הבחירות צפויות להיות תענוג יקר, אז למה במשרד האוצר לא מוטרדים?

אז כמה זה עולה לנו, הבחירות לכנסת שמתקיימות בפעם השנייה בתוך חצי שנה? באופן מפתיע למדי ביחס לנושא שהעיסוק הציבורי בו אינטנסיבי, כמעט אובססיבי אפשר לומר, אין כיום בישראל מחקר מקיף, מבוסס ועדכני שיכול לספק תשובה פשוטה לשאלה הזאת. משום כך, הרשות נתונה לכל אזרח, גוף ציבורי או כלי תקשורת לנסות ולגלות בעצמו כמה זה צפוי לעלות לנו. התשובה שמצאנו, נגלה כבר עכשיו, היא רק הערכה או טווח. אבל בדרך למדנו כמה דברים על בחירות וכסף, הכסף שלנו.

עלות עריכתן של בחירות נוספות שיתקיימו ב-17 בספטמבר באה לידי ביטוי במספר מישורים: הממשלתי, המשקי והעסקי. נתחיל בפשוט יותר - הממשלתי, ונעבור ממנו למורכבים ולערטילאיים יותר, המשקי והעסקי.

כתבות נוספות בפרויקט:

● צריך לגלות אחריות: יום שבתון בבחירות הוא לא גזירת גורל

● שלושת המיליארד שמפרידים בין גנץ ללפיד. למה אף פולטיקאי לא יודע כמה עולות בחירות

● בעולם מוכיחים שאפשר גם בלי ימי שבתון בבחירות

● הנפגעים העיקריים מיום הבחירות הם העסקים הקטנים והבינוניים

הגירעון התקציבי בסכנה?

600 מיליון שקל - זאת התשובה שתקבלו מדוברי האוצר, גם אם תעירו אותם באמצע הלילה. את העלות של מערכת בחירות לקופת המדינה קל יחסית לחשב: הסכום מורכב מתקציב בסך 195 מיליון שקל למימון מפלגות, שכולל בתוכו 25 מיליון השתתפות המדינה בעריכת פריימריז (ללא קשר למספר המפלגות שיחליטו לערוך בחירות מוקדמות); מתקציב של 255 מיליון שקל שעומד לרשות ועדת הבחירות המרכזית; ועוד הוצאות מסוגים שונים שמסתכמות בסך הכול ב-150 מיליון שקל.

כיצד תשפיע ההוצאה הזו על הגירעון התקציבי, שכפי שבאוצר שבים ומזהירים חורג כבר היום בצורה ניכרת מהיעד שנקבע? ובכן, דווקא בעניין הזה באוצר לא נשמעים מודאגים במיוחד. על פניו זה מוזר, כי הבחירות הן עוד מעמסה לא צפויה על הקופה. אז למה בכל זאת באוצר רגועים יחסית?

ראשית, 600 מיליון שקל הוא לא סכום של מה בכך במונחי תוצר (שבהם נמדד הגירעון). מדובר על חמש מאיות האחוז, כלומר, הוצאה שעשויה להגדיל את הגירעון נניח מ-3% ל-3.05%. וגם זה לא יקרה. למה? כי באוצר לא מתכוונים להגדיל את ההוצאה הממשלתית עבור הבחירות.

באוצר מוכנים היום לגלות לנו, כי נותרו בקופת המדינה כמה מאות מיליוני שקלים חופשיים שהובטחו למפלגות במסגרת הסכמים קואליציוניים שנחתמו בעבר - סכומים שטרם חולקו. מה מתבקש יותר, מה צודק יותר מלהשתמש בכספים האלה לכיסוי הגחמה התורנית של הפוליטיקאים. מעבר לכך, הקדמת הבחירות היא בשורה טובה מאוד לחסידי האיזון התקציבי, משום שבתקופת ממשלת מעבר עוברת זכות המילה האחרונה מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג המשפטי המקצועי. כל החלטה על הוצאה תקציבית נבחנת בשבע עיניים, שמא יש חשש לשוחד בחירות. בסיטואציה כזו באוצר משוכנעים שניתן יהיה לממן את הקדמת הבחירות בלי להגדיל את הגירעון.

ירידה בתוצר הלאומי ובהכנסות ממסים? 

אבל ההוצאה היא רק צד אחד במשוואה שממנה מורכב הגירעון התקציבי. הצד השני הוא צד ההכנסות ממסים, ואירוע של בחירות חוזרות הוא אירוע מקרו כלכלי. העלות המשקית של יום בחירות - וכאן אנחנו מגיעים ללב העניין - נובעת כמעט כולה מהעובדה שמדובר ביום שבתון במשק. יום שבו כמעט ארבעה מיליון שכירים במשק שובתים מעבודה ולא מייצרים סחורות או שירותים. בכמה יורד התוצר של המשק כתוצאה מיום השבתה כזה? קשה לדעת, אבל האומדן הרשמי הכמעט יחיד שנעשה, של המועצה הלאומית לכלכלה ב-2013, נוקב במספר שקרוב לשתי עשיריות האחוז של התוצר - זו אם תרצו התספורת לצמיחה של המשק (נניח 4.8% צמיחה במקום 5%).

