מוטי סנדר / איור: גיל ג'יבלי
מכשיר הסלולרי של מוטי סנדר יש סרטון שאין כלי תקשורת שלא היה רוצה לשים עליו את ידו. זהו אותו סרטון שצולם לפנות בוקר בבלפור, לקראת סוף המשא-ומתן בין בנימין נתניהו לאבי גבאי, ובו מצולם ראש הממשלה כשהוא מצהיר על מתן גט כריתות לאביגדור ליברמן, במטרה להרגיע את חששותיו של גבאי, ולתת בידו הוכחה לכך שאין לו כוונה לעשות אחורה פנה ברגע האחרון, ולזרוק את מפלגת העבודה עבור ישראל ביתנו.
הראשון שהעלה את הרעיון המקורי - לגבות את התחייבות נתניהו בסרטון שיצולם במכשיר הסלולרי של אחד הנוכחים - היה ראש הממשלה עצמו, אך מי שדחף לכך בסופו של דבר היה סנדר, פעיל ותיק במפלגת העבודה שעד כה, מעטים מחוץ לביצה הפוליטית הכירו את שמו. "רגע, מה עם הסרטון?", הוא שאל לפני שכולם התפזרו, ואז העביר את מכשיר הסלולרי שלו לגבאי עצמו, שלקח שני טייקים, ותיעד את נתניהו נשבע אמונים. ההבטחה המצולמת הייתה כעת בכיסו של מי שרק ערב קודם, נכנס בכלל לסוד העניינים.
אז מיהו מוטי סנדר, השושבין ששמו הושמט מהדיווחים על אותו לילה בשבוע שעבר? מפלגת העבודה נחלקת לאלה שמעולם לא שמעו על האיש, ולאלה שהספיקו להתוודע לאחד האנשים שמסתובבים מתחת לרדאר הפוליטי בשנים האחרונות. "כשקראתי על מתווך שהגיע עם גבאי, מיד ידעתי שזה מוטי", אמר השבוע בחיוך אחד מחברי הכנסת לשעבר של העבודה. חלקם רואים בו מאכער מהזן הישן, "סוג של נתן אשל, רק בלי כיפה ויותר אלגנטי". וחלקם מספר על יועץ מחובר ודיסקרטי, ש"תמיד מעניין לקבל ממנו אינפוטים".
היסטוריה טעונה עם אבי גבאי
סנדר, 66, נולד בנתניה והוא מתגורר בה עד היום. הוריו הם ניצולי שואה, רוויזיוניסטים בהשקפתם, שהקימו עסק לחומרי בנייה. הוא עצמו משמש כיום כבעלים של עסק למכירת מוצרי יודאיקה. בצבא הוא שירת באמ"ן מחקר, ומכריו מספרים כי גם הניסיון שצבר כקצין מודיעין בא לידי ביטוי בדרך שבה הוא מתנהל.
בשנים האחרונות הוא השקיע מזמנו וממרצו בעיקר עבור היו"ר הקודם של המפלגה, יצחק הרצוג ("בוז'י היה צועק, 'תשיגו לי את מוטי'", נזכר אחד מאנשי הקמפיין). הוא היה מעורב גם בקמפיין שניהל הרצוג כדי להיבחר לראשות הסוכנות היהודית. בעבר היותר רחוק, השתייך סנדר למחנה אהוד ברק, ויש אומרים שגם היום, מטרת העל של מהלכיו היא להחזיר את ברק לתמונה. דווקא גבאי לא נמנה עם הפוליטיקאים שסנדר עשה שליחויות קטנות בשבילם, ובין השניים יש אפילו היסטוריה מעט טעונה.
