עו"ד איריס ניב–סבאג / צילום: רמי זרנגר
הבית
"את מייבשת אותי בשער הכניסה של הבית", אני כותבת לעורכת דין איריס ניב-סבאג הודעת ווטסאפ כאילו-זועמת, לאחר שצלצלתי בפעמון השער מספר פעמים. בינתיים אני בוחנת את השער לווילה בשכונת רמת חן היוקרתית ברמת גן, ומשהו לא מסתדר לי. שער הברזל המפורזל בגוון טורקיז-מתחלד, הבית המיושן למראה והצמחייה שצומחת פרא בחצר, לא מתחברים לי אל עורכת הדין המודרנית, החדה, הצעירה והאנרגטית, שאני מסקרת את הופעותיה בבתי המשפט בתיקי ענק יותר מעשור.
ואז היא כותבת לי בחזרה, שאני לא מול השער של ביתה. "איפה את?", היא שואלת, ואני מבינה שהבית שלה הוא זה שליד - ושם הכול כבר מתחבר אליה מצוין. שער לבן-חלק-מודרני, חצר מטופחת להפליא, בית משופץ ומעוצב בעיצוב הייטקיסטי עם נגיעות עיצוביות שמעניקות גם חום ומשפחתיות.
"אלה יצירות שלי", מצביעה בעלת הבית בגאווה על שתי יצירות התלויות על הקיר, ועל פסל של גוף אישה עירום המונח על קן בפינה בסלון. ממול, על מדף, מונחת יצירה אחרת פרי עבודתה - פניה של אישה "רקומים" בחוט ברזל. לא ידעתי שהסנגורית הלוחמנית, זאת שטוענת בלהט בתיקי צווארון לבן מהמורכבים והמפורסמים ביותר - בהם ערעור רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט בפרשת הולילנד; תיק השוחד של ד"ר יעקב וינרוט המנוח; תיק הרצת מניות אי.די.בי ועוד - היא גם אמנית חובבת.
"יש לי זיקה לאומנות. זה משהו שאני אוהבת", היא אומרת, כשאנחנו מתמקמות על הספה האפורה בסלון, מול קיר זכוכית המוביל לגינה, נהנות מהמזגן אך גם מאור השמש שמאיר את הבית; ואני שואלת אותה "אז מה עוד אני לא יודעת עלייך?".
ילדות
"נולדתי וגדלתי בראשון-לציון. אמי הייתה מנהלת חשבונות ועבדה כמנהלת מחלקת מים בעיריית ראשון-לציון, ואבי היה עצמאי. היה לו בית מלאכה לבגדים, קונפקציה. חייט. הוא היה תופר לקסטרו ולעוד רשתות. בגדים לא היו חסרים לי וגם לא תחפושות לפורים. הוא תפר לי כל תחפושת שרציתי. זה היה כיף.
"יש לי שלוש אחיות גדולות ממני, ואח צעיר ממני. הבית שלנו תמיד היה מלא. מלא ילדים, מלא חברות של אחיותיי ובחברים שלי ושל אחי, מלא במשפחה. בית תוסס. לא משנה מתי באת, תמיד היו בו הרבה אנשים.
"הייתי ילדה מאוד דעתנית. אמי תמיד אומרת שהייתי שואלת שאלות קשות כל הזמן, לא מקבלת את ה'ככה צריך' ומערערת על המוסכמות. אהבתי ללמוד, אבל אם תשאלו את החברות שלי, הן יגידו לכם שאני מתנגדת להגדרה 'חנונית'. לא הייתי חנונית, אבל הצטיינתי בלימודים וסיימתי את התיכון בהצטיינות. למדתי במגמת פיזיקה, מתמטיקה, מחשבים, וסיימתי בהצטיינות שכבתית. לכאורה, אין קשר בין מגמת מתמטיקה למשפטים, אבל בעיניי יש קשר חזק. היום אני שואלת מועמדים לעבודה בראיונות, כמה יחידות הם עשו בבגרות במתמטיקה, ומה הציון שלהם. גם עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט המנוח היה שואל מתמחים כמה יחידות הם למדו במתמטיקה. מאוד אהבתי מתמטיקה, ועדיין יש לי אספירציה שמתישהו אעשה עם זה משהו, אולי עוד אלמד מתמטיקה פעם.