על-פי התחשיב של המועצה הלאומית לכלכלה, יום שבתון מלא גורם לאובדן תוצר של כ-2.5 מיליארד שקל. אבל זה לא נגמר כאן. ראשית, כי יום הבחירות הוא לא יום שבתון מלא. במהלכו מועסקים מאות אלפי עובדים - חלקם סביב ארגון הבחירות, חלקם בשירותים חיוניים וחלקם בענפים כלכליים כמו מסחר, הסעדה או תיירות. שנית, כי הישראלי הממוצע מקדיש אולי כמה דקות ביום הבחירות להצבעה בקלפי, אבל את עיקר זמנו, מרצו וכיסו הוא מפנה לקניות בקניונים או ברשת ולבילויים בבתי קפה, מסעדות ואתרי נופש בתשלום. ידוע כי ביום הבחירות רק הפדיון של החנויות בקניונים קופץ במאות מיליוני שקלים - מה שמקטין בצורה משמעותית את אובדן התוצר.

לאובדן תוצר, או לירידה בקצב הצמיחה, יש השפעה על הגדלת הגירעון הממשלתי, לא דרך צד ההוצאה אלא דרך צד ההכנסה. אם, נניח, "גילחנו" אחוז מצמיחת התוצר, גם ההכנסות ממסים יירדו בשיעור דומה. אם נשתמש בתחשיב של המועצה, הרי שהמדינה אמורה לאבד 600 מיליון שקל כתוצאה מירידת הצמיחה.

האומנם? ברשות המסים טוענים כי לא צפויה כל ירידה בצמיחה. הסיבה לכך לדבריהם היא שיום השבתון ממומן במלואו על ידי המעסיקים במשק. למעשה, המעסיקים מעניקים לעובדיהם במתנה יום של חופשה בתשלום, ובכך סופגים את החלק העיקרי של אובדן התוצר על עצמם. יתרה מכך, במקום ההכנסות ממס על מוצרים שלא יוצרו במהלך יום השבתון, נהנית קופת המדינה מהכנסות רבות על כספים שהוציאו הישראלים במהלך יום הבחירות, החל ממע"מ על סחורות ושירותים שרכשו; בחנויות, במסעדות ובאתרי הנופש וכלה באלה ששילמו על הדלק כשעצרו למלא את המיכל במכונית בתום הבילוי המשפחתי הממושך. בשורה התחתונה, אומרים לנו ברשות המסים, אין כל פגיעה בהכנסות המדינה ממס במהלך יום הבחירות.

אז מי סופג את עיקר הנזק? המעסיקים

אם המדינה לא מפסידה והמשק לא מפסיד - מי כן? נדמה לנו שהתשובה לכך היא ברורה: המעסיקים. לא רק שהם נדרשים לממן לעובדיהם יום חופשה בתשלום מלא, עליהם לשלם לעובדים שכן מועסקים במהלך הבחירות תשלום כפול (200% שכר) - כי כך קובע החוק. 

כיצד חושב אובדן התוצר ביום השבתון (ומדוע האוצר נקב בסכום אחר)

התחשיב של המועצה הלאומית לכלכלה של השפעת יום השבתון על התוצר, נערך במטרה לבחון את התועלות של ההצעה להאריך ביום את חופשת סוף השבוע. בנוסף ליוזמה, בדקה המועצה חלופות ולבסוף המליצה על אחת מהן - הוספת 4-6 ימי שבתון לשכירים בשנה, שיחפפו ככל האפשר לימי חופשות בתי הספר שבהם כיום עובדים.

התחשיב שנערך במועצה מבוסס על ההנחה שכל עובד יקבל בממוצע שני ימי חופשה. מאחר שהעובדים הנופשים יהיו עם ילדיהם ולא יצטרכו לשלם על קייטנות, צמצמו במועצה את היומיים ל-1.4 יום עבודה וחישבו בכמה שעות עבודה מדובר, בחישוב שנתי. המסקנה, שמבוססת על חלקה של העבודה בתוצר, היא שאובדן של 1.4 ימי עבודה בשנה יגרע 0.26 אחוז מהתוצר. התחשיב שעליו התבססו הוא: יום עבודה אבוד אחד מקטין את התוצר של המשק ב-0.185 אחוזים, ומאחר שהתוצר במספרים מוחלטים עומד על כ-1.3 טריליון שקל - הרי שאובדן התוצר מיום השבתון הוא 2.4 מיליארד שקל. באוצר מעריכים את אובדן התוצר מיום השבתון בסכום של 1.1 מיליארד שקל, אך לא הסכימו לפרט כיצד חושב הסכום.