סנדר היה מהאנשים שהלהיטו את הח"כ לשעבר איתן כבל להסלים את המאבק מול גבאי בוועידת מפלגת העבודה. הוא גם זה שדחף אותו לנפנף בבדיקת הפוליגרף שתוכיח כי הוא דובר אמת בעימות מול גבאי. בהזדמנות אחרת, סנדר לא היסס למתוח ביקורת על גבאי על רקע סילוקה של ציפי לבני מהמחנה הציוני. אחד מוותיקי המפלגה מוסיף כי ערב הבחירות, סנדר הזהיר את היו"ר כי הוא עומד לקבל שישה מנדטים. "'בשביל מה אתה צריך את זה?'", הוא אמר לו, "'לך תעשה עסקים, במקום להיות נר נשמה'. גבאי היה בהלם. הפגישה הזו הסתיימה די מהר, ומאז לדעתי לא נוצר ביניהם קשר".
ואז הגיע יום שלישי שעבר, יממה לפני הדדליין להקמת ממשלת נתניהו, והקשר חודש. סנדר הוכנס לסוד המשא-ומתן הקואליציוני. למה גבאי בכל זאת בחר בו ולא באיש אמון שהוא סומך עליו יותר? אולי לא היו לו כאלה, ונראה שסמך על סנדר שליווה את הרצוג בסבב המשא-ומתן השני שניהל עם נתניהו על כניסה לממשלת אחדות שהחל באוגוסט ב-2016. סנדר מבחינתו האמין אז, כמו היום, שמוטב לעבודה להשפיע מבפנים. כשגבאי קרא לו, הוא כבר החזיק בקילומטראז' של שיחות עם נתניהו, יריב לוין ונתן אשל, שידעו שסנדר מתכוון למה שהוא אומר.
גבאי, שזו לו הפעם הראשונה בבלפור, העריך כנראה שסנדר יעזור לו להתנהל מול שועלי המשא-ומתן של הליכוד, ובחר להמר עליו אף שלשניים יש כאמור רקורד מורכב.
"לגרדום יש כוחות משלו"
ביום שלישי אחר הצהריים הזעיק גבאי את סנדר להתייעצות בביתו. נתניהו ניסה באותם ימים את מזלו בהרבה ערוצים, וההצעה לגבאי נשארה חשאית עד אותה עת. סנדר ביקש להרים כמה טלפונים כדי להשתכנע שמדובר בהצעה אמיתית, ובאחת בלילה השניים יצאו כדי לפגוש את נתניהו בבלפור.
די מהר, נתניהו לקח את גבאי לשיחה בת חצי שעה בארבע עיניים, ולאחר מכן השניים חזרו לפורום הנרחב, מתארים מקורבים למגעים. סנדר הגיע עם סבלנות של שייח' בדואי. "בכל שעה שעוברת אנחנו נקבל יותר", הוא אמר לגבאי, שהיה מודאג באותו זמן ממחטף של ליברמן ברגע האחרון. כשנתניהו שאל את סנדר מאיפה הסבלנות, הוא אמר לו: "מאסאד האב".
לשיטתו של סנדר, הוא בא כדי לעזור לגבאי להציל את הדמוקרטיה ולהילחם בשחיתות, ובדיעבד הוא רואה בכישלון המגעים החמצה גדולה. אז מה אם מפלגת העבודה הושפלה עד עפר כשפורסם שהיא מנהלת משא-ומתן עם נתניהו, אחרי שכל מערכת הבחירות הצהירה כי אין סיכוי שיכנסו לממשלה בראשותו?
על הטענה שהוא פעל למעשה כשתול של נתניהו ואשל - אל זה האחרון סנדר אכן מקורב מאוד - משיבים אוהדיו במפלגה כי סנדר אפילו לא היה כאן בגדר שליח, לכל היותר יועץ שנמצא בחדר, ואת הטענות יש להפנות לחתן ולכלה, שהביאו למשא-ומתן את האינטרסים והמוטיבציות שלהם. הוא עצמו פעל מתוך כוונות טובות והבנה שהעבודה כנראה לא תראה את הממשלה מבפנים, אם לא תעשה זאת בחסות הליכוד, ושכך היא גם תוכל להילחם ביתר אפקטיביות בדרישות הימין הקיצוני.