"כילדה וכנערה לא הייתי מאוד מפוקסת על מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. לא חלמתי להיות עורכת דין מגיל צעיר. הייתי בחוג דרמה כמה שנים טובות, ושיחקתי תפקידים בהצגות - הייתי הנסיך הקטן ו-ולר ב'הקמצן' של מולייר - והתלבטתי בין התחום של ההנדסה והמתמטיקה, הנדסת תעשייה וניהול, לבין תחום המשחק, הבימוי והאמנות".
אבא
"כשהייתי בצבא, בת 19, אבי חלה בסרטן, ונפטר. זה הגיע במפתיע. גילו לו סרטן ריאות, והיה ברור שזה מפושט כבר בכל הגוף ויש גרורות, כך שלא היה הרבה מה לעשות. תוך שלושה חודשים הוא נפטר. הוא היה בן 59. זה שוק.
"זה שינה אותי ואת ההסתכלות שלי על החיים. הבנתי שצריך לעשות מה שאוהבים, ליהנות ממה שיש, להפיק את המרב. זה נתן פרופורציות. אתה מבין שמה שהטריד אותך בעבר, זה שטויות. מצד שני, מותו הביא הרבה יותר מודעות למוות, הרבה מחשבות על מוות ועל סוף, ועוד דברים לא טובים".
משפטים
"תמיד היה בי את יצר החקרנות, את האהבה להרכבת פאזלים, אהבה לבלשות. אהבתי את הסרטים של אגאתה כריסטי, לחפש תעלומות ולפצח חידות. היו בי גם צדדים של חיפוש אחר צדק ועוולות חברתיות שהעסיקו אותי. הייתה פעם ילדה בכיתה שעשו עליה חרם, אז אני יצאתי מיד להגנתה. הייתה בי כמיהה לצדק חברתי, לשוויון זכויות ולדברים שקשורים לזכויות אדם. וגם היה במשפטים משהו שפיתה אותי בפן התיאטרלי של ההופעה בבית המשפט.
"כשהתלבטתי מה ללמוד, עלתה המחשבה ללכת ללמוד משפטים. הלכתי עם האינטואיציה, עם איזו תחושת בטן שזו הבחירה במשהו שיהיה בו מגוון, ושהוא יותר בוער מהדברים האחרים שהתלבטתי לגביהם.
"ישנם כאלה שתמיד ידעו שהם יהיו עורכי דין. אני לא תמיד ידעתי. גם אני גדלתי על סדרת הטלוויזיה 'פרקליטי LA', אבל לא אמרתי לעצמי 'כך אני רוצה להיות'. הלכתי למשפטים מתוך בחירה מושכלת בשלב מאוחר יותר, כי הרגשתי שזה יהיה נכון עבורי, כשבחנתי מה מתאים לאופי שלי".
בעלי
"אני עם אורי מגיל 18. הכרתי אותו בפאב. זה היה מצחיק, כי התחלנו לדבר וגילינו שנפגשנו פעם באיזו תחרות צרפתית שהוא היה בה אחראי על ההגברה.
"הוא בכלל רמת-שרוני, והגיע במקרה עם חברים לבר בראשון-לציון, שיצאתי אליו עם חברות. הוא היה בשלהי קורס טיס, אני הייתי קצינה בצבא - ומאז אנחנו ביחד. זה מאוד חנוני מצידי".
סנגוריה
"ברגע שבחרתי במשפטים, ידעתי שאלך לכיוון הפלילי. זה משך אותי יותר מכל שאר התחומים. לא ראיתי את עצמי מתעסקת בניירת ובדברים שהם יותר טכניים. ידעתי שבפרקטיקה אני רוצה את הליטיגציה, ההופעה בבית המשפט, לערוך חקירות נגדיות, לפענח ולחקור.
"אחרי הלימודים סגרתי התמחות בפרקליטות, ואז חברה שעבדה אצל דני (עו"ד דן שיינמן, א' ל"ו) אמרה לי 'בואי לראיון, יהיה לך מעניין'. הגעתי, וזה היה מדהים כי דני אמר לי כבר בראיון הראשון 'הרבה יותר מתאים לך להיות סנגורית', ופתח לי את הדלת לעולם הסנגוריה. הגעתי למסלול המתאים לי הרבה בזכותו, כי החלטתי לוותר על ההתמחות בפרקליטות וללכת להתמחות אצלו.
