פרופ' דן אריאלי בוועידת ישראל לעסקים \ צילום: איל יצהר
"יום שבתון בבחירות זו הבנה שגויה של התנהגות אנושית", כך פוסק פרופסור אייל וינטר, מומחה לחקר הרציונליות מהאוניברסיטה העברית, בשיחה עם "גלובס". לדבריו, "שבתון לא מביא יותר מצביעים, זה בזבוז כסף. יכול להיום שהיו יותר מצביעים אם זה היה יום עבודה רגיל".
דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית מאוניברסיטת דיוק מוסיף כי "לבחור זה לא רציונאלי". לדבריו, הטבות כגון הקלה במע"מ שיעודדו אזרחים להצביע, יכולות לעזור בין היתר בגלל ש"ללכת לבחור דורש מאיתנו זמן ומאמץ, בו בזמן שבטוח שלא נשנה את התוצאות. הקול שלנו לא ישנה שום דבר. ההסתברות שכן היא מאוד מאוד נמוכה".
"זה תמיד מפתיע כלכלנים למה אנשים יוצאים להצביע", אומר אריאלי ל"גלובס". הוא טוען שהדיון לגבי שיעורי ההצבעה, ימי שבתון והתמריצים הנהוגים כדי לעודד בוחרים לבוא לקלפי, מתחיל בהנחת היסוד שהצבעה אינה פעילות רציונאלית. למרות שזוהי ההנחה הרווחת בקרב כלכלנים כבר שנים רבות, התפיסה הזאת עדיין לא הצליחה לחלחל לשיח הציבורי.
הפוליטיקאים מנסים להשתמש בטיעונים רציונליים וספציפיים. הם מדברים על נושאי כלכלה או ביטחון ומתמקדים בפלח האוכלוסייה שלכאורה יפיק את המירב מהבטחות הבחירות.
למה אנחנו מצביעים? זה לא רציונאלי
מה שמוציא אותנו להצביע בכלל ועבור מועמד מסוים - הוא לא אקט רציונאלי. מדובר בהחלטה אידיאולוגית, רגשית ולאומנית. במובנים מסוימים, מסביר וינטר, קמפיינים פוליטיים הם פשוט בזבוז של כסף. "אנשים הולכים להצביע ככלי לביטוי עצמי. המוטיבציה המרכזית היא להראות 'מי אני'. אנשים משויכים לקבוצות על פי כל מיני קריטריונים: מקום העבודה, גיל, מגורים, מין וגם עמדה פוליטית. כל אחד רוצה לשייך את עצמו לקבוצה עם אותן עמדות פוליטיות וזו המוטיבציה המרכזית להצביע בבחירות. לכן גם בבחירות קשה מאוד לשנות את דעתם של אנשים. אנשים לא משנים את קבוצה אליהם הם משתייכים ולא מצביעים לטובת האינטרס שלהם, אלא לפי ההשתייכות הקבוצתית שלהם. הרבה פעמים הם מצביעים על פי הכימיה שהם יוצרים עם המנהיגים הספציפיים. לעיתים הם מחפשים אנשים עם מבנה אישיות דומה לשלהם. ההצבעה היא לא אקט של רציונאליות שנועד להיטיב עם מצבך, אלא אקט רגשי, דרך לבטא את עצמך ואפילו סוג של בילוי".
"אנחנו יוצאים להצביע כשאנחנו מרגישים חובה אזרחית, כשאנחנו מרגישים לחץ חברתי להצביע וכשאנחנו רוצים להיות בצד של המנצחים", מסביר אריאלי.
בהתייחסות למצב העגום של הפוליטיקה הישראלית, אריאלי מסייג את הדברים ואומר ש"כרגע בפוליטיקה הישראלית אני חושב שלא משנה מה קורה, אף אחד לא באמת מרגיש ממש מנצח. אם אני חושב על כל המפלגות השונות ואני שואל מי מהמפלגות הייתה מנצחת אם הייתה מקבלות עוד קולות - נדמה לי שאין מפלגה כזאת. גם אם מישהו יצליח בסוף להרכיב קואליציה אין פה את החלק של המנצח, אין את החלק להרגיש שותף".