קו המחשבה הזה הוא שהוביל אותו לומר באותו לילה בבלפור: בלי משרד המשפטים ובלי שינוי כיוון טוטאלי בנושא המשפטי, אין על מה לדבר. תם עידן המתקפות על היועץ המשפטי ועל בית המשפט העליון, אין יותר ניסיונות חקיקה בנושא החסינות ופסקת ההתגברות. כשנתניהו השיב שיעשה מאמץ, הוא טען שזה לא מספיק, צריך וטו מוחלט, גבאי הוא לא אלכס גולדפרב שאפשר לקנות במיצובישי. גם אם הוא ימות מוות פוליטי, הוא לא ייקבר עם קלון.
נתניהו התרצה. יריב לוין כבר הודיע שעם הסכם כזה, אין לו מה לחפש במשרד המשפטים, כי לא יוכל ליישם את האג'נדה שלו. לבית הגיעו עו"ד מיכאל רבלו מטעם ראש הממשלה ועו"ד גיא בוסי מטעם גבאי, כדי להתחיל לנסח את העקרונות שיעמדו בבסיס ההסכם. עו"ד רונן אביאני שעובד גם הוא עם גבאי, פספס את הרגע הכמעט היסטורי כיוון שהיה באותה עת בסיני.
כשהמתח גבר, סנדר שבר אותו עם בדיחה: "ראש הממשלה, תוכל לסדר שהנשיא טראמפ יוציא סינק ‘אבי גבאי איז א גרייט גאי'?". נתניהו המשועשע תהה אם לצרף להצהרה גם את ג'ייסון גרינבלט (שליחו של טראמפ למזרח התיכון) ושגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, ואילו גבאי כמעט התפלץ: "אתם רוצים להרוג אותי?". הרי במגרש הביתי שלו, טראמפ רחוק מלהיחשב מליץ יושר.
בשש בבוקר נתניהו העיר את יעקב ליצמן, משה גפני ואריה דרעי, כדי לקבל את הסכמתם לכך שפסקת ההתגברות יורדת מעל סדר היום. מי שראה אותו באותן שעות, מעיד כי "בניגוד ללילות לבנים אחרים, שבהם ראש הממשלה נרדם לפעמים לכמה דקות, הפעם נתניהו היה חד ומפוקס בצורה מדהימה, וזה עוד בלי סיגרים ובלי קפה. רק האדרנלין עבד פה. לא סתם אמר סנדר לגבאי: ‘ככה נראה בן אדם שבאמת רוצה את השלטון'. אין הרבה פוליטיקאים כאלה בזירה הפוליטית כיום. לברק - שגם עכשיו, כשהוא כבר לא ילד, בוחן הקמת מפלגה חדשה - יש את זה. אבל גם הוא לא חווה את אותה מלחמת הישרדות שעוברת על ביבי. כמו שסנדר אוהב לומר: ‘לגרדום יש כוחות משלו'".
"נתניהו מחבב את ההומור שלו"
גבאי יצא מבלפור סקפטי, הוא ידע שישלם מחיר יקר על המהלך הזה. אל תלך הביתה לישון, אמר לו סנדר, לך לכנסת ונסה לשכנע את הח"כים. לקח שעות עד שהסיפור הזה דלף, מה שאומר שאנשים הקשיבו ולא מיהרו לטרפד. בצהריים התקיימה שיחת ועידה בין נתניהו, כחלון וסנדר. האחרון ביקש לשכנע את כחלון, שגבאי, יריבו הוותיק, לא מנסה לפגוע בו כשהוא דורש לעצמו את האוצר.
"זה פשוט הנושא שיש לו בו הכי הרבה ניסיון. אם גבאי היה טוב דווקא בחקלאות, הוא לא היה מנסה להתנחל לך במשבצת", אמר סנדר לכחלון. "גם לשלוח אותו למשרד הביטחון זה לא רעיון טוב. מה זה פה, כיסאות מוזיקליים?". עו"ד רבלו, שהקשיב לשיחה מהצד, גיבה אותו: "זו לא תורנות מטבח, צריך לשבת ולהחליט". גבאי היה מוכן לסולחה, כחלון היה יותר מסויג.