"כשאתה מסיים את הלימודים באוניברסיטה, אז זה מובן מאליו שאם אתה רוצה פלילי, אתה הולך לפרקליטות, כי שם נלחמים לוחמי הצדק. דני שינה לי ברגע את התפיסה הזאת באמצעות זה שהוא פתח את הצוהר לעולם של הסנגוריה, שגם בה נמצאים לוחמי הצדק. החיים הרבה יותר מורכבים מאמירה שרק צד אחד לוחם צדק ומנסה להגיע לחקר האמת. זה כל כך נכון ש'דברים שרואים מפה, לא רואים משם'. הסנגור הוא שליח הציבור לא פחות מהפרקליט. בירור האמת נמצא בצד של הסנגוריה לא פחות מאשר בצד של הפרקליטות. בהרבה משפטים של צווארון לבן המאבק הוא על ה'זום'.
"המשטרה בחקירה והפרקליטות הרבה פעמים עושים 'זום-אין' לתזה הספציפית שהן בנו בתיק; והמאבק שלנו, הסנגורים, הוא ל'זום-אאוט'. לראות את הדברים באופן רחב יותר, את התמונה המורכבת יותר, את כלל הנסיבות. למשל, בעבירות של תרמית בני"ע, עבירות דיווח או עבירות של דירקטורים, העובדות הקשות הן כמעט אף פעם לא במחלוקת. הכוונה, הפרשנות, השאלה אם נהג בתום לב או לא, זה המאבק האמיתי - זה ה'זום-אאוט'. זה מה שהופך את המקצוע למעניין, כי בסופו של דבר בעובדות הרכות יש גם יותר מרחב להציג תמונה מלאה יותר, נרטיב שלם יותר.
"סנגור הוא לא חרב להשכיר. יש תפקיד ציבורי והוא חלק משמעותי במנגנון של עשיית צדק בחברה".
דן שיינמן
"דני הוא קודם כול בן-אדם. הוא בן-אדם עדין, סופר-רגיש ואכפתי. למרות פער הגילאים בינינו אני מרגישה שאני חברה מאוד טובה שלו. ספגתי ממנו המון לאורך השנים ואני עדיין סופגת.
"הוא דחף אותי קדימה וסלל לנוית (עו"ד נוית נגב, שותפתה, א' ל"ו) ולי את הדרך, פתח בפנינו את הדלת, והיה המנטור המקצועי הכי טוב שיכולתי לבקש. אני לא חושבת שיש הרבה סנגורים במעמד של דני, שראו הרבה שנים לפני שהוא תכנן לפרוש, את הצורך בהמשכיות של המשרד - והוא בנה אותנו כממשיכות דרכו מתחילת דרכנו במשרד. כך, כשהוא החליט לפרוש, המשרד המשיך עם אותו DNA שהיה לו מאז שהוא ייסד אותו.
"היה חשוב לדני שנצליח. אני זוכרת מקרה שקרה כשהסתיים התיק של וינרוט (עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט המנוח, שהיה בכיר הסנגורים במדינה, הועמד לדין בגין שוחד ועבירות נוספות בשל התנהלותו מול פקיד שומה, וזוכה זיכוי מלא, א' ל"ו). נוית ניהלה במקביל את 'תיק ראשונטורס' של רה"מ לשעבר אולמרט, ואני הובלתי את התיק של וינרוט, הרבה בזכות דני שדחף אותי לקחת את המושכות. חקרתי את העדים וניהלתי את הסיכומים.
כשהגיע הזיכוי המיוחל, שזה היה אירוע מאוד-מאוד מרגש, דני דחף אותי פיזית למצלמות כדי שאיהנה מהקרדיט על העבודה הקשה. הוא פשוט נתן לי דחיפה בגב; ואני חושבת שהדחיפה הזאת היא מאוד סימבולית, זו הייתה דחיפה פיזית אבל גם דחיפה רעיונית, שמשקפת את העובדה שהוא תמיד קידם אותנו ונתן לנו את הבמה, ולאורך כל השנים בנה אותנו כממשיכות דרכו".