התיאור של וינטר ציורי הרבה יותר. "התבניות שאנחנו רואים אצל אנשים שיוצאים להצביע, העוצמה והנוכחות שלהם, דומות מאוד לתבניות של התנהגות אוהדי כדורגל. אנשים מגיעים יותר לקלפי כשהבחירות צמודות, כמו שאוהדים נוהגים להגיע במספרים גדולים יותר כשמשחקים צמודים יותר. כשהמרוץ צמוד יותר, המפלגה שתנצח היא זו שמצליחה להביא יותר מצביעים. ממש כמו במשחק כדורגל - פחות כיף להגיע למשחק כשהקבוצה שלך עומדת להפסיד. מעבר לרצון לביטוי עצמי, אנשים רבים מגיעים להצביע מתוך מחויבות הלאומית שלהם. אפילו בניתוק התמיכה במפלגה מסוימת, אנשים מרגישים רע במצב שבו הם לא מצביעים".
תמיד יש כיעור בפוליטיקה. הפעם יותר
השילוב בין שבתון לבין בחירות הוא בעייתי. ברגע שבו מדובר בחגיגה לאומית, האזרחים מתפתים לטייל, לבלות או ללכת לים. החוקרים טוענים שעדיף להקצות זמן מוגדר להצבעה, באמצע יום העבודה. הם מעריכים שצעד כזה יכול ליצור לחץ חברתי שיעלה את שיעורי ההצבעה. הגישה היא שיש בחירות ולכן אנשים צריכים להצביע.
סיטואציה שבה נערכות שתי מערכות בחירות תוך זמן כה קצר, עלולה להרחיק את הבוחרים מהקלפי בסיבוב השני. אריאלי: "תמיד יש כיעור בפוליטיקה, אבל בין הבחירות הקודמות לבחירות הבאות ייחשף עוד כיעור ואני חושב שזה יקטין את הרצון של הבוחרים להיות חלק מהמאבק, חלק מהניצחון. זה יקטין את התחושה של האנשים שאומרים 'אני חלק מהמפלגה הזאת'. הלחץ החברתי יקטן".
וינטר מסביר שבישראל מתחולל תהליך ממושך שפוגע בשיעורי ההצבעה לאורך השנים. לדבריו, "מדובר על תחושה שהפוליטיקה היא לא נקייה. מי שמצביע מביע תמיכה במנגנון מושחת שלא עובד לטובת הציבור, אלא לטובת אלה שמיוצגים בפרלמנט או בממשלה. זה יוצר תחושה שאולי עדיף לתת לגורל, ליד הנעלמה, לבחור במקומי. זה דומה למה שקורה בהרבה מדינות. אצלנו יש בנוסף עניין של מחויבות לאומית שהייתה בעבר גדולה הרבה יותר. אנחנו מדברים על זה שפעם מי שירד מהמדינה ליותר משנתיים נקרא 'נפולת של נמושות', וזה היה בסדר גמור להתבטא בצורה הזו, היום החברה הרבה יותר אינדיבידואלית".
החוקים לא נועדו למקסם את שיעור ההצבעה
האם הפוליטיקאים מנסים בכלל למשוך מצביעים לקלפי? "החוקים הנוכחים, שמעצבים את כללי המשחק, בפירוש לא נועדו למקסם את שיעורי ההצבעה", מסביר וינטר, "יש הרבה חוקים שמעוצבים על ידי אינטרסים פוליטיים. כל צד שואל 'האם זה יביא לי יותר לי בוחרים או לצד השני'. למה למשל חשבו על בחירות באמצע ספטמבר? מישהו עשה את השיקול שלאותה מפלגה זה עדיף מבחינה דמוגרפית. הדבר האחרון שמעניין חברי כנסת ספציפיים הוא שיעור ההצבעה הכללי. מה שמעניין אותם הוא שיעור ההצבעה למפלגה שלהם".
"אחוז החסימה זו דוגמה טובה לדבר שמשתנה מבחירות לבחירות, בהתאם לאינטרסים של המפלגה שיכולה לקבוע את הכללים", מפרט וינטר, "ברגע שנוצרה קונסטלציה שבה יש מספר מפלגות שכל אחת יכולה להרכיב את הממשלה, אז נוצרה תחושה פרדוקסלית שהן יהיו באותו מצב בבחירות הבאות. ראינו מפלגות שהתעקשו על אחוז חסימה גבוה ולבסוף לא עברו אותו. המחשבה שזה יכול לעזור להם מביאה אותם לתמוך בשינויים. אם היו מוותרים על אחוז החסימה הייתה יותר משילות בפוליטיקה הישראלית".
בתנאים שהצבעה היא אמוציונאלית, מעשה של ביטוי עצמי או מתוך חובה לאומית - ולאו דווקא החלטה רציונאלית, התנהגות שלילית מרפה את ידי המצביעים. ההתנהגות הצינית של הפוליטיקאים שנועדה לשמור או לשדרג את הכיסא עליו הם יושבים, הופכת את ההצבעה למעשה חסר טעם שלא מבטא את רצון הקולקטיב.