"דווקא בגלל שהוא לא מחפש לעצמו תפקיד רשמי, הוא פועל מתוך הרבה ביטחון וחופש פעולה", מעיד אחד האנשים שעבדו עם סנדר. "הפעם הראשונה שמוטי הגיע לבלפור הייתה ב-2016 יחד עם בוז'י. ביבי יצא מגדרו כדי לרכך אותם, ומוטי באיזשהו שלב עקץ אותו ושאל: ‘זה כולל גם פדיקור או מסאז'?'. הוא כבר לא ילד שאפשר לסובב בקלות. בחושים שלו הוא הבין כבר אז שתיק התקשורת הוא נושא רגיש עבור נתניהו, ולכן כשהיה רוצה למשוך זמן במשא-ומתן, כדי לחשוב על תשובה מוצלחת, הוא היה מבקש שנתניהו ייתן למחנה הציוני את תיק התקשורת. את נתניהו זה פחות שעשע, הוא הגיב כמעט בעוויתות לבקשה הזו בכל פעם שעלתה".
הוא דרש אז עוד תיקים עבור העבודה?
"הוא חשב שהרצוג צריך לקחת את תיק המיעוטים. שזה יביא לו מנדטים בקרב ערביי ישראל, כמו שזה הביא בזמנו לדרעי".
תיק התקשורת עלה גם במשא-ומתן שהתנהל בשבוע שעבר. מקורב למשא-ומתן: "מוטי זרק את תיק התקשורת וביבי תפס על זה טרמפ ואמר שבאמת צריך לקצץ את תקציב התאגיד. אז מוטי ענה לו: ‘אם ראש הממשלה רוצה להפוך את התאגיד לאיזו סירה קטנה כמו שהייתה לאייבי נתן, אז שישמור את ההוספיס הזה אצלו בבית, ולא יביא לנו גוויות'. נתניהו צחק. הוא כנראה מחבב את חוש ההומור שלו". גם גורמים אחרים ציינו השבוע כי ניתן לחוש בכך שראש הממשלה מחבב את סנדר.
הומור זה נחמד, אבל בשורה התחתונה, ספק אם הרצוג וגבאי צחקו אחרי הסיוע שקיבלו מסנדר. "הוא שחט את בוז'י ועכשיו את גבאי", אומרים מבקריו במפלגה. "גם אם סנדר לא יזם את הרעיון, אלא רק נקרא לדגל, התוצאה הסופית מורידה את המפלגה הזו עוד יותר למטה. במבחן המציאות, הוא לא נחל הצלחות גדולות במשאים ומתנים הקואליציוניים. וגם בתוך הבית פנימה - את מי שרצה לצרף למפלגה הוא לא הצליח, ומי שצורף על ידו לא הביא את התוצאה המיוחלת".
כשמדברים על מי שלא סיפק את הסחורה, הכוונה היא כמובן לטל רוסו, שלא בדיוק הביא לסחף קולות לכיוון מפלגת העבודה. סנדר היה זה שהביא את הרעיון לצרף את רוסו למפלגה, לאחר שבילי, אשתו, צפתה באלוף במיל' מתראיין בטלוויזיה וזיהתה את הפוטנציאל. הוא חיכה לשעת כושר ושכנע את רוסו להצטרף עם השריון האטרקטיבי במקום השני. העיתונאית לוסי אהריש, שאותה ביקש ללהק למקום העשירי, סירבה. רוסו, אגב, היה הראשון ללכת אחרי גבאי לקואליציית נתניהו, מה שמסייע לחזק את התזה הקונספירטיבית שסנדר הוא "שתול של נתניהו במפלגת העבודה, או לפחות של אהוד ברק, שמחכה ליצירת ואקום מנהיגותי כדי לחזור".