נוית ואני
"נוית ואני עובדות יחד מאז שהצטרפתי למשרד כמתמחה, יותר מ-22 שנה. בדרך-כלל בתחום הפלילי - צווארון לבן, המודל הוא של 'one man show', ונוית ואני לא ידענו אם וכיצד יעבוד מודל של משרד 'דו-ראשי'. אבל כבר יותר מ-12 שנה שהמודל הזה עובד, ועובד מצוין. אנחנו במצב כזה שלכל אחת יש שדה מספיק רחב לעבוד בו. ברוב המקרים אנחנו לא מנהלות את התיקים יחד, ורק בנסיבות מיוחדות יש תיקים מסוימים שנבחר לעבוד בהם יחד.
"אנחנו מוצאות שיש יתרונות גדולים ומשמעותיים בשותפות הזאת שבינינו. היכולת לסיעור מוחות לגבי סוגיה שמתעוררת, הרצון לחלוק, לשתף או לקבל תמיכה, או הרצון להתייעץ, ולקבל 'אינפוטים' זו מזו - משביחים את העבודה.
"למרות השונות בינינו, אחרי כל-כך הרבה שנים שאנחנו עובדות יחד - אנחנו מוצאות עצמנו לעיתים אומרות אותו הדבר בדיוק, בלי לתאם עמדות, לפעמים באותן מילים ממש, או חושבות דומה, וזה דבר מדהים, סימביוטי ומיוחד. בחוויה שלי - יש ערך מוסף אדיר בשותפות עם נוית, שאין לאחרים בתחום.
"מבחינתי, נוית היא אחת מעורכות הדין המבריקות, עם האיכויות המקצועיות הטובות ביותר, וזו זכות והנאה גדולה להיות שותפה שלה. העקרונות שאנחנו עובדות על פיהם הם מורשת של שנים, ואנחנו שומרות עליהם. הדבר היפה ביותר שקרה הוא שדני פינה את הבמה, אבל המשרד עובד באותה מתודולוגיה מקצועית, יסודית ויצירתית, משמר ונהנה מהמוניטין שלו".
פרשת הולילנד
"נוית ואני ייצגנו את אולמרט בערעור בפרשת הולילנד. יש משהו שאני אוהבת בערעורים. האתגר מייצר לי עניין וסיפוק. יש בזה גם אלמנט של פיצוח, לפצח את הכשלים בהכרעת הדין, ולראות איך הרכיבו את הפאזל הראייתי ואיפה טעו. בתיק הולילנד הייתה רטוריקה של השופט, שאומר 'אני לא מאמין לעד המדינה, אני לא מתחשב בעדות עד המדינה (שמואל דכנר המנוח, א' ל"ו), היא לא תשמש לבנה בחומת ההרשעה', בין היתר כי הוא נפטר לפני שהייתה הזדמנות לעורכי דינו של אולמרט לחקור אותו.
"אבל כשקראתי את הכרעת הדין, ראינו שהשתמשו בעדות עד המדינה כבסיס לכל ההנחות המרשיעות. זה מה שהושרש במחשבה, וזה מה שהוביל להסקת מסקנות שגויה. זה היה סיפוק אדיר לנתח את הלוגיקה של הסיפור, ולהציג את הלוגיקה האחרת שהובילה בסופו של דבר לקביעות מאוד משמעותיות של בית המשפט העליון, שאם הכוס של הראיות לא מלאה, צריך לזכות. זו תחושה אדירה, שקיבלו את הטענות ותיקנו את העוול שנעשה לאולמרט".
פרשת נתניהו-מוזס
"אנחנו דוגלים בבחינה של האירוע על רקע הנסיבות הספציפיות והאינדיבידואליות. זה מחייב בחינה רחבה של הרקע, הנסיבות, מערכות היחסים, בדיקה דקדקנית של הפסיפס הראייתי. התשובה אם נעברה עבירה נגזרת ממכלול שלם של נסיבות.