"יש דבר נוסף שבדרך כלל לא נכון לגבי בחירות" מוסיף אריאלי, "learned helplessness - כשאנחנו מבינים שאין לנו בעצם השפעה, אנחנו נהיים די מדוכאים. אני חושב שהבחירות האחרונות הראו לנו שאנחנו כלי משחק של פוליטיקאים שלא באמת שמים עלינו, לא באמת אכפת להם. ואין לנו בעצם השפעה, לא רק בתור בודדים אלא בתור ציבור הבוחרים. החבר'ה האלה האלו עושים מה שהם רוצים בזלזול תהומי לאזרחים. זה קשור לזה שנכנסו שוב לבחירות וקשור לריבים והמכירה של המדינה בשביל תיקים והרחבת התיקים, היו כמויות מטורפות של דברים שמראים לנו האזרחים שאנחנו לא משנים, זה משחק פוליטי של אנשים מאוד אחרים עם מטרות מאוד אחרות שלא קשורות אלינו ולכן קשה מאוד שיהיה לנו אכפת".
לפי וינטר, יום השבתון לא עוזר לסיטואציה הנוכחית. "שיעור ההשתתפות בבחירות הקרובות יהיה נמוך יותר משום שכשמשיתים את עניין המחויבות הלאומית בפעם השנייה, מצביעים מרגישים נוח יותר לא להצביע. תמיד עדיף ליהנות מיום השבתון מבלי דאגות. העובדה שבישראל חייבים להצביע באזור מגורים ספציפי, מקשה עוד יותר בסיטואציה הזו".
אריאלי דווקא מוצא ערך בשבתון, גם אם יש סכנה שהוא ינוצל לא כראוי. "יום השבתון הוא חשוב כי יש אנשים שיותר קשה להם להגיע להצביע. אם אנחנו רוצים שכולם יצביעו, ואנחנו רוצים, אנחנו צריכים לתת זמן. הבעיה היא שאנחנו לא רוצים לתת את הזמן הזה לאנשים שלא יצביעו ויהפכו את היום הזה ליום חופש. כשנותנים חופש לאנשים שאין להם הרבה חופש יש סיכוי שהם ייקחו אותו באופן שהוא אינו אידיאלי למדינה. אנחנו צריכים לתת יום חופש אבל צריכים לדבר על המשמעות האזרחית של הצבעה. אולי לעשות קמפיין שקודם יש להצביע ואז רק אחר כך מבלים ומשלבים את זה בפתק של 'הצבעתי' ואולי להעניק הנחות במע"מ למצביעים ".
אז מה יעזור לשיעורי הצבעה?
וינטר: "ביטול השבתון, סקרים לטווח ארוך כדי לא לנסות להשפיע על הציבור ושיחשבו שהקול שלהם לא חשוב כל כך. לוותר על אחוז החסימה משום שהוא מרתיע אנשים רבים שרוצים להצביע למפלגה קטנה. אם הם מצפים שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה, הם עלולים לא להצביע למפלגות קטנות מעבר לזה צריך לאפשר לבוחרים להצביע בכל מקום. מפלגות נרתעות לעשות שינויים אלו משום שהעניין כמה יצביעו בכלל לא חשוב להם. לנו כאזרחים חשוב שהמפלגה שנבחרת לא תיבחר על ידי ציבור קטן אלא שהיא תבטא את רצון העם. אבל מבחינת הפוליטיקאים זה הדבר הכי פחות חשוב".
אריאלי שותף לצורך בשינוי. "אני מאוד מקווה שמשהו חדש יצוץ כי אנחנו צריכים, בתור אזרחים, להרגיש שיש מפלגה שאכפת לה מאיתנו ומכל האזרחים. אני חושב שאנחנו צריכים להרגיש גאווה בשביל ללכת להצביע. האם זה יקרה? קשה לי לדעת".
מומחים לכלכלה מתנגדים לשבתון
● שבתון לא מביא יותר מצביעים. מדובר בבזבוז כסף
● אנשים צריכים להצביע ללא קשר ליום השבתון
● ניתן לתמרץ את המצביעים על ידי הורדת מע"מ נקודתית
● יום השבתון מפתה אנשים לטייל, לכייף וללכת לים
● ביטול השבתון עשוי להעלות את שיעור ההצבעה