וארה"ב, בין השנים 2003 ל-2013.
לאור הנתונים הללו, מחברי הדוח ממליצים על שינוי כיוון במדיניות בכל הנוגע למסחור ידע, ממדיניות שמעודדת רישום פטנטים - למדיניות שתעודד מחקרים במימון התעשייה, ותקדם מנגנונים דוגמת אקסלרטורים, מרכזים להוכחת היתכנות, מרכזי מחקר בשיתוף התעשייה והקמת חברות סטארט-אפ.
מסחור הידע - תהליך מסורבל ובירוקרטי
במדיניות הנוכחית, קיימת רתיעה מסוימת בקרב גורמים בתעשיית ההייטק הישראלית מעבודה עם חברות המסחור האקדמיות. זאת, בשל סרבול ובירוקרטיה מרובה בתהליכי המשא ומתן על זכויות הקניין הרוחני. בכל אוניברסיטה נהוגה חלוקה אחרת ביחס לאחוזי הבעלות על זכויות הקניין הרוחני בין המוסד ובין החוקרים, שנעה לרוב בין 50%-30% לחוקר ו-70%-50% לאוניברסיטה. לרוב, ההסכמים נחתמים באופן פרטני לאחר תהליכי משא ומתן ארוכים.
בחודש שעבר הגיש הטכניון תביעה חריגה נגד חוקר בכיר במוסד בטענה כי פעל להקמת חברת סטארט-אפ על בסיס ידע שפותח באמצעות משאבי הטכניון, ללא אישורו או ידיעתו. חילוקי דעות סביב הנושא אינם נדירים, אך מקרים שבהם המוסדות הגישו תביעות נגד אותם חוקרים הינם נדירים. כך למשל, בתחילת שנות ה-2000 התקיימה בוררות בין מייסד חברת מובילאיי, פרופ' אמנון שעשוע, לבין האוניברסיטה העברית, שבה הוא משמש כחוקר עד היום. ב-2017 הנושא עלה שוב לדיונים באוניברסיטה, אך בסופו של דבר המוסד בחר לוותר על כל דרישותיו כלפי שעשוע בעקבות מכירת מובילאיי לחברת לאינטל בתמורת ל-15.3 מיליארד דולר.
גם בעולם, מחקרים שונים מצביעים על קושי בתהליכי המסחור מול המוסדות האקדמיים, שמוביל לעיתים לכך שחברי סגל מעדיפים לפעול בנפרד מהאוניברסיטאות - כפי שהתרחש לאחרונה בטכניון. כך, לפי מחקר משנת 2008 שפורסם במגזין של ארגון IEEE (אגודה מקצועית בינלאומית של העוסקים בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה) ובדק אוניברסיטאות בארה"ב, 30% עד 40% מהחוקרים והמדענים שממציאים פטנטים "עוקפים" את האוניברסיטאות שלהם ומקימים חברות באופן פרטי, על בסיס ידע שפותח במחקריהם האקדמיים.
"יכול להיות שיש סרבול מסוים בתהליך, אך העובדה שישנו סרבול אינה מהווה עילה לרמות את המערכת. יש אתיקה וכללים שצריך לעמוד בהם. במהלך כהונתי כנשיא, הטכניון היה שותף בהקמה של 93 חברות, ואין חבר סגל שהחליט להקים חברה ופנה ליחידה למסחור טכנולוגיות שלא קיבל תמיכה או עזרה", אומר נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, ביחס לתביעה שהגיש הטכניון נגד החוקר.
"אחת הבעיות הקשות במקרה הספציפי הזה היא שהדוקטורנט של אותו החוקר הוא שותף בחברה. אם אחר כך העבודה של הדוקטורנט לא תהיה טובה, איך הוא יוכל לתת לו ציון הוגן? לכן נקטנו בצעד הקיצוני של תביעה, שלא ננקט מזה עשרות שנים", מוסיף לביא.
"הביקורת שאנחנו שומעים על האוניברסיטאות בישראל מהוועדים המנהלים היא שהן לא יודעות להרוויח כסף, שהן גמלוניות", לדברי לביא. "עכשיו אנחנו רואים שזה פחות או יותר אותו הדבר בכל העולם. אני מאמין כי כאשר ישנה תגלית פורצת דרך שיכולה לסייע כספית לאוניברסיטה, כמובן שצריך למסחר את זה. לעומת זאת, אני מאמין שלאוניברסיטה יש גם שליחות להפיץ ידע וטכנולוגיות שיש להן תועלת לאנושות".