"באשר למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (מואשם בתיק 2000, בכפוף לשימוע, בהצעת שוחד, ונתניהו מואשם בתיק, בכפוף לשימוע, במרמה והפרת אמונים. לפי כתב החשדות, השניים דנו בביצוע 'עסקה', שבמסגרתה רה"מ יביא להגבלת תפוצתו של העיתון המתחרה "ישראל היום", ובתמורה יזכה לסיקור אוהד יותר בכלי התקשורת מקבוצת 'ידיעות', א' ל"ו) אנחנו טוענים, כי הפרשנות לשיח שהתקיים בין נתניהו למוזס היא שגויה, ואינה תואמת את התמונה העובדתית והנורמטיבית, וכי ראיה מלאה של המציאות ושל השיח המורכב שהתקיים בין השניים, כפי שנציג בשימוע, לא רק שאינה תומכת בפרשנות פלילית, אלא עומדת בסתירה לפרשנות כזאת.
"למוזס עומדות טענות משפטיות ועובדתיות חזקות, ואנו מאמינים שלאחר הליך השימוע - התיק נגדו ייסגר, ויתברר כי הוא לא עבר עבירה פלילית. ככלל, יחסים בין תקשורת לאנשי ציבור, לרבות פוליטיקאים, הם אבן יסוד במדינה דמוקרטית. ניסיון לצבוע מערכת יחסים כזאת, מורכבת ומסובכת ככל שתהיה, בצבעים פליליים - הוא בעייתי ומסוכן.
עדי מדינה
"ברגע שיש שימוש תדיר ותכוף במוסד הזה, כמו שרואים היום בחקירות הגדולות והמתוקשרות, אז יש גם זילות שלו. צריך לזכור שעדי מדינה הם אנשים שבעצמם הם עבריינים. כשלוקחים את המושג הזה של עד מדינה לתיקי הצווארון הלבן, שבהם השאלה היא יותר של פרשנות, ואם התקיים תום לב או לא, אז זו בכלל שאלה - האם נחוץ עד מדינה בסיטואציה כזאת.
"היום רואים יותר ויותר, שכשיש קושי ראייתי בתיקי צווארון לבן, כשהנושא המרכזי הוא פרשנות הראיות, מגייסים עדי מדינה, ואני חושבת שהמגמה הזאת מסוכנת".
תפיסות וחילוטים
"הגישה המחמירה המבקשת להכביד כלכלית באמצעות תפיסות וחילוטים של רכוש של חשודים ושל נאשמים, בנוסף לפגיעה שאדם עובר מעצם ההליך הפלילי, מכבידה באופן שאינו פרופורציונלי לנסיבות העבירה ולתכלית של הכלי הזה.
"להערכתי, הגישה שרואה בחילוט חלק ממנגנון ענישה - כבר לא נכונה. בית המשפט העליון כבר ריסן ומרסן את העמדה הקיצונית הזו - הן בקביעה שהתכלית של כלי החילוט אינה ענישתית, והן בהחלטות החילוט לגופן. להערכתי, מגמת הריסון הזאת תוסיף ותשתכלל. יש היום מגמה של ריכוך, כי הבינו את הסכנה בתפיסות דרקוניות וגורפות".
שחיתות
"צריך להיזהר מלהטביע חותם של שחיתות על הכול, ללא הבחנה, גם בשאלות גבוליות. דין פלילי צריך להיות שמור למעשים המובהקים ביותר. צריך להבין שלגבי אנשי ציבור מתעוררת השאלה גם אם המעשה לא נורמטיבי - האם הוא נכנס למסגרת הדין הפלילי או לא, והיכן עובר הגבול בין הדין הפלילי לבין דין משמעתי, אתי או התנהגויות שאינן מוסריות, אבל לא חצו את הרף של דין משמעתי, ובוודאי לא דין פלילי.
"השאלות האלה הן לא רק למשפטנים, הן שאלות של מוסר, של פילוסופיה, שאלות ציבוריות רחבות. בתחום שאני עוסקת בו, כשמדובר בעבירות צווארון לבן כמו מרמה והפרת אמונים או עבירות מרמה בני"ע - שהן עבירות עמומות ובעלות רקמה פתוחה, הדילמות והשאלות של גבולות העבירה מובאות ועולות לדיון כל הזמן.
"ברגע שפותחים גם בחקירה פלילית, דבק בחשודים ניחוח השחיתות, כאשר בסופו של דבר במקרים רבים התנהגות שעליה חוקרים אותו או מעמידים אותי לדין, היא אולי לא ראויה, ואולי באמת במשקפיים שלנו כציבור לא היינו רוצים לראות את המנהיגים מתנהלים ככה, אבל היא לא שחיתות והיא לא פלילית.