גם בכחול לבן רחוקים מלחבב אותו. "אין אקדח מעשן", אומרים במפלגה, "אבל לא נופתע לגלות שהיה לו חלק בתדרוכים לא מחמיאים על בני גנץ, שסנדר פגש בעבר לשיחה ארוכה בניו יורק. מסיבותיו שלו, הוא בוחר לטעון שבני הוא מנהיג לא בשל, ואלה עוד הנוסחים המעודנים".
סנדר, שנוהג לומר כי בגילו הוא כבר לא יזכור איזה שקר המציא, ולכן הוא תמיד דובר אמת, מצהיר כי גם במקרה של מפלגת הגנרלים, כל דבר שאמר בעניינה היה אמת לאמיתה. הוא גם מעולם לא הסתיר את חיבתו לגבי אשכנזי, שאותו ניסה לשכנע בעבר, כשישבו יחד על חומוס, להצטרף לעבודה. "מוטי היה מת שגבי יצטרף למפלגה. הוא ממש חיזר אחריו", מספר מי שמכיר את שניהם. "הוא כל-כך מעריך אותו, שהוא אפילו שקל להצביע לכחול לבן, אם גבי היה עומד בראש המפלגה ויאיר לפיד לא היה נמצא בה".
הרבה התניות. מה יש לו נגד לפיד?
"סבא שלו היה רב, והוא מאמין שאפשר להסתדר עם החרדים. לכן קשה לו עם הגישה שיאיר מפגין כלפי הדת".
"אוהב את הערבוב"
בתחילת דרכו נמנה סנדר דווקא עם צעירי חרות, כמתבקש מהרקע הפוליטי מהבית. הוא החליף את זהותו הפוליטית לאחר שהופרש מהליכוד על רקע נכונותו להגיע לפשרה טריטוריאלית בסיני, בניגוד לעמדת התנועה. אז עבר לעבודה. בצעירותו, היה לו עסק בתחום הרכב, שנקלע לקשיים כלכליים בעקבות האינפלציה של שנות ה-80. בהמשך ניסה את מזלו בלונדון ועבד שם כשכיר בחברה בתחום הרכב.
כשחזר, בשלהי שנות ה-80, פתח את הדרייב סטור - חנות בתחנת הדלק בדרך נמיר בתל-אביב, שהייתה פתוחה 24 שעות - קונספט שלא היה מוכר עד אז. הרעיון עלה במוחו לאחר שנוכח באנגליה שהשוק הזה עובר מהפך, כך שלקוחות התדלוק מגיעים דרך החנויות הממוקמות במתחמי תחנות הדלק. העסק שגשג, בעיקר בערבי שישי, ושורת החניות הכפולות כל-כך הפריעה לתנועה עד שעיריית תל-אביב נהגה לשגר לשם פקחים דרך קבע. סנדר רצה לפתור את הבעיה באמצעות הקמת חניות תת-קרקעיות, אך לבסוף מכר את העסק, וזז לתחנה הבאה: עסק למכירת מוצרי יודאיקה ברשת בשם פסרל, שמפרנס כיום את המשפחה כולה. אשתו בילי היא המעצבת של המוצרים, וגם שני בניו, אדם ותום, פעילים בעסק. במקביל, יש לו היום שתי תחנות דלק והוא גם פעיל בהשקעות נדל"ן. בתו דנה, כדורסלנית לשעבר, היא בעלת ארנו קפיטל, קרן השקעות בנדל"ן, וכיום היא חיה בזוגיות שנייה עם עו"ד ישראל שלו.
במהלך השנים הוא הרבה להסתובב במסדרונות מפלגת העבודה, ורכש לעצמו מעמד של מה שנהוג לכנות "מוציא ומביא". ח"כ סתיו שפיר, למשל, נעזרה בשירותיו כששקלה להתמודד על ראשות עיריית תל-אביב והסתייעה בו בגיבוש מטה.
