בית הכנסת הגדול ברחוב הרב קוק בחולון / צילום: כדיה לוי
במחנה הריכוז ברגן-בלזן, כשיהודי היה נתפס עובר על החוקים, הוא היה עומד למשפט ראווה. את תפקידי השופטים, התובע והסניגור ואף הקצרנית מילאו יהודים. לאחר מתן גזר הדין, לנידון היתה ניתנת הזכות לפנות לקצין הגרמני האחראי בבקשת חנינה והוא היה קוצב את העונש לחצי. כך, באמצעי סדיסטי זה ביקשו הגרמנים להוכיח את עליונותם המוסרית.
יונה עמנואל, ניצול המחנה מספר בספרו "יסופר לדור", שאימו נתפסה מבעירה אש בניגוד להוראות הגרמנים ומשפטה נערך ביום שישי אחר הצהריים, לאחר שהשופטים פסקו את דינה ציפו הנוכחים שהנידונה תתחנן לקצין הגרמני כדי שיקל בעונשה, אך היא לא פצתה את פיה, לאחר שחלפו מספר שניות והגרמני הבין שההצגה הסתיימה, הוא הורה לשלול ממנה את מנת הלחם למספר ימים, זהו עונש שבתנאי הרעב ששררו במחנה נחשב לגזר דין מוות.
לימים שאל יונה את אימו מדוע שתקה ולא ביקשה מהנאצי שיקל בעונשה והיא הסבירה לו שבשעה שגזרו את דינה כבר שקעה השמש והשבת נכנסה ואילו הייתה מתחננת בפני הקצין הגרמני היה על הקצרנית היהודיה לחלל את השבת ולכתוב כל מילה שאמרה, כדי למנוע זאת היא העדיפה לשתוק ובלבד שיהודי לא יחלל את השבת.
זהו סיפור אחד מיני רבים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה, במשך אלפי שנים יהודים הבינו את חשיבות השבת ועשו הכול כדי לשומרה, אך מאז דברים השתנו ובשנים האחרונות אנו עדים למציאות בה יהודים נלחמים כדי להדיר את השבת מהמרחב הציבורי.
איך הפכה שמירת השבת מערך לאומי מקודש לנושא שנוי במחלוקת?
יש הרואים בשבת יום שייעודו היחיד היא מנוחה, מעין מקבילה יהודית ליום ראשון הנוצרי. זו טעות. מנוחת השבת היא לא המטרה אלא אמצעי למשהו הרבה יותר משמעותי.
יש הרואים בשבת הדתית מערכת פולחנית של איסורים והגבלות שאינן רלוונטיות לזמננו. עד סוף קריאת הטור הזה ייתכן ודעה זו תשתנה.
בחייו הבוגרים מקדיש האדם את רוב זמנו וכוחותיו ליצירת תנאי חיים סבירים, יש שמתאמצים כדי לשדרג ככל הניתן את רמת חייהם. אחרים מנתבים את משאביהם לשיפור חייהם של האחרים ויש שפועלים לטובת החי, הצומח והדומם. אך לא די לאדם ביצירת תנאי חיים נאותים. הוא זקוק גם למשמעות בחייו, הבעיה היא שמהיום עומדו על דעתו נתון האדם במרדף בלתי פוסק של מילוי צרכים חומריים ורגשיים עד שלא נותר לו זמן עבור צרכיו הרוחניים.
בדיוק בשביל זה נועדה השבת.
עם כניסת השבת נדרש האדם לעצור את מרוץ החיים. הוא מנוע מלעשות, לדבר ואפילו לחשוב על ענייניו החומריים, הוא לוקח נשימה עמוקה ונרגע, הוא מתלבש בבגדים מכובדים, מתענג בסעודות שבת עריבות בחברת האנשים היקרים לו. הוא נח. כך במצב של סיפוק ורוגע הוא פנוי נפשית.
בנוסף, עליו ליצור בנפשו פנימה תנאים המתאימים למילוי רוחני. הוא נדרש לנטרל את הגורמים המפריעים, אחת הסיבות שמפריעות לו היא דווקא היכולת האנושית המופלאה ליצור, לבנות ולחדש. זו אמנם יכולת ייחודית, אך בהיעדר בלמים היא עלולה להביא את האדם לגאווה ויהירות, כדי לבלום מגמה זאת מצווה האדם להימנע בשבת מכל מלאכה שיש בה יצירה.
אל תיצור! אומרת לו השבת. חדל פעילות יוצרת! כעת אתה מתרכז במשהו שונה: לחוות את הקיום ולהרהר בשאלה מי אתה ומה משמעות קיומך בעולם.
השבת היא תחנת ריענון שנועדה למילוי מצברים רוחניים ולהענקת חיים מלאי משמעות. השבת היא צורך אנושי ראשון במעלה שבלעדיה חייו של האדם נטולי משמעות ועומק, בשל כך מי שמדיר את השבת למעשה מאמלל את אזרחי המדינה ושולל מהם מרכיב חיוני במה שעושה את כולנו לבני אדם.
כפי שכתב הפסיכולוג ויקטור פרנקל בספרו "מבוא ללוגותרפיה": "אדם חסר משמעות בחייו לא זו בלבד שהוא מסכן, אלא שהוא בקושי כשיר לחיים. האדם לעצמו איננו יציר אנושי ממש. המשמעות, אותה התכוונות, היא גילוי הטעם לחיים העוזרת לאדם לקבל החלטות על-פי המשמעות שהוא מגלה. ללא משמעות האדם חיי חיים אגוצנטריים ונידון לאומללות".
הכותב הוא רכז IDEALIST מאגר מומחים חרדים לתקשורת בארגון " אנו "