ארז שם טוב / צילום: איל יצהר
אני: אוהב אנשים ומספרים, מצפוני, אנליטי, טוב באסטרטגיה וחשוב לי לתת בחזרה, עד כדי כך שהמספר האישי שלי נמצא אצל חולים שזקוקים לי.
משפחה: הצד של אבא, בולגרים, עברו את המלחמה בסופיה תחת התעמרות בלתי פוסקת, וב-48', כשאבא היה ילד, עלו לישראל והתיישבו ביפו ואחר כך עברו לבת ים. הם פתחו מתפרה קטנה בדמי מפתח בשדרות ירושלים. סבתא הייתה נוסעת לשם כל בוקר באוטובוס עד גיל 95. המשפחה של אמא עלתה מפולין לפני המלחמה. סבא, מיכאל אלקס, שהיה פועל דחק לפי שעה, עלה לאט-לאט בסולם ויחד עם אברהם קריניצי ייסד את רמת גן ואת שירותי הכיבוי של העיר, והיה מפקד התחנה במשך כמעט 30 שנים וגם חזן במקביל. סבתא הגיעה לארץ משיקגו מטעמי ציונות.
ההורים הגיעו מעולמות שונים, התאהבו, התחתנו, ועברו מרמת גן לראשון-לציון. אבא היה אחראי ייצור במוטורולה, ואמא גננת ואחראית על גנים בעיר, והיום אמנית.
ילדות: גדלתי במערב הישן של ראשון-לציון. החיים שלי התרכזו בנוער שוחר מדע במכון ויצמן, בליעת שני ספרים ביום ושחייה במסגרת מכבי. אבא חשב שנחמד אם אלמד מקצוע בתיכון, ושלח אותי למגמת אלקטרוניקה באורט רחובות. עד י"ב נסעתי לשם באוטובוסים ובכיתה י"ב קיבלתי מכונית משטרה לשעבר, בסגנון האחים בלוז, והייתי המאושר באדם.
לימודים: אחרי שהשתחררתי מהשירות כטכנאי מטוסים בחיל האוויר, התחלתי מיד ללמוד כלכלה ומנהל עסקים בטכניון. בשיעור הראשון בחשבון דיפרנציאלי-אינטגרלי, פגשתי את אשתי, שלמדה הנדסת חשמל. אחרי שנה החלטתי לעבור לכלכלה וניהול בעברית, ומיד אחר כך התחלתי תואר שני במנהל עסקים ונקלטתי בבנק לאומי.
מרינה: אשתי, חיפאית שעלתה מחבר העמים בשנת 76', עובדת כארכיטקטית תוכנה ב-DELL EMC. באותו שיעור התאהבנו ומאז אנחנו יחד. יש לה את כוח הרצון הכי חזק שפגשתי, שואפת למושלם ומגיעה אליו. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בהוד-השרון.
קריירה: אחרי שנה בבנק לאומי, בגיל 24, קיבלתי הצעה להיות מנהל היחידה הכלכלית בבנק ירושלים והייתי צעיר יותר מהמזכירה הכי צעירה בבנק. נסעתי כל יום מראשון-לציון לירושלים, עברתי חמש תאונות קלות, עד שערב אחד נכנסה בי משאית מאחור בצומת בית דגן, העבירה אותי לצד השני של הכביש עם מכונית מרוסקת לגמרי, ובנס ניצלתי. מרינה הייתה בדיוק עם תאומים בבטן, ובאותו רגע החלטתי שמספיק, הגיע הזמן לעשות שינוי בקריירה ולהיות לידם. ככה הגעתי לתעשיית הפארמה.
התחלתי ביחידה הכלכלית של פרומדיקו, למדתי את התחום במשך חמש שנים ואז קיבלתי הצעה להיות סמנכ"ל בפארמה ישראל, הארגון היציג של חברות הפארמה המקוריות הבינלאומיות בארץ. הבאתי להסכם התלת-שנתי של סל התרופות בין האוצר, משרד הבריאות ויצרני הפארמה. אחרי שלוש שנים, עברתי ליצרנית התרופות אבוט ובמשך עשור הייתי מנהל קשרי חוץ וסמנכ"ל אימונולוגיה. ואז הרגשתי שהגיע הזמן לעבור להיות מספר 1 בארגון, וכשפנו אליי מ-MERCK ישראל, שמחתי על ההזדמנות.
MERCK ישראל: MERCK היא חברת התרופות הוותיקה בעולם. היא מחזיקה בארץ מו"פ ביבנה, שלושה מפעלי ייצור ומרכז עולמי לפיתוח בתחום החומרים המורכבים. אנחנו מובילים בארץ בתרופות לטיפולי פוריות, באונקולוגיה, ולטרשת יש לנו שני מוצרים, כשהמתקדם שבהם הוא תרופה לבליעה שמחליפה את הזריקות. אני גם חבר בהנהלת מרכז אירופה, מה שגורם לי להיות לא מעט במטוסים.
סל התרופות: כמי שמכיר את התחום מבפנים, וכדי שטכנולוגיות ותרופות חדשות ייכנסו לישראל, אני קורא לנבחרי הציבור להעלות את התקציב לפחות ל-750 מיליון שקל. יש תחרות מטורפת בין חברות התרופות להיכנס לסל, הן עובדות עם לוביסטים, אבל בוועדה יושבים אנשים מקצועיים, וזה יהיה מזלזל לומר שהם מושפעים מזה.
פנאי: אוהב לצלם בקאנון D5 סימן 4 המאוד מקצועית שלי. נסעתי לצלם עם קבוצה קבועה בטנזניה, סיביר ובקוטב הצפוני, השנה נהיה בקירגיזסטן וביפן, ומרינה מצטרפת לחלק מהמסעות. חוץ מזה, אני קורא המון ויש לי יותר מ-2,000 ספרים בבית.
תפיסת עתיד: להיות בתפקיד עם השפעה ישירה על איכות חייהם של כמה שיותר אנשים. כרגע נראה לי שאשאר בפארמה, אולי בהובלת חברות שעוסקות בפיתוח תרופות.