"הרבה פעמים התשובה לשאלה - האם ההתנהגות של נבחרי ציבור שחוקרים ומעמידים לדין בגינה, הגיעה למובהקות הפלילית הנדרשת, בשביל לעבור את הגבול האתי ולגלוש כבר לתחום הפלילי - היא לא. אני מעוררת את זה כשאלה, כי בהרבה מובנים השאלות הנורמטיביות של איך ראוי שנציג ציבור יתנהג הפכו לשאלות שמככבות בזירה הפלילית, וזה לא נכון. אני מגנה את השחיתות, ואני לא מגינה על שחיתות, אבל אני חושבת שלא כל מה שנראה כשחיתות בעיני הציבור שנחשף לחלק מהתמונה - הוא באמת שחיתות.
"הרבה פעמים רחשי הלב או הלך הרוח במדינה הם להרשיע בלי לדעת את העובדות. יש תרבות בארץ שנורא ממהרים לשפוט. אני משתדלת לא להיות כל-כך שיפוטית - להטיל ספק, לבחון, לפקפק במה שנראה על פניו כברור מאליו".
אימהות ועבודה
"אף פעם לא נתקלתי במחסום בעקבות הנשיות או האימהות שלי. לקוחות פרטיים מגיעים למי שמתאים להם, וזה לא קשור להיותי אישה. זה קשור לאישיות שלי, ולמה שאני משדרת. תמיד ראיתי לנגד עיניי את טובת הלקוח. "המשפט של וינרוט התנהל במהלך ההיריון שלי עם בתי השלישי וכולם רצו שהמשפט יסתיים מהר, אז היה ברור שלא אצא פתאום לחופשת לידה.
"העבודה הזאת היא מאוד-מאוד תובענית ומעמיסה. עם זאת, צריך למצוא את היכולת לנהל את החיים באיזונים הנדרשים. נשים עושות את זה כל הזמן. נכון שלא יכולתי לאסוף את בנותיי כל יום מהגן ומביה"ס, אבל אני אימא מאוד מעורבת. זה מחייב איזשהו 'ג'ינגול' ויכולת לעשות המון דברים במקביל. היו לא מעט ימים שהייתי יושבת בערבים ועובדת לתוך הלילה, וזה בסדר מבחינתי. יש דרכים לשלב בין הבית לעבודה, וגם להיות בוועדים של הכיתות ולעשות למען הילדות בבתי הספר, לארגן ימי הולדת ולהיות באירועים. זה קצת להיות 'וונדר וומן', אבל זה אפשרי.
"שילמתי על זה מחיר, במובן הזה שלא היה לי פנאי לעצמי. אין לי רגע דל, אני בעשייה כל הזמן, אבל אני אוהבת את זה. אני אש, אוהבת את האנרגיות והעשייה. עכשיו הילדות קצת יותר גדולות, אז זה מתאזן".
סדר יום
"אין לי סדר יום קבוע. הימים שלי משתנים. אני קמה סביב שבע וחצי בבוקר, ובעבר יצאתי לריצות לפני העבודה, אך הפסקתי עם זה. עכשיו אני עושה יוגה בערב. אני מאוד תכליתית בבוקר, מתקתקת את הבית ואת הילדות לביה"ס, ויוצאת למשרד.
"בעבודה, היום שלי מאוד משתנה מיום ליום וגם באותו יום אני מוצאת את עצמי עושה משהו אחר ממה שתכננתי. יש ימים של הכנה לבית משפט, שאני יושבת עם הצוות ומתכוננת, יש ימים של דיונים ארוכים בבתי המשפט, או פגישות מאוחרות במשרד, ויש ימים שפתאום אני מקבלת טלפון ממישהו שנעצר ונמצא בחקירה ברשות ני"ע, ואני חייבת לרוץ לשם ללוות את החקירה, ומשנה את כל סדר היום.
"אני לא יכולה לומר מתי נגמר יום העבודה שלי, כי הרבה פעמים אני מעדיפה להגיע באזור שש הביתה, להיות קצת עם הבנות ועם אורי, ולהמשיך לעבוד בערב ואל תוך הלילה. אני בן-אדם של לילה, ויכולה למשוך עד השעות המאוחרות, אחת בלילה ויותר, אם צריך".
