קורקינט lime / צילום: מיכל רז-חיימוביץ'
ביום ד' השבוע, בשעה 17:45, צעדו הללי פרידלנדר בת ה-4, אמה, ואחיה, למעבר החצייה הגדול ברחוב דיזינגוף, שמאפשר חציה מאזור הבימה לשדרות חן. לפתע, הגיחה מאחור רוכבת קורקינט חשמלי ופשוט דרסה אותה את הללי. היא התרסקה על המדרכה. דם רב החל לנזול מאפה, ומרוב אימה ופחד נפתחו גם הסוגרים. הרוכבת שהבחינה שפגעה בהללי, עצרה לרגע לידה, מילמלה משהו, ואז המשיכה בטיסה שלה על הקורקינט במורד השדרה ונעלמה. פשוט ברחה.
המקרה הזה הוא רק דוגמה לכאוס שנוצר ברחובות תל-אביב שבהם הולכי הרגל הפכו כמעט מופקרים נוכח כלי הרכב החשמליים שנעים במהירות ברחובות ובשדרות. הוא גם דוגמה לפער הבלתי נסבל בין החקיקה והרגולציה לבין האכיפה שלה בשטח.
בתל-אביב מותרת רכיבה על אופניים חשמליים ועל קורקינט חשמלי בשבילי אופניים. אולם שבילי האופניים נועדו במקור לרוכבי אופניים שקצב רכיבתם הוא נמוך הרבה יותר. מה עוד שבמקומות רבים אין שבילי אופניים. שם, אמורה הרכיבה להתבצע בצדו הימני של הכביש, בהתאם לחוקי התנועה. אולם רוכב קורקינט חשמלי שמעז לעלות על הכבישים הסואנים עמוסי האוטובוסים והמכוניות, מסכן את עצמו. כל רוכב קורקינט חשמלי ששכל בראשו יעדיף לרכוב על המדרכה מלסכן את עצמו. אלא שכך, כאמור, הוא מסכן את הולכי הרגל. זה מין מלכוד 22 שכרגע לא נראה ממנו מוצא סביר.
ומה באשר למעברי חציה כמו אותו מעבר חציה שבו נדרסה אמש הללי הקטנה? לפי הוראות עיריית תל-אביב, חל איסור מוחלט על רוכבי קורקינטים חשמליים לחצות מעבר חצייה להולכי רגל בנסיעה. לפי הוראות העירייה, על הרוכב לרדת מהאופניים ולחצות ברגל את מעבר החצייה. אלא שכל מי שעלה פעם על קורקינט חשמלי יודע שזו דרישה שלא ממש "מתכתבת" עם היכולות של הקורקינטים ועם רצף הנסיעה. מעטים מאוד מהם עומדים בדרישה לרדת מהקורקינט ולחצות את מעברי החציה ברגל.
כל מה שנכתב עד כאן לא מפחית בכלום מהאחריות של רוכבת הקורקינט לתאונה השבוע. ובטח שלא מההחלטה השפלה שלה לברוח מזירת התאונה אחרי שנוכחה לדעת שפגעה בילדה קטנה.