גם השבוע מספרים כי הוא דיבר איתה בנוגע להצטרפות לקואליציה. "אנשים יודעים שהוא דיסקרטי ומבין את כללי המשחק", אומר אחד מחבריו. "הוא יודע עם מי לדבר, מתי לשתוק ומתי להדליף. הוא יודע לנווט משאים ומתנים רגישים, והוא לא מחפש לעצמו תפקיד. שבוע לפני הבחירות נפטרה אחותו נאוה, והרבה חברי כנסת הגיעו אליו לשבעה. אנשים ישבו בקבוצות ודיברו ביניהם. הוא מקושר לאנשים מימין ומשמאל ומקורב מאוד גם ליועץ האסטרטגי רונן צור (שעבד בבחירות האחרונות עם כחול לבן)".
כבל, שנעזר כאמור בסנדר במאבק מול גבאי, אומר עליו: "הוא חשב שבעת ההיא, עשיתי נכון. הוא גם זה שיעץ לי ללכת לפוליגרף. יש לו שכל ישר, וגם אם הוא לא מסכים איתך, תמיד תהיה לו מילה חכמה. בניגוד להרבה יועצים אסטרטגיים, אצלו אף פעם אי אפשר לדעת מה הוא יאמר וכשאין לו מה לומר, הוא לא אומר. גבאי ידע שסנדר תמך בי, ולקח אותו בכל זאת, כי ידע שלא ילקק לו".
אבל אחרים במפלגה מפרגנים פחות: "סנדר הוא מסוג האנשים שיודעים ללטף לבן אדם את האגו. פוליטיקאים מתים על זה. וככה הוא מנתב אותם למה שהוא רוצה. יש לו קסם אישי ונחמד לשבת איתו ב'רביבה וסיליה'. הפוליטיקאים מאמינים לו כי הוא גבר אשכנזי מבוגר עם שיער לבן שמדבר בהרבה ביטחון. הוא מצידו אוהב את הערבוב, את תחושת הכוח. נחמד להרגיש חשוב ושראש הממשלה מתקשר אליך. אבל החיבור שלו להרבה אנשים משני צדי המפה הפוליטית, שם אותו לעתים בניגוד עניינים ונאמנויות".
ומה עכשיו? האם אחרי שהעסקה עם נתניהו נכשלה ואנו שוב בפני בחירות, סנדר יישאר מעורב? נראה שהרבה תלוי בשאלה מי ייבחר לראשות העבודה, ולאן הוא יוביל אותה. מבין חברי הכנסת הנוכחיים, סנדר נחשב מקורב לשפיר ולרוסו. עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ואיציק שמולי אינם נמצאים איתו בקשר קרוב.
אם שואלים את סנדר, הוא לא מאמין באיחוד עם כחול לבן או עם מרצ. מבחינתו, "זה הסוף של המפלגה". בשיחות פרטיות הוא מדבר על הכיבוש ומניעת הזכויות מעם אחר, כקרקע לשגשוג השחיתות במדינה, אבל באותה נשימה גם לא פוסל ישיבה עם הליכוד, שקרוב לשיטתו למחנה המרכז-שמאל יותר משנראה ממבט ראשון.
למי שביקש ממנו תחזית עתידית, הסביר סנדר כי "חברי הכנסת הנוכחיים במפלגה הם אקטיביסטיים באופיים, ולא מביאים איתם רקורד ניהולי. חסר להם המפגש עם החיים. הם לא יגיעו לעמדה שלטונית אם לא יחברו לקואליציה עם הליכוד. הם צריכים להבין שהחיים הם פשרות, ושהדרך להשגת השלום והפגת המתחים הפנימיים היא בעבודה יחד".
יועץ שמקורב למפלגה מספר כי לפני חודש התערב עם סנדר לגבי האפשרות שיהיו בחירות. "דיברנו לעיתים קרובות, והוא אף פעם לא שינה את האחוזים בהימור שלו", הוא מעיד, "השבוע אני פורע את השטר ומזמין לארוחה. זה נשמע לי אז מופרך, אבל סנדר היה בטוח שזה מה שיקרה".