אהבה לעבודה
"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, יש לי תשוקה לעשייה, לפצח, להבין, ואני אוהבת שאין תיק שדומה למשנהו, ויום אחד אתה מייצג רופא וביום אחר עו"ד, איש עסקים, דירקטור, סמנכ"ל כספים ועוד. הנושאים והסיפורים משתנים, החברות משתנות. אני עוסקת בסיפורים אנושיים ובמורכבות האנושית, וזה מוסיף לי המון עניין ותשוקה לעשייה. אני צריכה את התשוקה הזאת, אני עובדת עם התשוקה".
לדעת לעצור
"אני לא אוותר לעולם על זמן איכות עם בנותיי, ומה שהן לימדו אותי - שזה לא חייב לכלול אלף פעילויות ונסיעות. פעם חשבתי שגם עם הילדות צריך לעשות משהו כל הזמן, אבל הילדות אוהבות להיות בבית. אני מאוד כזאת של עשייה, אבל למדתי שאפשר גם סתם לשבת על הספה בסלון.
"אורי והילדות צוחקים עליי כל הזמן שהלו"ז שאני מארגנת לפעמים לשבתות ולחגים הוא בלתי אפשרי. שאני מכניסה ביום אחד דברים שצריכים להיכנס לשבוע. אני צריכה ללמוד לעצור, למתן, לרכך".
אם לא הייתי עורכת דין
"אני מרגישה שמצאתי את המקצוע הנכון, כי יש בו הכול, גם פסיכולוגיה וגם מחקר היסטורי, פילוסופיה, וגם מרקם אנושי, אבל יכולתי למצוא את עצמי גם כאשת חינוך ולהיות מורה, שחקנית, בימאית או פסיכולוגית, כי המון דברים מעניינים אותי".
לא יודעים עליי
"אני אוהבת לעשות הפעלות לילדים. באירועים של הילדים ובימי-הולדת, הרבה פעמים אני עושה את ההפעלות בעצמי. לאחרונה עשיתי ביום-הולדת את 'המרוץ למיליון' שאני הפקתי, וגם עשיתי יום-הולדת 'הישרדות בים'. אני חולה על זה. צוחקים עליי שזה ילדותי כזה, ולא משתלב עם התדמית הקשוחה שלי באולם ביהמ"ש, אבל אני אוהבת את זה, וזה סוג של פורקן בשבילי".
"וגם לא יודעים עליי שיש בי שטותניקיות מסוימת".
"אני אוהבת אקסטרים באופן כללי"
מה מכעיס אותך?
"אטימות, רשעות, שטחיות".
על מה את מתחרטת?
"אני בן אדם שכל הזמן נמצא בבקרה עצמית, וכל החלטה שלי ביומיום מלווה בבקרה הזאת, אבל באופן מפתיע אין משהו שאני מתחרטת עליו".
מה עלול לשבור את רוחך?
"ביורוקרטיה".
למי את מתגעגעת?
"לאבא שלי".
באיזו אמונה תפלה את מאמינה?
"לא מאמינה באמנות תפלות".
מיהו גיבור ילדותך?
"וונדר-וומן. בתור ילדה הייתי אומרת לאחותי שתעשה את עצמה כאילו היא טובעת, ואני הייתי מסתובבת במקום כמו וונדר-וומן ומצילה אותה".
מה החולשה הכי גדולה שלך?
"רגישות יתר".
אם היית יכולה להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"אורי בעלי, כי יש בו משהו שפוי ורגוע, בניגוד לטמפרמנט שלי. הוא מאוד שונה ממני ואנחנו מאזנים אחד את השני".
מה מניע אותך לקום בבוקר?
"תשוקה לעשייה משמעותית"
מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"שעזרתי למישהו, שעשיתי טוב למישהו אחר"
מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני בוכה מלא. שלשום בכיתי ביום הורים של בתי הקטנה מרוב נחת".
מתי צחקת בפעם האחרונה?
"אני צוחקת כל הזמן. אני אוהבת לצחוק ממצבים, מסיטואציות, ואני גם אוהבת לצחוק על עצמי. יש לי הומור עצמי".
על מה לא תסלחי?
"על פגיעה בילדים ובחסרי ישע".
מה חסר לך בחיים?
"זמן".
איזה חטא היית מבצעת אם היית יודעת שלא תיתפסי?
"הייתי נוהגת במהירות מופרזת, כמו נהגת שודים. אני אוהבת אקסטרים באופן כללי".
מה המאכל האהוב עלייך?
"אוכל אסייתי על כל גווניו".
מה הריח האהוב עליך?
"ריח של לחם".
מה הצליל האהוב עלייך?
"ים וגלים".
מה הדבר המפחיד ביותר בלהיות סנגורית?
"תחושת האחריות, שכל החלטה שאתה מקבל היא הרת גורל".
כיצד היית רוצה למות?
"הצד ההיפוכנדרי שלי לא אוהב לדבר על מוות, וגם לא החליט איך. מצד אחד הייתי רוצה להיפרד, ומצד שני יש משהו במוות מהיר שטוב בלחתוך את זה בלי דרמות, כי אני קשה בפרידות. אז אני עדיין מתלבטת".
רזומה
אישי: איריס ניב סבאג, 46, נולדה בראשון-לציון ומתגוררת בשכונת רמת חן שברמת גן. נשואה לאורי, טייס חיל האוויר במיל', איש הייטק לשעבר וכיום שותף בחברת אפיק, לייעוץ ותכנון בתחום המעליות, ואם לשלוש בנות
מקצועי: עומדת, יחד עם עו"ד נוית נגב, בראש משרד שינמן-נגב-ניב, שאותו ייסד עו"ד דן שינמן, מבכירי ו-ותיקי הסנגורים בארץ. ניב-סבג ושותפתה, היו בנות טיפוחיו של שינמן, ו"ירשו" ממנו את המשרד. השתיים נמנות כיום עם נבחרת הסנגורים המובילה בתיקי צווארון לבן, וחתומות לאורך השנים ביחד ובנפרד על מפגן זיכויים מרשים בתיקים מורכבים
בין תיקיה הכלכליים: מייצגת את נחום ויינברג, את יאיר פודים, ואת אילן שבע (ביכורי שדה) בחקירות רשות ני"ע; ואת הדר אושרת בפרשת גולדמן-מאור; ייצגה את גיא פורן בפרשת פיקסל; את גד זאבי בפרשת מלם ובפרשת בזק (שהסתיימה בזיכוי) את איליק רוז'נסקי בפרשת דלק נדל"ן; את שוקי צולר בפרשת "ד"ש אייפקס"; את אייל חדד בפרשת "איתמר מדיקל"; ואת איתי שטרום בפרשת הרצת מניות אי.די.בי.
בין תיקי ההגבלים העסקיים: ייצגה את הבעלים של מאפיית ברמן ואת מאפיית דוידוביץ' ובעליה בפרשת קרטל הלחם; ומייצגת את האחים קופר בערעורם לעליון בפרשת הגיזום.
בין תיקיה הציבוריים: מייצגת את מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס בתיק 2000 (פרשת נתניהו-מוזס); את שי ברוש בתיק 3000 (פרשת הצוללות); ואת יהודה אלימלך בפרשת שיכון ובינוי. ייצגה את רה"מ לשעבר אהוד אולמרט בערעור לעליון בתיק הולילנד (שהסתיים בזיכוי מהאישום הראשון והמרכזי); את עו"ד רועי בר בפרשת ראשון-לציון ורחובות בהליך הפלילי ובהליך המשמעתי; ואת רנ"צ (בדימוס) שלמה אהרונישיקי בוועדת זיילר;
הובילה את הייצוג של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל במשפט בפרשת וינרוט-ויטה, שהסתיים בזיכוי; ייצגה את עזרא דוש בתיק שלומי לחיאני; את דני קורן במשפט בפרשת החניונים; ואת יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, בחקירת המשטרה נגדו.
*** חזקת החפות: רה"מ בנימין נתניהו ומו"ל ידיעות האחרונות", ארנון (נוני) מוזס, מכחישים את המיוחס להם בתיק 2000. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום, בכפוף לשימוע, הם בגדר חשודים, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת לזכותם חזקת החפות.